קצין שני אלון שפרגל משה ז"ל

קורות חיים
משה אלון נולד ב-10 בינואר 1923 בעיירה ליז'נסק שבגליציה, פולין. בן ליחיאל שפרגל שהיה ציוני, איש ספר והגות ולחיה ממשפחת טוגנדהפט אישה מעשית ואמיצה. תכונות הוריו עיצבו והשתלבו היטב באישיותו של משה. פירוש השם טוגנדהפט הוא "בעל תכונות טובות". אלון הוא גבוה זקוף ישר וחזק, כך היה גם משה. עת היה משה כבן שנתיים, החליטו הוריו לנדוד מליז'נסק שבגליציה ולעבור להתגורר בצ'כוסלובקיה, בעיר ליברץ שבחבל הסודטים. ילדותו של משה עם אחיו ברוך ואחותו ציביה עברו שם בנעימים. יותר מעשר שנים הם חיו באושר וגם עושר יחסי עד "הסכם מינכן" בספטמבר 1938 , אז סופח חבל הסודטים לגרמניה הנאצית. במרץ 1939 פלשה גרמניה לצ'כוסלובקיה כולה. המשפחה הרגישה שיש צורך דחוף להימלט מהאזור, המלחמה הייתה כבר בפתח. המשפחה, כמו יהודים רבים נמלטה ועברה לפראג. משה שכמעט סיים את לימודיו בגימנסיה החליט, בברכת הוריו, שנשארו בפראג, להצטרף לתנועת הנוער "תכלת לבן" -"בלאו-וייס". באותם ימים החליטו ההורים לשלוח את משה לארץ במסגרת "עליית הנוער" שפעלה בפראג ואת אחיו ואחותו ברוך וציביה שלחו לאנגליה ב"קינדרטרנספורט". הם נשארו בגפם בפראג אך לאחר מכן ברחו דרך פולין ובמסע מופלא הצליחו להגיע לארץ בינואר 1941 דרך רוסיה ותורכיה.
בחורף 1939 יצא משה למחנה הכשרה על יד ברנו שבדרום מזרח צ'כוסלובקיה. עוד טרם שהנאצים נכנסו לעיר במרץ 1939 ומשם, לאחר התארגנות בקבוצה של כ - 60 נערים יצאו ברכבת לטריאסט, בצפון מזרח איטליה ומשם באוניית נוסעים ESPERIA לגנואה. עיר נמל בצפון מערב איטליה. משם שטו למצרים ומשם לנמל חיפה. הקבוצה הגיעה לארץ ב- 20 באפריל 1939 ונשלחה להכשרה בקיבוץ אשדות-יעקב שבעמק הירדן.
תקופת השהייה של משה באשדות-יעקב הייתה תקופה טובה של נערות והתבגרות, תקופה בה הכיר משה חברים וחברות ועשה את צעדיו הראשונים בארץ לבד, ללא משפחה, בעוד הוריו ומשפחתו מתמודדים בחשכת השואה באירופה. מאשדות-יעקב הגיע משה ל"משמר-הים" והיה ממקימי קיבוץ "החותרים", בשנת 1942. בדצמבר 1943 חגג הקיבוץ במשותף 5 חתונות ראשונות משה היה בן הזוגות הללו, הוא נישא ליעל ולימים התגרשו, נולדה להם, בשנת 1945 בת, נעמי. גולת הכותרת של ההגשמה של חברי הקיבוץ, שיועד להיות "קיבוץ ימי", הייתה יציאת הגברים לעבודה בנמל חיפה, כי הרי אין כמו הנמל לקרבה לים. חברי הקבוצה עבדו בכל עבודות הסוורות בנמל: טעינה ופריקה בתוך האניות. אך החזון היה: "...העבודה בנמל היא נקודת זינוק לים בכלל ולדייג בפרט...". כך במסגרת חזון הקיבוץ, נשלח משה לעבוד בדייג. זו הייתה ראשית הקריירה שלו בים. כשזכתה הקבוצה וקיבלה ספינת דייג משלה, את ה "נקדימון", משה היה ה"סקיפר" הראשון שלה. הוא סיפר ש"..הייתה ספינה די טובה אך עם מנוע מחורבן.." ענף הדייג הפך להיות גולת הכותרת של הקיבוץ.
