אלקיים הרשקוביץ צפורה זאיה ז"ל

קורות חיים

ציפורה נולדה בחודש נובמבר 1930 בעיר יאשי IASI  ברומניה, ושמה היה זאיה הרשקוביץ. הייתה לה אחות מעט מבוגרת ממנה. אמן נפטרה כשהייתה בת שנתיים ואביה נשא אשה שנייה שגידלה אותן כמו את בתה שלה. אביה היה בעלי בית מרזח צמוד לבית המשפחה. בתקופת השואה נזרקה מבית הספר הממלכתי, לימודיה הופסקו, היא ענדה טלאי צהוב ובפוגרום הגדול שהיה בעיר ב-1941 ובו נרצחו כ-12 אלף יהודים, נרצחו גם סבא שלה ושני דודים. בית המרזח וביתה הוחרמו ועברו לבעלות של לקוח לא יהודי. אביה נשלח לעבודת כפייה בעיירה סמוכה. ב-1944, עם כניעת רומניה שהייתה בעלת ברית לגרמניה הנאצית, היא למדה שנה בבית ספר מקצועי. בגיל 14 הפסיקה את לימודיה כדי לעזור לפרנסת המשפחה בעבודה לצד אביה ששכר בית מרזח ומסעדה קטנה.
בגיל 15 הצטרפה לקן "השומר הצעיר", שם קיבלה את השם צפורה והחלה חולמת על עלייה לארץ ישראל. משפחתה התנגדה לעלייתה ואז, כדבריה, "פשוט ברחתי מהבית, ישר לקן - ולבוקרשט... אשתו השניה של אבא, באה אחריי לבוקרשט. ניסתה לשכנע אותי, אמרה 'את עוד קטנה', אבל זה לא עזר. היא חזרה ליאשי ואני - ברכבת ליוגוסלוויה ומשם לארץ-ישראל, באוניה 'הגנה'. אחרי המעצר בעתלית הגעתי עם הקבוצה למסילות". בקיבוץ מסילות, במסגרת עליית הנוער, עבדה בענפי המשק השונים ולמדה עברית ומקצועות שונים בתולדות הציונות והיישוב.
עם החלטת האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר 1947 התגייסה יחד עם כל החברה לפלמ"ח והשתייכה להכשרת מסילות, בפלוגה א' של הגדוד הראשון. עם הקמת צה"ל קיבלה מספר אישי 40047 והשתתפה בכל פעולות הגדוד, בצפון, במרכז ובנגב, בתפקידים תומכי לחימה שבמסגרתם הגיעה לקו החזית ולמשלטים.
ב-1949 השתחררה ו"היה לי ברור שאני לא ממשיכה עם החבר'ה לקיבוץ. הוריי הגיעו לחיפה ולא יכולתי להשאיר אותם להסתדר לבד. אני כבר ידעתי להסתדר בארץ, הלכתי לקצין העיר, השגתי להם אישור לקבלת דירה ואני יצאתי לעבוד". לאחר שנות עבודה קשה כפועלת במפעלים שונים, עבדה בחנות פרחים. היא נישאה וילדה שני ילדים, יגאל וענת, שהולידו לה נכדים ונכדות. מקץ שנים אחדות התגרשה. צפורה התגוררה בחיפה עד יום מותה ב-18 ביוני 2003.  
(הפרטים נמסרו על ידי תהילה עופר, מבוססים על הספר "נעורינו" בעריכתה)