לוחם עמיחי פפויפר יהודה ז"ל

קורות חיים

יהודה עמיחי נולד בשם לודוויג פּפוֹיְפֶר (Ludwig Pfeuffer) בווירצבורג שבדרום גרמניה למשפחה אורתודוקסית. בילדותו למד בגן-ילדים ובבית-ספר יהודי בשפות עברית וגרמנית. המשפחה עלתה לארץ-ישראל ב-25 במאי 1936 באונייה "ירושלים". תחילה התגוררו כשנה בפתח-תקווה, ואחר כך עברו לירושלים. עמיחי סיים לימודיו בבית–הספר התיכון "מעלה" בירושלים. במלחמת העולם השנייה, עם סיום לימודיו בבית הספר התיכון, התנדב לצבא הבריטי, ושירת במצרים. בין השאר עסק בהברחת נשק ובהעפלה. לאחר שחרורו למד הוראה בסמינר בית הכרם בירושלים בכיתה מיוחדת לחיילים יוצאי הצבא הבריטי. עם פרוץ מלחמת העצמאות ב-1948 התגייס ונלחם כלוחם קרבי ב"חטיבת הנגב" של הפלמ"ח עד תום המלחמה. בין השאר השתתף בקרב חוליקאת הקשה, בו נהרג חברו ומפקדו חיים (דיקי) לקסברגר - אירוע ששב והופיע בשירתו וסיפוריו. לאחר שחרורו מצה"ל למד ספרות ומקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, ועסק בהוראה, בסמינר למורי חו"ל ובבית ספר לתלמידי חו"ל באוניברסיטה העברית. כמו כן היה משורר אורח והורה כתיבה יוצרת באוניברסיטאות שונות בעולם, בהן אוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי ואוניברסיטת ייל. בשנת 1955 התפרסם ספרו הראשון "עכשיו ובימים האחרים", וחולל מהפכה בשירה העברית. בשנת 1957 זכה בפרס שלונסקי על ספר זה. הוא היה הראשון ממשוררי דור המדינה שזכה בפרס ישראל, שהוענק לו ב-1982. בנימוקים לפרס כתבו השופטים שעמיחי "בשירתו יצר מהלך חדש בשירה העברית" ו"הביא לשנוי מהפכני בלשון הפיוטית, צירוף בין חומרים פיוטיים לחומרים השאובים מן היום יום". עמיחי נפטר ב-22 בספטמבר 2000 והובא למנוחות בהלוויה ממלכתית בירושלים. במלאת שנה למותו, בספטמבר 2001, הוציא דואר ישראל בול לזכרו. פרס לשירה על שם יהודה עמיחי, נוסד במשותף על ידי משרד החינוך ועל ידי עיריית ירושלים, ומוענק מדי שנה. ארכיונו הספרותי של עמיחי הופקד בספרייה לספרים עתיקים וכתבי יד של אוניברסיטת ייל (Beinecke Rare Book and Manuscript Library of Yale University), במחלקה לשירה עולמית. שיריו שזכו ללחן: יותר מ-150 משיריו הולחנו, ויצירות מוזיקליות נכתבו ובוצעו לשיריו בארץ ובעולם. שיריו של עמיחי הולחנו על ידי מלחינים רבים בארץ ובעולם, וביניהם "אלוהים מרחם על ילדי הגן", "סונטה בשנים" ("ובלילות חדרנו נאטם"), "באהבתנו", "שיר ליל שבת", "הבלדה על השיער הארוך והשיער הקצר", "לאורך השדרה שאין בה איש", "גשם יורד על-פני רעי", "בטרם" ו"יותר מדי". על יצירתו: חוקרי ספרות רבים כתבו על יצירתו של עמיחי, ביניהם: "יהודה עמיחי מוחזק, בצדק, כמחולל תמורה מהפכנית בשירה העברית" (פרופ' הלל ברזל, ידיעות אחרונות" 30.4.1982) "בלי תרועות קרב ופולמוסי דורות ספרותיים נכנס יהודה עמיחי לשירה העברית במחצית הראשונה של שנות החמישים. ...עם זאת, הייתה שירתו של עמיחי בעלת משמעות מהפכנית מרחיקת –לכת ותרומתה לשינוי הערכים בספרות ובתרבות הישראלית לא נפלה בחשיבותה מזו של מישהו אחר בקרב בני 'דור המדינה'. ולמעשה, אף הייתה יחידה במינה במהירות ובהיקף השפעתה. אין מקום לספק בכך, ששני קובצי השירים הראשונים של עמיחי, 'עכשיו ובימים האחרים' (1955) ו"במרחק שתי תקוות" (1958) סימנו יותר מכל ספר שירה אחר שראה אור בעשור הייסוד של התרבות הספרותית הישראלית את הכיוון המשתנה של הטעם ושל הרגישות, שנעשו ליסוד קבוע בתרבות הישראלית עד היום. ..