זינגר שולמית פרידה

קורות חיים

שולמית נולדה ב-1930 בעיירה ביבולארי צפונית לעיר יאשי, כאחת מחמשת הילדים של הוריה. שמה הפרטי היה פרידה ורק בארץ קיבלה את השם העברי. בגיל 10 וחצי, במלחמת העולם השנייה, כל יהודי העיירה גורשו ליאשי תוך פרעות ורציחות בדרך. המשפחה ניצלה מאחר והברחה בעגלה, מכוסה ערימת קש. ביאשי לא הייתה פרנסה, האם עבדה קצת במכונת התפירה שלה - עד שהמכונה הוחרמה. גם הילדים ענדו טלאי צהוב וסולקו מבתי הספר הממלכתיים, שולמית אחרי כיתה ד'. "אבל זה היה כלום", היא נזכרת, "לעומת מה שקרה כשהייתי בת 11 וחצי. שוטר רומני רצח את אמא, לנגד עיניי". אחות של אמה טיפלה ביתומים שגדלו בצל הטראומה הקשה. שולמית למדה עוד ארבע כיתות בגימנסיה של הקהילה היהודית. רומניה, שהייתה בעלת ברית של גרמניה הנאצית, נכנעה באוגוסט 1944. אביה נישא שנית ועזב את ילדיו. יחד עם אחיה צבי, המבוגר ממנה, שולמית הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר". בהתחלת 1946 יצאו שניהם להכשרה ובחודש מאי 1946 עלו ב"מקס נורדאו", אוניית המעפילים האחרונה שהורשתה לצאת מנמל קונסטנצה. הבריטים לכדו את האוניה בדרכה לארץ ולאחר מעצר במחנה עתלית שולמית נשלחה לקיבוץ שער הגולן במסגרת "עליית הנוער", בת היחידה בין עשרה בנים. בהמשך הקבוצה הצטרפה לחברת "נוער ג'" בקיבוץ מסילות, שם למדה ועבדה בגן הירק.  
במסילות נתגלה אצלה ליקוי קשה בראייה, שהלך והחמיר, במיוחד בלילה. למרות זאת, לאחר כ"ט בנובמבר 1947 היא לא ויתרה על הגיוס יחד עם כל הקבוצה לפלמ"ח, לפלוגה א' של הגדוד הראשון. היא השתתפה בתפקידים שונים בכל מערכות הגדוד וחטיבת יפתח ועם הקמת צה"ל קיבלה מספר אישי 40294. בתקופה שהגדוד הראשון לחם בנגב, הייתה טלפוניסטית במטות שבקיבוצים רוחמה ודורות.
ב-1949, עם שחרור ההכשרה, יצאה עם חבריה וחברותיה להכשרה בקיבוץ שמיר והייתה בין מקימי קיבוץ בר-עם. היא עבדה במטבח ובגן הירק עד שעזבה והצטרפה אל אחיה בקיבוץ זיקים. לאחר שעברה קורס מטפלות בגבעת חביבה שולמית עברה לקיבוץ שובל ובהמשך, ב-1951, יצאה העירה. במשך 32 שנה עבדה במעונות ילדים של ארגון אמהות עובדות (לימים נעמת) באזור תל אביב, בכפר שלם, תל כביר ושיכון בבלי, תוך השתלמויות והתקדמות בעבודה. במשך מספר שנים הייתה נשואה וילדה בת, סמדר, ממנה יש לה שתי נכדות. שולמית זינגר מתגוררת בבת-ים.
(הפרטים נמסרו על ידי תהילה עופר, מבוססים על הספר "נעורינו" בעריכתה)