זעירא טרכטנברג סוניה

קורות חיים

סוניה נולדה ב-1929 בעיר קישינייב (אז חבל בסרביה ברומניה, היום מולדובה) ושמה היה סבינה טרכטנברג. לאביה הייתה ליטוגרפיה להדפסת דוגמאות על בדים. הקהילה היהודית של קישינייב הייתה מן החשובות במזרח אירופה, ידועה בחיי התרבות היהודית והעברית ובתנועה הציונית שפרחה בה. סוניה למדה שש כיתות בבית ספר עברי, עד הסיפוח של  בסרביה לברית המועצות בקיץ 1940 ואז נקראה בשם הפרטי סוניה. ב-1941 התמוטט עולמה. חבלי בוקובינה ובסרביה הוחזרו לרומניה וכל היהודים גורשו אל מעבר לדנייסטר (טרנסניסטריה). רבבות נספו ברצח המוני, בעבודת פרך, ברעב, בקור וממחלות וביניהם אמה של סוניה. אביה שנלקח לעבודות כפייה ואבד לה ולאחיה הצעיר ממנה. במרץ 1944, הצבא האדום נכנס שוב לאזור וסוניה ואחיה הצעיר ממנה הועברו קודם לרומניה ובהמשך שוב לברית המועצות. היא סיפרה: "כל אותה עת אבא חיפש אותנו ואנחנו חיפשנו אותו. עבדנו בבתי חרושת וכאשר נודע לי כי בקישינייב יש רשימות ניצולים כתבתי לעירייה וכך מצאתי את אבא. הוא בא אלינו, נתן לנו מעט כסף - ועזב". חלק מהכסף השאירה לאחיה ובסכום הנותר נעזרה כדי לעבור שוב לרומניה, במגמה כפולה: להביא אליה את אחיה ולעלות לארץ ישראל, שם ידעה שנמצאות שתי אחיות של אמה המנוחה. 
בבוקרשט הצטרפה ל"השומר הצעיר" וב-1946 עלתה דרך יוגוסלביה באוניית המעפילים "הגנה" שנלכדה על ידי הבריטים. לאחר מעצר במחנה המעפילים בעתלית הועברה למסגרת "עליית הנוער" לקיבוץ ניר-דוד ובהמשך לחברת נוער ג' במסילות. בקיבוץ למדה ועבדה בגן הירק. אחרי כ"ט בנובמבר 1947 התגייסה יחד עם הקבוצה לפלוגה א' בגדוד הראשון, חטיבת יפתח. 
סוניה מילאה תפקידים שונים בכל מערכות הגדוד ועם הקמת צה"ל קיבלה מספר אישי 40408. עם שחרורה בסוף מלחמת העצמאות עברה לגור ב"בית החלוצות" בחיפה ועבדה במכבסה צבאית. היא נישאה לחבר נעוריה רס"ן שמואל זעירא, איש חיל הים, נדדה עימו לבסיסי החיל ועבדה בכל מקום כמזכירת בית ספר. לבני הזוג נולדו הבת חייקי והבן איתן, מהם זכו לשבעה נכדים. לאחר שנתאלמנה המשיכה להתגורר בשיכון צבא קבע בקריית-ים עד יום מותה. 
(הפרטים נמסרו על ידי תהילה עופר, מבוססים על הספר "נעורינו" בעריכתה)