סמלת כהן ברגנר צביה ז"ל

קורות חיים

צביה נולדה ב- 12.2.1930 בירושלים. היא בוגרת תיכון בית הכרם.
בשנת 1947 התגייסה לפלמ"ח להכשרת דפנה בגדוד השלישי בחטיבת יפתח.
עם שחרורה סיימה קורס לרפוי בעיסוק והשתלמה במקצוע זה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. היא בעלת תואר ראשון בהצטיינות בשיקום, מאוניברסיטת ניו-יורק ותואר M.A. בחינוך מאוניברסיטת טמפל בפילדלפיה. סיימה לימודי תעודה בעיתונות במכון ללמודי חוץ של הטכניון.
עבדה מספר שנים בשיקום נכים ומשנת 1960 ובמשך שנים רבות עסקה בתקשורת. כתבה בעיתונים "דבר", "ידיעות אחרונות", "לאישה", ערכה את המדור "לאישה ולבית" בעיתון "למרחב" ובשנים 1973-1995 ערכה את "דבר הפועלת", לימים ירחון "נעמת".
זכתה בפרס על שם שרה רייכנשטיין לראיון הטוב ביותר (1966) ובפרס העיתונות על שם וולטר שווימר על סדרת ראיונות (1970) שהתפרסמו ב"למרחב". הרבתה לכתוב על בנות בשרות צבאי, כתבה וערכה את אלבום "בת חן" (1972), את הפרק על הח"ן באנציקלופדיה "צה"ל בחילו" (1982), וכן את האלבום בשם "התנדבנו לצבא הבריטי - חיילות ארצישראליות במלחמת העולם השנייה" (2005).
כתבה והפיקה מספר רב של חוברות על זכויות ושירותים לנשים ולקשישים, חלקם מטעם עירית תל אביב-יפו.
היא הייתה פעילה בהתנדבות בצוות הטלוויזיה הקהילתית וזכתה (יחד עם ריקי וישניה) בפרס ראשון בפסטיבל סרטי גימלאים על סרט הדרמה "יפה שעה אחת קודם" (2004).
צביה כיהנה בתפקידים ציבוריים מגוונים: באגודת העיתונאים, במועצה לישראל יפה ובמועצת שרותי בריאות כללית. הייתה יושבת ראש מועצת ארגוני נשים, סגנית נשיאה של המועצה הבינלאומית של נשים יהודיות, סגנית יו"ר דירקטוריון קרן יהושע רבינוביץ לאומנויות ומועצת קרן תל אביב לפיתוח, חברה במליאת רשות השידור. קבלה את אות השרות בהסתדרות (1993) וזכתה בתואר יקיר תל אביב (2007).
צביה כהן, אם לשנים וסבתא לחמישה נכדים. 

צביה התגוררה בתל-אביב עד פטירתה ב-26 בנובמבר 2024.