לוחמת זיו בר-דוד רבקה ז"ל

קורות חיים

רבקה נולדה ב- 11.6.1930 בפולין ועלתה לארץ בשנת 1933. היא גדלה בחיפה, למדה בבית החינוך לילדי עובדים, בגימנסיה ביאליק, בסמינר אורנים ובאוניברסיטת תל אביב. היתה מורה ומחנכת. בשנת 1948 התגייסה לפלמ"ח, להכשרת נגבה בגדוד השביעי בחטיבת הנגב. רבקה זיו, נשואה ליצחק, חבר פלמ"ח. להם שלושה ילדים. היא שימשה כמורה ומחנכת ומתגוררת בקיבוץ בר-עם.

רבקה זיו (בר דוד) מקיבוץ ברעם, שנפטרה ב-15 באפריל 2021, כתבה את ההספד שלה בעצמה:

"...נולדתי בפולין (היום אוקראינה) ב-11 לחודש יוני 1930 בעיירה בז'ז'ני.
בתחילת שנת 1934 עליתי עם הורי ארצה והשתקענו בעיר חיפה. הוריי גרו בהדר הכרמל עד סוף חייהם.
הלכתי לגן 'גיסיה' שהיה גן של ילדי פועלים, ברחוב דבורה ותוך זמן קצר דיברתי עברית רהוטה והפולנית, שפת אימי, כמעט נשתכחה ממני.
בית הספר העממי בו למדתי היה בית חינוך לילדי עובדים שהיה שייך להסתדרות. תיכון למדתי בגימנסיה 'ביאליק'. בית הספר היה נוקשה ולא התאים לתפיסת עולמי.
למזלי, בגיל 10 הצטרפתי לתנועת השומר הצעיר עד שהצטרפתי לפלמ"ח ב-1948, בחטיבת הנגב, גדוד שבע, הכרתי את חברי הכשרת 'נגבה' ובסוף המלחמה הצטרפתי אליהם ויחד עלינו ב-1949 לקיבוץ ברעם. שנתיים שהיינו בכפר בירעם ואז עלינו לנקודת הקבע. עבדתי בכל עבודה שהקיבוץ נזקק לה , עד שהצטרפתי לצוות המטבח ושימשתי אקונומית ומבשלת.
בכפר, איציק ואני הפכנו לזוג ונישאנו בינואר 1951, נולדו לנו 3 ילדים, רן, יובל ודודו ואחריהם באו עשרה נכדים ואף זכינו לנינים.
כשהגיעו חברות הנוער 'צוקים' ו'סלע' התחלתי את עבודתי החינוכית ומאז זה היה העיסוק המרכזי בחיי. חינכתי במוסד באילון את קבוצת 'ערבה' וכשהקבוצה סיימה את תקופת חינוכה המשכתי מספר שנים ללמד במוסד באילון.
פעמים אחדות ריכזתי את ועדת התרבות ואף יצאתי לפעילות במחלקת התרבות של הקיבוץ הארצי.
כשחזרתי מהפעילות נבחרתי למזכירה בתקופה קשה ביותר, מלחמת לבנון הראשונה. רבים מהחברים והבנים היו מגויסים, ביניהם בני 'דודו' בסדיר ורן במילואים.
באותה תקופה מספר חברות הקימו את הענף הקטן 'ענפית', שניסגר אחרי מספר שנים. במשך השנים בברעם, עסקתי הרבה מאוד בארגון הצגות, מופעים וחגים ויצאתי לגמלאות בשנת 2000 בהיותי בת 70. בשנת 2004 עבר איציק תאונת עבודה קשה ולמעלה משבע שנים הקדשתי את מרב זמני לטפל בו. זכיתי לתמיכה רבה מאוד ממשפחתי, מילדי ובני זוגם ומנכדי.
בשנת 2012 איציק הלך לעולמו וניקבר במקום שכה אהב בין עצי היער שהוא נטע במו ידיו.
שנים רבות האמנתי בדרכו של הקיבוץ ובמערכת הערכים שלו שלצערי התמסמסה במשך השנים האחרונות.
בצוואתי קיימות מספר בקשות ואני מבקשת מאוד לקיימן.
תודתי למי שבא ללוות אותי בדרכי האחרונה.

רבקה זיו (בר דוד)...".