כרובי קרויטהמר חובב ז"ל

קורות חיים

חובב כרובי נולד להוריו מרים  ואורי קרויטהמר בה' טבת התרצ, 4 ינואר 1930 בפולין. לצד אחיו התאום אמנון. המשפחה עלתה ארצה בשנות השלושים והתגוררה בתל אביב. האב עבד בחברת "סולל בונה" והאם הייתה עקרת בית. חובב יחד עם אמנון אחיו התאום התגייסו לפלמ"ח. חובב שרת בגדוד החמישי של חטיבת הראל והיה מפקד מחלקה בפלוגה ב'. בין השאר שימש קודם לכן גם כמפקד כיתה של חברי הכשרת כפר מנחם. עם השחרור הקים משפחה וחי בתל אביב. חובב כרובי נפטר בחודש אפריל 2007. למטה מצורף הספד של אמנון דרור, חברו הטוב.

חובב כרובי ז"ל , מאת:אמנון דרור חברו.
קרוב לשבעים שנה היינו סמוכים זה לזה, כתף אל כתף, כמעט 3 דורות. במהלכם בגרנו והזדקנו, נולדה מדינה ישראל, קלטה מיליונים, עמדה על נפשה במלחמות אין קץ... וגם נולדו הילדים שהפכו להורים, ובינהם שוב לובשים מדים!
לנו, לחבריו של חובב, היה הרבה ממנו,
היה חובב האסתטיקן, רושם ומצייר שהוא מלווה בדרכו שלו את הפעילות של חיי התרבות והבידור.
היה לנו חובב שכרת ברית עם הים, משחר עד נעוריו אהב את השקיעה והזריחה, כמו את הסערה והשקט שלאחריה, יותר מכל התרועע עם הדגה למיניה, דומה שהכיר את הדגים בשמם הפרטי. הוא יחסר, מן הסתם, גם להם.
נעלם מנוף תל אביב גם חובב הרכוב על אופנועו, השט לאיטו ברחובות העיר, פוקד את הסמטאות והשווקים ומאוהב בהם.
והיה חובב של מלחמת השחרור והפלמ"ח, הוא לוחם נועז, מפקד עול-ימים על חיילים שרובם ככולם בוגרים ומנוסים ממנו,שבעי-חלאות, עולים חדשים ששרדו את השואה, ועדיין אינם דוברים עברית. הוא קרא להם "אחרי" והם אכן הבינו והלכו אחריו. הם ידעו שיש על מי לסמוך.
עד עתה זוכרים רבים מהם את מפקדם הצעיר שהבין אז לליבם באחת השעות הקשות בחייהם.
וישנו חובב של עודדה , נוגה וגל, ונכדים דור, נוי, מאיה, אלון ונועה
לקראת הסעודה המשותפת בסופי שבוע, היה עוטה מן חגיגיות, רוקח תפריט חדש, ביקש להפתיע בתבשיל מקורי כלשהוא...
גם במותו עשה לנו חובב "בית-ספר", כיצד פורשים מן העולם ברוח טובה, בנועם, בהשלמה, בלי התרסה ובלי אשמים, תוך התחשבות מיירבית במשפחה ובידידים.
לכמה מאיתנו היה גם חובב של ארוחות בוקר משותפות. התכנסנו לעיתים מזומנות כדי לפרוק את שעמסנו במרוצת השבוע, יחד כעסנו על הפוליטיקאים, דאבנו על שהמדינה משתנה כל כך, נגמרת לנו-וידינו קצרה מלהושיע, אותו מינינו פה אחד"כיור הפורום"-תורם בשקט מילה פה ומילה שם, משפטים שתמיד מוסיפים ואינם גורעים.
ושם, בארוחות הבוקר, למדנו גם מה כל כך מטרידאת חובב בזמן האחרון, בין טיפול כימוטרפי להקרנות, בעוד הסרטן מתפשט בגופו.
הוא כעס מאד על כך שאת המילה העברית היפה כל כך "אפרסמון", המירו פרסומאים ושדרנים במילה המסחרית "אפרסמו". חובב אהב באפרסמון את הצורה והניחוח, את הגוון והטעם, הוא לצידו שם נרדף לארץ ישראל. כל אלה מאבדים את טעמם וחינם בתחליף הנחות ב"אפרסמו".

ולגבי צידנן חובב הוא מין אפרסמצון שכזה!
היו היה חובב... ואיננו!!!