לוחם חדרי שלמה

קורות חיים

נולדתי בשנת 1931 בעיר טוילה בתימן , את אבי לא הכרתי, אמי ואני ברחנו לצנעא ושם נפטרה,
בשנת 1944, בגיל 12 בערך עליתי לבד לארץ, יתום, לכפר הילדים 'שפיה'. בשנת 1947 בגיל 16 עזבתי עם ההכשרה לקיבוץ תל יוסף , עבדתי בקיבוץ עד הכרזת המדינה , והתנדבתי לפלמ"ח , חטיבת הראל, הגדוד השישי .

כבר ב 1.6.48 לאחר הכרזת המדינה, השתתפנו בקרבות הראשונים בסביבת ירושלים . אחרי אימונים בגן אפרים ומחנה 80 עברנו למשלט בשער הגיא (באב אל ואד), קרב ראשון היה תקיפה וכיבוש צובה , קרב שני היה להתקיף את יאלו , רכס התותחים ליד לטרון , שם נפתחה עלינו אש תופת, כבשנו את הר והלגיון נסוג , וחזר עם זחל"מים , חשבנו שזה התגבורת, פתחו באש , נסוגנו וחזרנו למחנה , 21 הרוגים, בניהם 2 חברים טובים שלי, שמעון עוד ויוסף מתנה ז"ל . עם פלוגה א , עברנו למשטרת הר טוב ומנזר בית ג'מאל ליד בית שמש , הקמת מחנה בדיר שניד ליד עזה, היינו עושים אמבושים בחוץ זיקים למניעת מעבר מחבלים , מספר פעמים תפסנו מחבלים והרגנו אותם אם זה בחוף לאור ירח או בשדות יד מרדכי .
מפקד החטיבה היה טבנקין יוסף, מפקד הגדוד צביקה זמיר.

בשנת 1950 השתחררנו מהצבא לעלינו למושב גאולים, שם פגשתי לראשונה את אשתי ,שגרה אז בתל מונד שחברים הכירו לי אותה.
שנת 1952 - עברתי עם אישתי מרים ז"ל למושב 'שמחה' , כיום מושב 'ירחיב' , שם נולדו הילדים משה ויוני. החיים כחקלאי לא היו פשוטים, היינו רועים את הפרות, עובדים בפרדס ובשמירה.
שנת 1963- אישתי קנתה בית בנווה נאמן , ועברנו לשרון שם נולדה ילדתי השלישית-דבורי .
התחלתי לעבוד בתע"ש ואהבתי את העבודה עד כדי טירוף, כמו אויר לנשימה, כ 30 שנה, כולל קידום בדרגות, התמקצעות ומומחיות בהרכבת פצצות והייתי מוערך מאד.
שרתי בשירות חובה ומילואים עד גיל 60, לחמתי במלחמת העצמאות – מחנה מסריס (שורש) ומחנה ישראל, מלחמת סיני,  מלחמת ששת הימים- בסיני, תל פרמה, מוצב בודפשט, מחנה טסה, מלחמת יום כיפור – 40 ק"מ מהתעלה. קיבלתי חמישה אותות מלחמה ועיטור לוחמי המדינה. 

בשנת 1991 יצאתי לפנסיה מוקדמת, וזכיתי ללוות את הילדים , הנכדים והנינים בשמחות.