לוחם בנדל נחום נודי

קורות חיים

מהלך חייו של הצייר, חבר הפלמ"ח, נחום בנדל. 

נחום נולד בראשון במרץ שנת 1928, א' אדר תרפ"ח  בקוואזי בקרפטים; לימודיו בבית הספר היסודי והתיכון; בחודש אפריל 1942 נכבשה העיר על ידי הגרמנים; בהיותו בן 16-17 שנה, שרד נחום בנדל את הפוגרום, הגטו, אושוויץ ובוכנוואלד (גרמניה). הוא נטש את אירופה בהיותו בן 19 יחד עם בן דודו, בן משפחתו היחיד ששרד כמוהו את השואה. בשנת 1944 נשלח  למחנה אושוויץ;
כמו עשרות אלפים אחרים שנמלטו מהמקומות בהם סבלו, הוא ניסה להגר לפלסטינה. באפריל 1945 שוחרר ונסע לפראג. משם עלה ארצה בסיוע אנשי עלייה ב'. הוא נכלא בדרך, במחנה מעצר בריטי בקפריסין.
שם איתרא מזלו כאשר נתאפשר לו לגלות את כישרונותיו האמנותיים. יחד עם 25 צעירים אחרים הוא קיבל הכשרה ברישום, ציור ועיצוב.  להכשרה האמנותית הזאת הייתה חשיבות מאין כמוה בחייו של נחום בנדל.  ועם השחרור הגיע לארץ ישראל. הצטרף לפלמ"ח ונלחם בשורותיו במסגרת הגדוד הרביעי; לאחר השחרור, חי בקיבוץ, עזב והציג תערוכות ציור, בעיקר על נושא השואה.

מלחמת השחרור ב-1948/9, העבודה בקיבוץ ולאחר מכן עבודתו במקומות שונים בבניין המדינה, לא אפשרו לו להתפנות לפיתוח נטייתו האמנותית. ברם, במקביל למסלול חייו הפרטיים והמקצועיים, עלה בידו ליצור אוסף מרשים של עבודות אמנות. 

בכל עת- בהפוגות בין הקרבות, בהפסקות בעבודה ובשעות הפנאי - היו העיפרון, הטוש, צבעי גואש, חוברת הרישומים ואלבום הציור לפריטים חיוניים מחפציו אשר נועדו לעיצוב סקיצות ורישומים באופן ספונטני. 

אוסף הרישומים של נחום בנדל, אשר הוצג באתר הזיכרון בבוכנוואלד, כולל עבודות המשקפות את המקומות השונים, את אתרי הבניה בערים הגדולות וכן את הנופים השונים. אולם, מעל לכל, בולטים הרישומים בהם מודגש עיסוקו המתמיד בשואה. 
בעוד עשרות אלפי ניצולי שואה השתלבו כעולים חדשים בתהליך הקמת המדינה הצעירה וניסו לדחוק מעברם את הסבל, הרדיפות וההשמדה באירופה, נוצרו במהלך אותו זמן כתבי יד ועבודות שלא התפרסמו, כפי שקרה גם עם עבודותיו של נחום בנדל. עבודות ורישומים אלה שימשו סמל להמשכיות החיים והם נעשו במודעות מלאה ביחס לקורבנות. עבודות אלה הן ביטוי מובהק להתמודדות עם סבלם של קורבנות השואה ולכיבוד זכרם. 

בתקופה שלאחר המלחמה, עת תושבי הארץ נאלצו לשקוד בעיקר על ביסוס חייהם החמרים, היה זה אירוע מיוחד כאשר רישומיו הראשונים של נחום בנדל הוצגו בשנת 1950 בקיבוץ שהפך זמן קצר לביתו ועוררו התעניינות רבה.
מתוך 85 רישומים בתערוכה זו מתמקד רובם הגדול בחוויות השואה: הפוגרום ביהודי קוואזי, הביזה, הגירוש וההשמדה של הקהילה היהודית, חיי הגטו, קרון הבהמות לאושוויץ, הסלקציה ובירקנאו. הרבה רישומים מתייחסים לבוכנוואלד ולמחנה הלויין מגדבורג (ברבג). הם מציגים סצינות שונות מחיי המחנה: את המחנה הקטן בוכנוואלד, המחצבה, חלוקת האוכל והעינויים. רישומיו האקפרסיבים של נחום בנדל העוסקים בנושא השואה קשורים עם הריאליזם שבהם לרישומים של אמנים אחרים שנשתמרו ממחנות הריכוז. רק מספר דפים מצומצם העוסק באנשים מסוימים מעובדים בסגנון מיוחד. אולם הקווים ההחלטיים הבולטים ברוב הרישומים מצביעים על ההבדל בין עבודותיו של נחום בנדל לבין עבודות אחרות ממחנות הריכוז. מרחק הזמן והמקום מאפשר לנחום בנדל להמחיש שוב ושוב את ניסיון העבר ולחתור במודע אחר הדרך להשתחרר ממנו.

זמן רב לאחר מכן, לאחר יציאתו לפנסיה, הוצגו מספר מעבודותיו שך בנדל בתערוכות. בדרך זו הגיע שמעם לאתר הזיכרון בוכנוואלד. עבודותיו, דגש על רישומים מתקופת השואה, הוצגו בתאריכים 18 ביולי עד 31 באוקטובר שנת 1999. בתערוכה באתר הזיכרון בוכנוואלד.

הפרטים מהספר 'חזרה לחיים', שיצא לקראת התערוכה , יולי 1999.