כספי קרויטורו לוי

קורות חיים

לוי נולד בשם לייבו קרויטורו בשנת 1930 להוריו רבקה ושבתאי ברומניה, בעיר פאלטיצ'ני אשר יותר משליש תושביה היו יהודים. בעיר פעלו כל התנועות הציוניות ומוסדות יהודיים, אשר הוצאו אל מחוץ לחוק במלחמת העולם השנייה, בה הייתה רומניה בעלת ברית של גרמניה הנאצית. משפחת קרויטורו הייתה קורבן לרדיפות מרדיפות שונות. כמו כולם, כשלוי היה בן 11 הוא נשא טלאי צהוב ולא יכול עוד ללמוד בבתי ספר ממלכתיים. המשפחה חיתה במחסור, עד כדי רעב, מאחר ואביו נשלח למחנה של עבודות כפייה ולא יכול עוד לפרנס את בני ביתו. לוי סיים עשר שנות לימוד, חלקן בבית ספר של הקהילה היהודית.
אחרי שבחודש אוגוסט 1944 רומניה נכנעה לבעלות הברית, הוא הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" וכעבור שנה ביקש לעלות לארץ ישראל. אמו התנגדה בתוקף לעלייתו, אך כעבור שנה הוא החליט להפר את מצוות הוריו ולימים נזכר: "בקיץ 1946 סיפרתי להוריי שאני יוצא למחנה קיץ של התנועה ומשם, במקום לחזור הביתה, נסעתי לבוקרשט ויחד עם קבוצת חברים וחברות מתנועות נוער ציוניות ליוגוסלביה, חלק מהדרך ברגל. שליחי העפלה מהארץ שיכנו אותם יחד עם מעפילים רבים נוספים במחנה ששימש קודם לכן מחנה שבויים גרמני. הוא עלה באוניית המעפילים "הגנה" שנלכדה על ידי הצי הבריטי ונוסעיה נעצרו במחנה המעפילים עתלית. משם יצא עם קבוצת חברי התנועה לקיבוץ מסילות במסגרת "עליית הנוער". הוא למד ועבד, בעיקר במטע הבננות ולאחר כ"ט בנובמבר 1947, טרם השלימה חברת נוער ג' שנתיים כחברת נוער, התגייס עם כולם לפלוגה א' בגדוד הראשון של הפלמ"ח, לימים בחטיבת יפתח.
את טבילת האש עבר לוי בקרבות מלכיה. עם הקמת צה"ל קיבל מספר אישי 80153. הוא לחם בקרבות הגדוד גם בחזיתות המרכז והנגב המנותק, אליו הגיע כמו שאר הלוחמים ברגל, דרך קווי הצבא המצרי. בתחילת אוקטובר 1948 הוא נפצע בקרבות ח'רבת מחאז והוטס לטיפול רפואי בתל השומר שם אושפז עד סוף מלחמת העצמאות. עם שחרורו מצה"ל והחלמתו היה מקימי קיבוץ בר-עם, אך כעבור זמן מה עזב את הקיבוץ והתגייס למשטרת ישראל. אחר-כך שהה במושב בן-שמן ועבד בתל-אביב. בהמשך עבר להתגורר בראשון לציון, שם היה במשך עשרות שנים מזכיר סניף של קופת חולים כללית. לוי נשוי לדינה. נולדו להם שני בנים, בני ואריק, וארבעה נכדים. אסון פקד את המשפחה במות הבן אריק. לוי ודינה כספי מתגוררים בראשון לציון.
 (הפרטים נמסרו על ידי תהילה עופר מבוססים על הספר "נעורינו" בעריכתה)