הבליטו שירים אלה את ייחודו של המשורר החדש, שהיה עתיד להיעשות לדמות מרכזית - אם לא הדמות המרכזית – בשירה הישראלית במשך חמישים שנות קיומה" (פרופ' דן מירון, "הדואר" 13.10.2000: "הארץ" "תרבות וספרות" אוקטובר 3,12,14 2005 "יהודה עמיחי –מהפכן עם אבא") "הופעת 'עכשיו ובימים האחרים' נראית לנו אחד המאורעות הבולטים, שבישרו את תחילת הגיאות של זרם פיוטי זה וסימנו את נכונותו של דור ספרותי חדש (דור שנות ה-50 או "דור המדינה") להתמודד חזיתית על מקומו כמעצב הבטוי הפיוטי של המציאות הישראלית החדשה, זו שנתהוותה לאחר ששככו הדי ההרואיקה של תש'ח." (דן מירון, מול האח השותק, הוצאת "כתר" 1992) "אין אולי גוף שירה אחד שישווה לשירת עמיחי מבחינת משמעותו והשמעתו הפוליטית הפוטנציאלית. סביר אכן להניח שמשמעות והשפעה אלו פעלו מלכתחילה פעולה חתרנית ואנטי- ממסדית.." (בעז ערפלי, על המשמעות הפוליטית של שירת יהודה עמיחי, "סדן" 5) "האחד, המסרב לדבר בלשונו של הרוב, שהמיתוס והאידאולוגיה זרים לו והביקורת בשירתו מרה וגלויה, ואף על פי כן שירתו הייתה ונשארה אהובה על קוראי השירה העברית ללא קשר לאמונותיהם הפוליטיות, הוא יהודה עמיחי" (חגי רוגני, מול הכפר שחרב, פרדס הוצאה לאור, חיפה, ע' 222) "הוא [עמיחי] בלי ספק המשורר הישראלי המפורסם ביותר בעולם: אחד המשוררים המרכזיים של המאה ויש לו מעמד בינלאומי גם באקדמיה" (פרופ' מנחם פרי, "הארץ" 21.10.1999) "עמיחי הוא אחד המשוררים הגדולים וייחודיים במאה ה-20 – אחד הקולות הגדולים ביותר, החיוביים ביותר ובעלי ההתמד הרב ביותר של המאה האחרונה" (טד יוז, במשאל סוף-שנה של Times Literary Supplement‏, 1998) המשורר פאול צלאן כתב במכתבו לעמיחי (7.11.1969) " אני חש צורך עז ואמיתי לאמר לך עד כמה שמחתי לפגוש אותך, אותך ואת שיריך, ועד כמה נהיניתי במחיצתך. אני ממש מתבייש שאינני יכול לפלס את דרכי בין שיריך העבריים אלא בעזרת תרגומם לאנגלית. מה שבאמת שייך לך בשיריך בוקע בעוצמה המשכנעת ביותר, הבולטת ביותר. אתה הוא השיר שאתה כותב, השיר שאתה כותב הוא.. אתה עצמך...נשמח מאד להוציא לאור ספר שלך בתרגום צרפתי" ( תורגם ופורסם ב"הארץ ", ספרים. 4.10.2006) המשורר הפולני זביגנייב הרברט הקדיש שיר לעמיחי בשם "ליהודה עמיחי" והשורה הפותחת של השיר היא "כי אתה המלך ואני רק נסיך" (Bo ty jeste? kr?l a ja tylko ksi??e (תרגם דוד ויינפלד). על-פי המשורר והחוקר Mark Strand השפיע עמיחי גם על משוררים אמריקאים. [במבוא לספר Another Republic בעריכתו ובעריכת צ'ארלס סימיק, 1977] כותב סטרנד: "כיצד אפשר להסביר אחרת את העובדה שיש היום משוררים צעירים בארצות-הברית, למשל, שמושפעים מעמיחי ומפופה יותר מאשר מט.ס.