גפני ישראל ז"ל

קורות חיים

ישראל גפני היה לוחם פלמ"ח בעת שהצטרף למחלקת 'ההר'.

מחלקת ההר' הוא שמה הנרדף של שיירת הל"ה. 'מחלקת ההר' מנתה 40 לוחמים, אך לקרב הנורא, בדרך לגוש עציון וממש למרגלותיו, הגיעו רק 35 לוחמים מתוכם, קרב שבסופו לא נותר מהם אף לא אחד. 
ב- 14.1.48 הותקף גוש עציון לראשונה בידי כוח ערבי גדול בפיקוד עבדול קאדר אל-חוסייני. מחלקת הפלמ"ח שפעלה בגוש (מחלקת רבדים, מפלוגה ח'), בפיקודו של אריה טפר (עמית), גרמה לתוקפים אבדות כבדות. ההתקפה נשברה והאויב נסוג. 
מפקד הגוש באותם ימים, עוזי נרקיס, תבע באופן דחוף תגבורת, שתביא עמה תחמושת וציוד עזרה ראשונה. על-פי המידע שהיה בידי הש"י (שירות הידיעות של ההגנה), הייתה צפויה התקפה נוספת, והיה ברור כי יש לחזק את מגיני הגוש, שבו ראו את קו ההגנה הקדמי של דרום ירושלים.
בעקבות הקרב, ולנוכח פנייתו של נרקיס, החליטה המפקדה בירושלים לתגבר את הגוש. המשימה הוטלה על מחלקה בת 40 איש, מהרזרבה הירושלמית של הפלמ"ח ומאנשי חי”ש-ירושלים.
דני מס, מפקדו הקודם של הגוש, וכעת סגן מפקד הגדוד השישי של הפלמ"ח (לימים גדוד 'ירושלים' במסגרת חטיבת 'הראל'), נקבע כמפקד הכוח, שכלל שמונה מ"כים ושני חובשים. הנשק כלל 4 מקלעים, 16 רובים, 20 תתי-מקלע 'סטן' ו- 70 רימוני-יד - ציוד שנחשב לאוצר בתנאי אותם ימים. 
הכוח, שנועד לחבור אל הגוש במסע רגלי, התכוון גם לבצע פעולות גמול בכפרים שבאזור הגוש ופעולות חבלה בכביש ירושלים-חברון, ולקח לשם כך כמות של חומרי נפץ. כמו כן, נשאה המחלקה ציוד הרפואי לצורך טיפול בפצועי הגוש, שלא ניתן להעבירם לירושלים.
הניסיון הראשון נעשה בליל ה- 15.1.48. המחלקה תכננה לנוע במסע רגלי, לאורך מסלול באורך כ- 20 ק"מ (כולל עליות וירידות וכן מעקפים סביב כפרים), שיצא משכונת בית הכרם ויעבור דרך מנזר כארמיזן. בשל עיכוב באספקת הנשק יצאה המחלקה לדרכה בשעה 01:00, איחור של כ- 5 שעות. הכוח נתקל בקשיי ניווט - בעיקר בשל הערפל הכבד - וחזר לבית-הכרם בשעה 04:00 כדי שלא להיחשף לאור היום.

בליל המחרת, ה- 16.1.48, הוחלט לצעוד במסלול שונה, היוצא מהמושבה הרטוב, ועובר דרך עמק האלה. ציר זה היה מוכר לרבים מאנשי הפלמ"ח ממסעות שהשתתפו בהם, ושימש קודם לכן להעברת נשק לגוש דן. מפקדים וסיירים של הפלמ"ח שהכירו את הדרך ידעו לומר כי ניתן לבצע את המשימה: להגיע לגוש תוך לילה אחד.
המחלקה כולה, על 40 לוחמיה, הגיעה למושבה הרטוב, באמצעות מספר כלי רכב. הרובים שלהם, וכן הציוד הרפואי והתחמושת שהיו אמורים להביא לגוש, הוסלקו בדופן משאית והגיעו להר טוב בנפרד. 
על-פי התוכנית נקבעה השעה 19:00 כשעת היציאה לדרך, ועד 03:00 לפנות בוקר היה עליהם להגיע לגוש ולהספיק לבצע פעולות חבלה בכביש חברון-ירושלים. בפועל, התארגנה המחלקה בהר טוב רק בשעה 21:30 ולפיכך התעורר ויכוח אם כדאי לצאת לדרך עוד באותו לילה. 
דני מס החליט כי המחלקה תצא לדרכה כמתוכנן, אך השאיר בהר טוב שניים מהלוחמים - יעקב זרחי ("קשוואלה") ויגאל בוטרימוביץ - שרוביהם לא הגיעו יחד עם יתר הרובים, ודני לא הסכים שיצאו חמושים באקדחים בלבד. 
בליל ה- 16.1.48, בשעה 23:05, יצאו 38 הלוחמים לעבר הגוש, מרחק של כ- 25 ק"מ. אחרי 8 ק"מ של הליכה, לאחר שעברו ליד דיר-אבאן, נקע אחד ההולכים - ישראל גפני - את רגלו. דני מס הורה על חזרתו להר טוב, ושני לוחמים - אורי גביש (גולדשטיין) ומשה חזן - צורפו אליו ללוותו. 

יתר 35 הלוחמים המשיכו בדרכם לגוש, עד שנקלעו עם עלות האור לאותו קרב נורא, שנמשך משך כל היום, בסופו לא נותר מהם אפילו אחד.

ישראל גפני שימש כעורך דין בתחום כינוס נכסים. ישראל נפטר בשנת 2000, בגיל 74.  

מעט מידע על חמשת לוחמי מחלקת ההר האחרים:
יעקב זרחי ויגאל בוטרימוביץ, שניהם לוחמי פלמ"ח, השתתפו, כעשרה ימים מאוחר יותר, ב- 25.1.48, בקרב שהתפתח בקסטל, בו נהרגו 10 לוחמים, ביניהם יעקב זרחי. 
אורי גביש (גולדשטיין) היה סמל מודיעין בגדוד 'מכמש' של חטיבת חי"ש 'עציוני' בעת שהצטרף למחלקת ההר. אורי נפטר בשנת 2005, בגיל 78.
משה חזן נפטר בפברואר 2022, בגיל 97. הוא היה ב'פלוגת הסטודנטים' הירושלמית, במסגרת גדוד 'מוריה' של חטיבת חי"ש 'עציוני' בעת שהצטרף למחלקת 'ההר'. משה היה עורך דין וכיהן כאב בית דין לענייני משמעת.

וכך, 74 שנים לאחר הקמתה וצאתה למשימתה - הגיעה מחלקת ההר לסוף דרכה המוחלט, כשחמשת אלו שנותרו ממנה נשאו לאורך חייהם את משא הזיכרון והתסכול, עד יומם האחרון.

יהי זכרו וזכר כל חבריו, רעיו לנשק ממחלקת ההר, ברוך.

המידע באדיבות פייסבוק/ "חטיבת הראל לדורותיה וחבריה".