קורות חיים
משה נולד בשנת תרס"ו (1905) בפולין. לאחר גמר לימודיו התגייס לצבא הפולני, שם עבר קורסי פיקוד שונים וקורס קצינים.
בשנת 1930. הצטרף לארגון ה"הגנה" ובמסגרת פעילותו יצא לקורסי פיקוד שונים. בשנת 1941 היה משה המדריך הראשי של קורס המ"מים של ה"הגנה", והיה פעיל בולט במנגנון הקבע של הארגון.
משה היה ממייסדי הפלמ"ח בשנת 1941. מיד עם הצטרפותו מונה למדריך הראשי של הפלמ"ח.
בשנת 1943 הצטרף לבריגדה היהודית בצבא הבריטי, ובמהלך מלחמת העולם השנייה לחם במסגרת הבריגדה בצפון איטליה.
בתום המלחמה חזר לארץ ומונה למפקד קורס הקצינים של ההגנה בשנת 1947. במהלך מלחמת העצמאות מונה משה לקצין מטה בכיר באגף המבצעים של ההגנה ואחר כך במטכ"ל. היה מפקד מבצעי חזית ירושלים וחזית הדרום באגף המבצעים של המטכ"ל.
לאחר המלחמה נשלח לצרפת ושם עבר קורס קציני שריון. בחזרתו מונה משה למפקד חיל השריון. השתחרר בדרגת אל"מ.
להלן פרטים וקורות חייו מאתר של חיל-השיריון:
כוח השריון במלחמת העצמאות היה מורכב ממספר קטן של טנקים, שריוניות צריח שרובן היו מייצור עצמי ומזחל"מים. התפתחות השריון הייתה הדרגתית ללא הכוונה ופיקוח של מפקדה שריונית מקצועית, שבוטלה עם תחילת המערכת נגד הפלישה. עיקר תרומתו של השריון אז, הן ככוח מסתער והן ככוח פורץ, הופגנה בקרבות האחרונים של מלחמת העצמאות כמו "חירם" ו"חורב".
בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העצמאות הורגש הצורך לאחד את התורה שבע"פ כפי שהונהגה ביחידות השונות במהלך הקרבות, להעמיקה ולהקנות לכלל מערך השריון את הבסיס המקצועי והתפעולי במקצועות השריון, בתרגולות הבסיסיות, בשיתוף פעולה עם חי"ר, ובתפעול הטקטי.
משה בר-תקווה עבר בשנת 1950 קורס שריון בצרפת. כשנתמנה לכהן כקצין השריון הראשי הוא נרתם לפעול להשגת מטרות אלה. גם סמכויות מפקדת קצין השריון הראשי, שבתחילה עסקה רק בטנקים, הורחבו ותחום פעולתה כלל גם את הסיור (גם של חטיבות החי"ר) ואת החרמ"ש. קצינים מקצועיים בתחומים שונים החלו בהכנת מערכי שיעור שישמשו בסיס לאימונים ולהכשרה בכלל מערך השריון, ובפיקוח מקצועי על אימוני יחידות השריון ועל הקורסים.
בתקופה זו נקבעו גם סמל החייל וצבעיו - שחור ירוק. משה בר-תקווה הגה את הרעיון של הקמת מפקדת גייסות שריון שתפקד על כל מערך השריון, ובאופן זה תוכל למלא ביעילות אחר ייעודה - קידום השריון מבחינה מקצועית והכנתו למלחמה.
הוא הכין את התכנית והגישה למטכ"ל, ולאחר שאושרה והוחל בביצועה הוא לא התמנה לעמוד בראש מפקדת גייסות השריון.
משה בר-תקווה (מונדק פסטרנק) נולד בפולין בשנת 1905, למד וסיים את לימודיו בגימנסיה שהשפות המדוברות בה היו פולנית וגרמנית. כחניך השומר הצעיר עלה בשנת 1923 לארץ ישראל. לאחר מכן נסע לאיטליה לשם לימוד מסחר בין לאומי וב-1929, לאחר שגמר את לימודיו, חזר לפולין כדי ללמוד שם בבית הספר לקצינים, ואף שירת בצבא הפולני.
ב-1930 חזר לארץ והחל לפעול במערכת ההדרכה של ארגון "ההגנה" כמדריך ראשי. קורסי המ"מים שהתקיימו בשנות ה-40, שבהם שימש כמדריך ראשי או כמפקד, נשאו את חותמו והוא שם דגש על פיתוח המחשבה הצבאית של המפקד.
דרישתו במהלך מלחמת העולם השנייה להתגייס לצבא הבריטי נדחתה על ידי מנגנון "ההגנה". הוא סבר שאינו יכול שלא ליטול חלק במלחמה נגד הנאצים, וסמוך לתום מלחמת העולם השנייה וללא אישור, התגייס לצבא הבריטי ושירת כקורפורל בבריגדה היהודית.
עם תום מלחמת העולם השנייה נשאר באירופה ולקח חלק בפעולות הנקם נגד הנאצים. יהודה ארזי שריכז בידיו את ההכנות לארגון עליה ב', נתקל בקשיים בפעולותיו ומשה בר-תקווה, ששלט בשפה האיטלקית, מונה לעוזרו והשכיל לפתח קשרים עם גורמים שונים באיטליה ולסייע רבות ביישור ההדורים שנוצרו עקב הפעולה המחתרתית בתוך ארץ זו.
מאוחר יותר עסק בארגון קבוצות פליטים יהודים והכנתם לקראת העלייה לארץ. בתחילת שנת 1947 הוא חזר לארץ ובמהלך אותה שנה פיקד על קורס המ"מים האחרון של ארגון "ההגנה".
במלחמת העצמאות שירת משה בר-תקווה במטכ"ל באגף מבצעים והיה מופקד על מרחב הדרום.
לאחר המלחמה מונה לקצין השריון הראשי ולאחר סיום תפקידו זה כיהן כנספח צבאי באיטליה ומילא תפקידים שונים במטכ"ל וברפא"ל. השתחרר מצה"ל במארס 1969.
משה בר-תקווה היה זה שבשנת 1944, כמדריך בקורס מפקדי מחלקות בג'וערה, הגה ועיצב את סיכת המ"מ (חרב שזורה בענף זית) שהוענקה מאז בסיום הקורס ושימשה כסמל ההגנה ובהמשך כסיכת המ"מ בצה"ל.
משה התגורר בתל-אביב ונפטר בחודש דצמבר 1994.