אליוט, וואלאס סטיבנס או ממשיכיהם בשירה האמריקאית" השפעתו ניכרת גם על כותבי פרוזה צעירים כיום. הסופר הצעיר ג'ונתן ספרן פויר התראיין במוסף "מעריב סופשבוע" ב-13 באפריל 2008: "הוא הפך לגבור שלי ונשאר כזה עד עצם היום הזה. קראתי את כל הספרים שלו ואני חושב שהוא אחד הכותבים הגדולים ביותר של המאה ה-20." ניקול קראוס התראיינה במוסף 7 לילות של "ידיעות אחרונות" ב-9 במאי 2008 : "הספר תולדות האהבה מלא בשורות שלקחתי מיהודה עמיחי". פרסים שהוענקו לו: פרס שלונסקי - 1957 על ספרו הראשון "עכשיו ובימים האחרים". פרס ראשון מאת "קול ישראל" לתסכית רדיו מקורי "פעמונים ורכבות" יוני 1962. פרס רדיו איטליה - מקום ראשון בתחרות בינלאומית לרדיו – דרמה על "פעמונים ורכבות" ספטמבר 1962. פרס ברנר - 1969 על ספרו "עכשיו ברעש". פרס אקום - 1970. פרס ביאליק - 1976. פרס ירושלים 1982. Wrzburg Prize for Culture - גרמניה 1981 פרס ישראל - 1982. פרס עגנון - 1986. פרס ראש הממשלה. Malraux prize צרפת : פרס יריד הספרים הבינלאומי- 1994. Literay Lion Award - ניו-יורק 1994. Macedonia's Golden Wreath, פרס פסטיבל בינלאומי לשירה- מקדוניה 1995. פרס נורווגיה "אביר-השירה" על שם ביורנסון 1996 (Bjornson ). אות הוקרה מאוניברסיטת אסיוט במצרים. תוארי דוקטור לשם כבוד: האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב, היברו יוניון קולג', אוניברסיטת בן-גוריון, מכון ויצמן למדע - בשנת 2000, ברוך קולג'- ניו -יורק, יהודה עמיחי הוא המשורר הישראלי הראשון שנבחר בשנת 1986 כחבר כבוד של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ובשנת 1991 הוענק לו תואר Distinguished Associate Fellow מטעם מוסד זה. עמיחי זכה להכרה בינלאומית רחבה וספריו תורגמו ל-40 שפות. הוא המשורר הישראלי המתורגם ביותר בעולם. כנסים בינלאומיים בעניין שירתו נערכו, בין השאר, באוניברסיטאות אוקספורד ב-1994 ובייל ב-2007. הוזמן לעתים קרובות לארצות הברית כמרצה ומשורר-אורח. לימד כתיבה יוצרת באוניברסיטאות: Yale, NYU, Berkely ו-Cuny. קרא שירים בספריית הקונגרס (Library of Congress) ב-1970 ובמרכז קנדי (Kennedy Center), שניהם בוושינגטון, וכן הוקלט במסגרת ה-Archive of World Literature on Tape ב-1981. ה-LANNAN LITERARY SERIES VIDEOS הוציא קלטת וידאו בה קורא עמיחי משיריו באנגלית. שיריו הוצגו מספר פעמים ברכבת התחתית ובאוטובוסים בניו–יורק, בסן–פרנסיסקו ובערים רבות אחרות בארצות הברית במסגרת תוכנית השירה POETRY IN MOTION של ה-M.T.A THE TRANSIT AUTHORITY בשנים 1986, 1988, 2000, 2001. שיריו של עמיחי נכללים בתכניות הלמודים של בתי-הספר התיכוניים הכלליים בארצות הברית וביפן, וכמו-כן נלמדים בקולג'ים ואוניברסיטאות ברחבי בעולם. ב-1989 נבחר כאחד מחמישה משוררים אשר נבחרו לפתוח את הסדרה "שירה עולמית מודרנית" בהוצאת פינגוין. עמיחי הוזמן להקריא משיריו באירופה, ארצות הברית, סין, יפן, תאילנד, הודו ועוד. השתתף בפסטיבלים בין-לאומיים לשירה החל מפסטיבל ספוליטו ב-1966, בחברת גדולי המשוררים כגון: פבלו נרודה, עזרא פאונד, ג'ון ברימן, אלן גינזבורג, אונגרטי, אוקטביו פז ואחרים. בפסטיבל לונדון 1967 עם אמפסון, אלן גינזברג, סטפן ספנדר, אודן, אונגרטי, נרודה, רוברט גרייבס ועוד. בפסטיבל לונדון 1971, בפסטיבלים בין-לאומיים לשירה ברוטרדם,כאשר ב-1988 הוקדש הפסטיבל לתרגום שירת עמיחי ל-15 שפות. אנטוורפן, וולש [1995], אדינבורו [1995], טורונטו, ארה"ב, מקסיקו [1987], ובפסטיבלים רבים נוספים בעולם. נכלל באנתולוגיות רבות של המאה והמילניום, בהן: - Great poems ot the 20th. Century, edited by Mark Strand, Norton