משה עבר הכשרה במסגרת קורס חובלים שבסופו, בשנת 1946, הצטרף לפלי"ם וזאת לאחר שיצחק רבין ודוד מימון, חבר שדות-ים ומפקד ספינות מעפילים, הופיעו באספת הקיבוץ ובקשו לאשר מתנדבים שיצטרפו לפלמ"ח. המשימה הראשונה של משה הייתה לעלות על אניות שונות ולאתר שם ימאים יהודים ולגייס אותם לפלי"ם. משימתו השנייה הייתה השתתפות כימאי בהפלגות להובלת משלוחי נשק שנרכש בחו"ל למדינה ולצבא שבדרך והיה שותף למשל בהבאת נשק מאיטליה באניית הדיג "דרום-אפריקה".
לאחר יציאת הבריטים מהארץ ופרוץ מלחמת השחרור גויס משה לחיל הים. הוא הוצב כ"קצין סיפון ראשי" באניית מלחמה שהייתה בעבר אניית המעפילים ווג'ווד. לאחר מלחמת השחרור נשלח לקורס הקצינים הראשון של חיל הים אולם, באמצע הקורס נשלף למבצע הבאתן לארץ של ספינות-נחתות, או איך שקרו להן אז ה"פולשות" שנרכשו מצרפת והמתינו להפלגה לארץ מנמל מרסיי.
בהזדמנות זו התקשר משה לאחיו ברוך, שישב בלונדון, והציע לו להצטרף להפלגה לארץ . ברוך ישב בלונדון ולא פגש את משפחתו זה 10 שנים, מאז נמלטו מפראג.
עד שנת 1950 שירת משה בחיל הים. לקורס הקצינים הוא כבר לא חזר. בינואר 1950 הוא החליט להשתחרר ולהצטרף לצי הסוחר. משה התמנה לראשונה כקצין שלישי באנייה "הנריטה סולד". בשנת 1957 הוסמך כרב חובל. האנייה הראשונה שעליה פיקד כ"קפטיין" הייתה האנייה "אייל" של חברת הספנות "נתיבי הים התיכון". אחר-כך עבר לחברת צי"ם והפליג באניות כמו ה"לכיש", "נתניה", "דגניה" ועוד. משה הפליג באניות משא ואף פעם לא היה קפטיין של אניית נוסעים. חמש עשרה שנה היה משה "על הים ".
באותה תקופה התחתן משה עם מיקי-מרים ונולדו להם מיכל מעוז ומידד. ימים לא קלים עברו על מיקי והמשפחה, משה נעדר תקופות ארוכות מהבית בהפלגות רחוקות עם עגינות קצרות בארץ ומיקי התמודדה לבדה עם הגידול והטיפול במשפחה, אשר לעיתים חברה אליו במסעות הים,
צברו חוויות וראו עולם.
בשנת 1965 ירד משה מהים ועבר לרשות הנמלים. הוא קיבל את המינוי של רב-חובל 'נמל אשדוד'. נמל אשדוד הוא אחד הנמלים הבודדים שנבנו בים הפתוח ובנייתו הייתה כרוכה בקשיים הנדסיים רבים. היה זה נמל חדש שהחל לפעול במקביל לסגירתו של נמל תל-אביב. בנובמבר 1965 נפתח הנמל ובהדרגה הושלמו שוברי הגלים והרציפים החדשים .
חמש שנים שימש כרב החובל של נמל אשדוד. הייתה זו תקופה סוערת של פעילות בנמל , תקופה של הפגנות ושביתות רבות. לאחר 5 שנות שירות ומגורי המשפחה באשדוד חזרה כל המשפחה לחיפה. כאן התחיל בקריירה של נתב בנמל חיפה. נתב הוא רב-חובל בדימוס שמסייע בניווט אניות בכניסה לנמל וביציאה ממנו. הנתב צריך להיות מנוסה ומכיר היטב את הנמל ומכשוליו. הנתב יוצא ללב ים, באמצעות סירה, עולה על האנייה מחוץ לנמל. לעיתים נדרש טיפוס על האנייה במצב ים ובתנאים מסוכנים וקשים. כל זאת עשה משה גם שהתקרב לגיל 70 .
למשה ומרים-מיקי נולדו 3 ילדים: מעוז שנישא לדורית, מיכל שנישאה לדני לנדסמן ומידד שנפל בעת מילוי תפקידו ב- 24 ביולי 1982 בשלהי מלחמת לבנון. נעמי בתו הראשונה מיעל נישאה למירון גל. כ- 20 שנה היה משה נתב בנמל חיפה עד יציאתו לגמלאות וזכה לראות נכדים ונינים.
משה נפטר בן 96 ב-12 אפריל 2019 בחיפה, בדיוק 80 שנה לאחר עלייתו לארץ.
המידע נכתב על-ידי חתנו של משה, דני לנדסמן.
אלבום תמונות
