לוחם שבדרון שוודרון יעקב יענקל'ה ז"ל

קורות חיים

יעקב שבדרון נולד להוריו חנוך ורחל בלייפציג, גרמניה, ב-15.9.1925. הוא עלה ארצה בתאריך 6.11.1934.

יעקב הצטרף בגיל 15 לפלמ"ח והיה מראשוני הפלוגה התל אביבית. הוא שירת בפלמ"ח מ-1.11.1941 עד 15.3.1948. הוכשר להיות נהג, קיבל הכשרה כללית ומקצועית במחנה אימונים ובג'וערה, התאמן בשחייה בקישון והתגורר בקיבוצים בצפון הארץ.

יעקב היה נהג של אחד מבכירי המפקדים בפלמ"ח, הסליק נשקים בטנדרים, קומנדקרים, סמיטריילר ורכבים אחרים בהם נהג.
בזכות יכולותיו הטכניות המעולות, יעקב עסק בהנדסה, וב'ליל הגשרים' הכין והפעיל מנגנון לפיצוץ גשר. הוא סייע למעפילים (פלי"ם) וליווה את שיירת הילדים מסוריה.
יעקב היה לשומר ראש של בן גוריון והתחבב מאוד על פולה. היו ביניהם שעות שיחה מגוונות. מבן גוריון הוא למד לעמוד על הראש ולשטוף כלים כדי להירגע.
מפקדים: יצחק שדה ויגאל אלון.
מכרים, חברים וחברות מהפלמ"ח והשירות הצבאי: צבי זמיר (ורינה), מוסיק/משה גדרון, גנזל אורה ומשה, סיומקה שורק, גלעדה, פמה קוזלובסקי, בני בורשטיין, שייקה ברות (ופיצי), דאר אברהם, גולדשטיין/רותם זאב (ורות) וחיים חפר.

הסיפור על הסכין של יענקל'ה שנתרמה ע"י המשפחה למוזיאון הפלמ"ח (נכתב על ידי בתו, טליה): 

הסכין שימשה את יענקל'ה כארגז כלים מלא או לחילופין כאולר. יענקל'ה היה אדם יצירתי ומעשי ומצא לסכין שימושים רבים ומגוונים מעבר להיותה כלי הגנה ונשק. יענקל'ה עצמו תמיד חתר לפתרונות יעילים ומועילים.
כך בהיותו נהג בפלמ"ח השתמש יענקל'ה בסכין לתחזוקת הרכב, כמו ,חיתוך ה'פלאג' או חוט סורר להתנעת הקומנדקר. בעזרת הסכין הוא חתך יריעות לאוהל והכין 'כפתורי שדה', ניקה את השטח מקוצים, ענפים, זוחלים ובעלי חיים אחרים. בעזרת הסכין נפרצה גדר, הושחז בסיס הפעלה
של מנגנון פיצוץ, נחרטו סימני דרך והותקנו סנדלים מנשל נחש. במיומנות, הוא חתך אבטיחים לפרוסות אסתטיות זהות, קצץ סלט והכין עוף, שנבזז מלול של כפר סמוך לקיבוץ, השחיל תפוחי אדמה על חוט ברזל לקלייה במדורה ובנה עפיפונים לילדים.
ואולי, הסכין שימשה בפעולות שהשתיקה יפה להן... כמסורת הפלמ"ח!

בצה"ל שירת יעקב בחיל הקשר.

פעילות אזרחית: עם קום המדינה יעקב הגיע לבאר שבע והכיר את אשתו לעתיד, דבורה, בחיל ההנדסה. במטרה 'להפריח את השממה' הם קבעו את ביתם בבאר שבע. בשנתיים הראשונות הקים וניהל את המשתלה הראשונה באזור, שעציה נשתלו לאורך הדרך לבאר שבע ובעיר עצמה. אחר כך עבד ב'סולל בונה' והכיר את טוביהו, מנהל החברה בבאר שבע. כשנעשה טוביהו ראש העיר, הוא יצא לסיורים השכם בבוקר. קודם העיר את אבא ז"ל על מנת להיטיב להכיר את העיר וסביבותיה, להפיק לקחים וליישם פעילויות, שתקדמנה את בניית הבתים בכלל ואת נראות העיר בפרט.

יעקב צעד בדרכים לא סלולות גם בהמשך חייו. יחסי הרעות, הלצות ליצירת אוירה נעימה, צניעותו – הסתפקות במועט וקבלת כל אדם בחום ואהבה ובסבר פנים יפות, היו מאפייניו. הפלמ"ח עבורו היה שמירת סוד, תחושת שייכות, חברות עמוקה, אהבה לארץ על שביליה ודרכי העפר שלה.

יעקב היה הורה פעיל בכל מסגרות החינוך שלנו, ליווה טיולים ויזם אירועים חברתיים. המושגים, שסללו את עולמנו, לעיתים, נאמרו בהומור ולפעמים ברצינות: סימני דרך, משרוקית, קפה, אימונים, אוהל, יתדות, צעידה, שיירה עורפית, לינת לילה, סייר, כנופיה, מחתרות,
אוניית מעפילים, מצפן, משקפת, אלחוט, איסוף ידיעות, חדירה באישון לילה, פנס כיס ומפות. רעות שכזאת לעולם לא תיתן את ליבנו לשכוח. 
כל חייו היו תרומה לקהילה, יחד עם הסיוע, שהגיש לסוחרים ותעשיינים בעבודתו בקמ"ג, 'מכתשים' ו'סולל בונה'. "הוא אהב את הטבע והנחיל לנו, ילדיו את האהבה הזו על ידי יציאה לחיק הטבע איתנו, עצמאית, ובמסגרת בתי הספר" (כתב אחינו גיל ז"ל).

יעקב נפטר ב-10.2.1995. אחינו גיל נטע חורשה לזכרו ביער להב והקים את 'חוות שבדרון' להנצחת פועלו.

תיאור קורותיו של יעקב שבדרון נמסר על ידי בנותיו, רונית טיברין וטליה אלמקיס, באפריל-מאי 2022.