NY, London 2005 - Poems of the Millennium, edited by Jerom Rothenberg, University of California, 1995 - Anthology of World Masterpieces, Textbook for U.S, Canada, Norton NY, London 2001 - רבים משירתו המתורגמת הושמעו בתחנות רדיו בארצות שונות. שיריו פורסמו בשפות שונות במגזינים רבים בעולם, בהם: New Yorker,‏ New Republic, New York Times. עמיחי היה מועמד מספר פעמים, ברשימה הסופית, לפרס נובל. כתביו: ספרי שירה (עברית) - עכשיו ובימים האחרים, תל אביב: לקראת, 1955. במרחק שתי תקוות, תל אביב: הקבוץ המאוחד, 1958. בגנה הצבורית, ירושלים: "עכשיו", 1959. שירים 1948–1962,ירושלים: שוקן, 1962. עכשיו ברעש, ירושלים: שוקן, 1968. ולא על מנת לזכור, ירושלים: שוקן, 1970. מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול, ירושלים: שוקן, 1973. הזמן, ירושלים: שוקן, 1978. שלווה גדולה שאלות ותשובות, ירושלים: שוקן, 1979. שירי אהבה עברית-אנגלית, ירושלים: שוקן, 1982. שעת החסד, ירושלים: שוקן, 1982. מאדם אתה ואל אדם תשוב, שוקן, ירושלים, 1985. שירי ירושלים" עברית-אנגלית, ירושלים: שוקן, 1986. נוף גלוי עיניים, ירושלים: שוקן, 1988. גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות, ירושלים: שוקן, 1989. עוד שירי אהבה, ירושלים: שוקן, 1994. אכזיב קיסריה ואהבה אחת, ירושלים: שוקן, 1996. פתוח סגור פתוח ירושלים: שוקן, 1998. שירי יהודה עמיחי: 5 כרכים, ירושלים: שוקן, 2003. סיפורת: ברוח הנוראה הזאת: סיפורים, ספריית פועלים, 1961. לא מעכשיו לא מכאן: רומן, ירושלים: שוקן, 1963. מי יתנני מלון: רומן. מחזות ותסכיתים: פעמונים ורכבות, מחזות ותסכיתים, ירושלים: שוקן, 1968; מהדורה מורחבת: שוקן, 1992. שטח של הפקר: מחזה, הוצג בתיאטרון "זווית". מסע לנינוה: מחזה, הוצג בתיאטרון "הבימה" 1964. פעמונים ורכבות: תסכית רדיו, הושמע ב"קול ישראל", זכה בפרס ראשון בתחרות תסכיתי רדיו של רדי איטליה, תורגם לאיטלקית והושמע ברדיו איטליה; תורגם והושמע בשפות המקומיות בצרפת, בגרמניה, פולין, הולנד וארצות הברית. הוצג גם על במה. היום שבו נקבר מרטין בובר: תסכית רדיו, הושמע ב"קול ישראל" והוצג על במה. לאהוב בירושלים: תסכית רדיו, הושמע ב"קול ישראל". לכה דודי: תסכית רדיו, הושמע ב "קול ישראל". להרוג אותו: תסכית רדיו, הושמע ב "קול ישראל". כנס הכיתה: תסכית רדיו, הושמע ב"קול ישראל". ירושלים: תיאטרון שירה, הוצג בתיאטרון La Mama, ניו- יורק 1984, וכן בירושלים. התסכיתים: "פעמונים ורכבות", "היום בו נקבר מרטין בובר" ו"להרוג אותו" הוצגו בניו-יורק ובטורונטו 2000–2001. ספרי ילדים: מה שקרה לרוני בניו-יורק" (בליווי ציורי המחבר), עם-עובד, 1968. הזנב השמן של הנומה, שוקן, 1978. ספר הלילה הגדול, שוקן, 1988. מתרגומיו: נדודים (בליווי רישומים צבעוניים מאת הרמן הסה; מגרמנית), שוקן, 1978. אלזה לסקר שילר, שירים (הרישומים מעשי ידי המשוררת), תל אביב, 1969. רולף הוכהות, ממלא המקום (תרגום המחזה: יהודה עמיחי; תרגום ההארות ההיסטוריות: עדנה קורנפלד), ירושלים: שוקן, 1964. הלמה הינה, הביצה היפה ביותר בעולם, שוקן לילדים, 1987. הוארד שוורץ, כלים (שירים; מאנגלית: שלמה וינר ויהודה עמיחי; עיטורים: יצחק גרינפלד), חיפה, 1978. החומר נלקח מויקיפידיה.