גפן שמעון

קורות חיים

"לפני מספר ימים התאספנו בבית הפלמ"ח להשיק את ספרו של אבי שמעון גפן זכרו לברכה. ספר שכתב לאורך שנותיו, מהילדות בדרום תל אביב עד סוף ימי מלחמת השחרור. לא ספר גבורה על מלחמות, ספר גבורה על חברות. 
באיזה רגע התפתח מין ויכוח פיוטי ונוגע ללב שמתוכו הבנתי למה אני מחובר לדור הזה חיבור עמוק כל כך. יצחק חופי ואלעד פלד, שני אנשים שהיו חבריו של אבי, שני אלופים שתרמו כמעט את כל חייהם למען המדינה, קמו איש מול רעהו והתווכחו מי אוהב יותר את הארץ הזאת. 
והכול נשמע כמו שיר ששרו האנשים הטובים האלה מסביב למדורה לפני 60 שנה. 
באחד מהדפים הראשנים ביקשה ממני העורכת לכתוב דברים ומצאתי את עצמי רוצה להביא אותם בפניכם.

אולי רגע לפני יום הזיכרון. אולי שני רגעים לפני יום העצמאות .
הפכנו לקואליציה של חומרים
אבי שמעון גפן זכרו לברכה,
פלמ"חניק שבמו ידיו הטובות חרט את קווי הארץ הזאת
שמר עד יומו האחרון את אהבתו אליה בכיס ליד הלב.

הוא אמר לי תמיד, אייל,
תשמור על הארץ הזאת. זה המקום שממנו הבאנו לך האהבה.

ועברו השנים ומילון האהבה הזה בועט לעצמו לתוך הבטן,
והכאבים מסמנים סימנים של סוף. 

אבא שמעון הטוב,
אני בוש ונכלם ומקומט מרוב כאב,
שאין לי את הכוח לשמור על האוצר שכל כך ארזת בשבילי...
אני מתנצל בפנים מפוייחות על חוסר האונים...
אני מתבייש שאני עסוק רק בענייני ולא מוסר ולא מתמסר לבניית המקום הזה.
הפכנו לקואליציה של חומרים
הפכנו למבינים

גדולים בכל דבר,
ואנשים שמבינים שוכחים לאהוב.

אמרת לי פעם באיזה יום זיכרון
אייל, אתה לא יכול להבין.
אז, כשהקמנו את המדינה,
ביום היינו נלחמים ובערב היינו קוברים את החברים שלנו.
החברים שלנו לא השאירו צוואה ספרותית.
הם לא שאלו אם נמות מי יבכה עלינו.
הם נלחמו ומתו ובטיפות דמם נכתב האתוס הישראלי.  
תבין הוא אמר לי,
אז בתי הקברות היו מרחבי החיים שלנו.

ואנחנו לא מסתכלים על הקברים שלהם.
ולא משקים את הפרחים שם מסביב.
ולא מבינים כמה ידעתם למות בשבילנו. 
הכול נדם ונירדם והפך למדורה כבויה.
התכווצנו לתוך כורסא בחדר טלוויזיה.
איך מחזירים את היופי שדהה?
איך אני מביט לך בעיניים?
איך אני מביט לדור שלך שהוא כל כך לבן?
איך הופכים את העיניים המודבקות האלה 
לענני אור?
איך מחזירים את החלומות שיגורו בתוכנו?
מאין מוצאים כוח לשוב ולדפדף בספר הפלמ"ח?
איך מחזירים את היופי שדהה?

עוד רגע יחנקו אותנו מספרי הבורסה,
עוד רגע יקברו אותנו החלומות האמריקאים.
עוד רגע נטוס אל מרכז מנהטן לבדוק שלא דרכו לנו על ההשקעות.
ואתה וחבריך הקדושים יפי הדור והבלורית תישארו עם מפת ארץ מקופלת.

אבא שמעון הטוב,
אולי יש איזה מלאך בשמים שיכול ללחוש לי מה להגיד לבת הכי יקרה שלי,
מה...?
שצריך לזרום בתוך העידן הדיגיטלי?
שאם אין על שמך איזה סטארט-אפ עדיין יש לך זכות קיום?
מה אני הולך להגיד לה בקשר לאהבת הארץ...?
בקשר לספר...?
מה אני הולך להגיד לה על צבע אדמה?
איך אני מספר לה על אלתרמן ועל גוטמן ועל הורה נהלל?
איך לעשות הכול ולהישאר אבא אִין..?

טסו לי המילים החשובות..
הם טסו אל עמק הסיליקון...
ושם כבר נמכור אותם במחירי מבצע.

אבא  שמעון הטוב,
אין לך מושג כמה כואב לי בתוך הארץ הזאת,
אין לך מושג כמה חבל לי על כל כך הרבה דם וחברות ורעות שאתה וחבריך הקדושים פרסתם לרגלנו.
אין לך מושג כמה אתם והמעשים שלכם יקרים לי.
ואני אומר את זה כאן ועכשיו,
כי כבר עברתי את קו חצי החיים
ואין לי בעצם מה לקחת אל החצי השני...

אוהב את הארץ עד יומי האחרון
אולי הדברים נשמעים מודבקים,
אולי נגועים במחלת הזקנה,
אולי.

ולמרות הכול אבא שמעון הטוב אם היו שואלים אותי ..
אייל אם היית הולך לאי בודד איזה מהחברים כאן היית רוצה לקחת אתך?
הייתי אומר את כולם...    
ואז כנראה היו אומרים לי אי אפשר לקחת את כולם...
אז הייתי אומר
אז אני לא הולך לאי בודד.
אני נשאר כאן,
כאן ליד האהבות הישנות והחדשות
כאן ליד הנשימות העמוקות,
כאן ליד ספר הפלמ"ח,
כאן ליד האנדרטות,
כאן ליד האהבה שכל כך ידעתם להדביק בנו,
כאן ליד הטור השביעי והשמיני,
כאן ליד הערבות החברית שידעתם להעניק לנו,
כאן ליד היחד הזה שיכול לנצח כמעט בכל מלחמה רעה או טובה.

בספרו של אבי ז"ל כתבתי לו הקדשה מיוחדת. הוא אמר לי תמיד אייל, תשמור על הארץ הזאת. זה המקום שממנו הבאנו לך אהבה. ולמרות שזה לא תמיד נראה כך, אני אוהב את הארץ הזאת אהבת נפש
אבא שמעון הטוב ושלא תגיד אחר כך שלא אמרתי,
אני אוהב את הארץ הזאת אהבת נפש ואוהב אותה עד יומי האחרון. 

שבת שלום
אייל גפן,  5/5/2011

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/238/209.html