מ"כ בראור ברייר דוד ז"ל

קורות חיים

דוד בראור נולד ב-5.10.1919 להוריו מאיר ועטל ברייר, בכפר ליד לובומל אשר בחבל ווהלין בפולין. עם פלישת הגרמנים לפולין עבר לצד הרוסי וגוייס שם לצבא. עם תום המלחמה חזר ומשהבין שמשפחתו נרצחה, עשה את דרכו למחנות העקורים ומשם לאיטליה כדי להעפיל לארץ. 
 
ב- 7.7.1948 הגיע לארץ באנייה "מולדת" שנתפסה על ידי הבריטים והמעפילים שעליה הועברו למעצר בקפריסין.
בזיכרונותיו כתב דוד :"...שהיתי בקפריסין כשנה ושלושה חדשים. הבריטים נתנו לצאת רק לצעירים עד גיל 17 או למבוגרים מעל גיל 45.
אני קיבלתי תעודה מזויפת כצעיר כדי להצטרף ללוחמים במלחמת השחרור. 
במשאית שהובילה אותי לאנייה הסתכל עלי השומר הבריטי ושאל לגילי. אמרתי 17. הוא צחק ואמר :"Better for you 45". הגעתי לנמל. פקידה בריטית בדקה את הרשימה ואמרה לי: " עם השם הזה עברו כאן כבר שניים אחרים". בינתיים התרמיל שלי כבר נלקח לאנייה ואני הוחזרתי בלעדיו למחנה כשרק בגדי עלי. כעבור שלושה ימים נסעתי עם תעודה מזויפת אחרת ואז אפשרו לי לעלות לאנייה. את התרמיל מצאתי מאוחר יותר, במחנה ליד פרדס חנה, שם נאספו חפצים אבודים." 

בתאריך 7.7.1948, לאחר שהות של שנה ורבע בקפריסין, הגיע לחיפה.
"סירה צבאית קטנה הורידה אותי ועוד 35 מגויסים מהצד האחורי של האנייה וזאת כדי להימנע מלעבור דרך פקחי האו"ם. משם נסענו באוטו למקום הריכוז בטכניון בחיפה. הייתי שם בארבעה ימים ומשם נשלחתי לקלט של צה"ל בכפר יונה."
לאחר מספר ימים נשלח למחנה קטן ליד תל מונד ולאחר כמה שבועות הועבר לגדוד החמישי של חטיבת הראל במחנה ישראל מול שדה התעופה בלוד. שם קיבל דרגת רב"ט והיה אחראי על הקשר במשך כחודשיים-שלושה. מאוחר יותר הועבר עם הגדוד החמישי לגבול עם מצרים, מדרום לרצועת עזה, כפלוגת רזרבה, עברו לבאר-שבע ושוב חזרו לדרום הרצועה, שם נלחמה הפלוגה שלהם בסתיו 1948 עם המצרים.
אחר כך נשלח לעין-רדיאן (לפני אילת) שם נמנה על קבוצה של קשרים ולאחר שחרור אילת חזרו למחנה ישראל. 

לאחר שרות של כעשרה חדשים השתחרר באביב 1949. הוא שרת במילואים ולחם גם במבצע סיני. 
דוד בר אור נישא להדסה והיה אב לשלושה ילדים. הוא עבד בחברת סולל-בונה כהנדסאי בניין והיה פעיל חברתית ופוליטית ומעורב בחיי הקליטה. 

דוד בראור התגורר בהרצליה עד פטירתו ב-9.5.2002. 

את הפרטים העבירה בתו מינה גת.