טוראי ירדן פנסטר צבי צביקה ז"ל

קורות חיים

צבי נולד בלודז', פולין, ב- 15 לפברואר 1928, לאם חד-הורית, שבן -זוגה, אביו של צבי נפטר במהלך ההיריון. לצבי היו שני אחים, יצחק ונפתלי ואחות אחת, שרה [שיינדל'ה]. אמו, מפרנסת יחידה, אישה קשת-יום, שנאלצה למסור את שני הבנים הגדולים, לבית-יתומים. צבי התחנך בביה"ס של "פועלי-ציון" שמאל ע"ש בורוכוב בלודז'. החל מכניסת הגרמנים לעיר, עד ימיו האחרונים של גיטו לודז', היה צבי עם אחותו ואמו. אמו עבדה בבית-החולים בגיטו. צבי שימש רץ ביודנרט, ועבד באחד ה"ריסורטים" [בית-מלאכה]. ביולי 1944, גורש עם אמו ואחותו לאושוויץ, שם נקרע מהן באכזריות. אמו ואחותו נעלמו באושוויץ. אחיו הגדול, יצחק, שהיה כבר מהנדס ברח מזרחה אך לבסוף מצא את מותו בדכאו. נפתלי, אחיו השני, נעלם. ברוב ייאושו הסתובב צבי בין הביתנים באושוויץ עד הבין שאין סיכוי לפגוש את אחותו ואמו. הוא התגנב לרכבת והגיע לדכאו. שם עבד בבית-חרושת ל"צמנט" [מלט]. בשלב מאוחר יותר עבד בהנחת פסי רכבת. כשהאמריקאים התקרבו למחנה הוציאו את הכלואים ל"מצעד המוות", צעדה ללא כיוון ומטרה. בשלב מסוים, טרם הסתלקות הצוות הגרמני, הושכבו האסירים בשדה כשמכונת ירייה קוצרת אותם. צבי נפל על הארץ בין הראשונים, כנראה איבד הכרה ולא נפצע. הוא התעורר מעלפונו בבית-חולים שדה של הצבא האמריקאי. אנשי הבריגדה היהודית אספו אותו בפלדפינג, עם עוד בני נוער והבריחוהו לאיטליה. משם עלה ארצה, כעבור שלושה חודשים באוקטובר 1945. העלייה הייתה עם סרטיפיקטים, על האונייה "פרינצס קטלין" אוניית מלחמה אמריקאית. במסגרת עליית-הנוער הגיע עם קבוצת ה"כובש", הישר לקיבוץ בית-זרע. שם למד ועבד. הקבוצה גויסה ל"הגנה", התאמנה במסגרתה והשתתפה בפעולות ביטחוניות שונות. הקבוצה גויסה לפלמ"ח, בשנת 1947, כהכשרת "עין-השופט", וצורפה למחלקה ג' בפלוגה א', של הגדוד הראשון בחטיבת-יפתח. מפקד הגדוד היה דן לנר, מפקד הפלוגה, חקה ומפקד המחלקה: דודס. בהמשך פיקד על המחלקה חיימק'ה בן-ארויה. צבי השתתף בכל הקרבות לטיהור הגליל. בקרב מלכיה הוא היה הקשר של אסף שמחוני ז"ל, מפקד פלוגה ב'. במבצע "דני" השתתף בכל הקרבות, כמקלען. מספר שניים שלו, יענקל'ה דרקסלר, ניצול שואה ערירי, נהרג לידו בקרב על בן-שמן. בסתיו ירד עם החטיבה לנגב. השתתף בשמירת קו המים מבסיסו באורים. בהמשך לחם בקרבות "חירבת מחאז". בחורף 1948, עלה עם הגדוד למנסורה. ההכשרה השתחררה באביב, וחזרה לעין-השופט. פעילותו הצבאית - שרת במערך המילואים של צה"ל. סיים קורסים שונים: סמלים, חובשים, קורס חובשים מתקדמים. במלחמת יום-הכיפורים נהג ברכבו עד לק"מ ה-101. שינוי חל גם בחייו הפרטיים: בדצמבר 1949 התחתן צבי עם חברתו, יהודית. הם בנו את ביתם בעין-השופט. לימים, בקיץ 1950, עזבו את הקיבוץ ועברו לנתניה. פעילותו האזרחית - בנתניה עבד ב"סולל-בונה", תחילה כטפסן, בהמשך היה מנהל-עבודה. השתתף בקורסים מקצועיים רבים. לאחר מכן, היה הרכז הממונה על ביצוע העבודות בנתניה ובמרחב השרון. כעבור זמן התמנה להיות אחראי על כוח-אדם. זכה בשנת 1964 בפרס "יוספטל" לבטיחות בעבודה. אחרי 38 שנות עבודה מסורות ומוצלחות, פרש לגמלאות. אחרי פרישתו למד באוניברסיטת ת"א, כשומע חופשי, מדעי המוח וקרימינולוגיה. לצבי ולרעייתו יהודית שני ילדים, אורנה וארז וששה נכדים. אורנה יועצת חינוכית, וארז הינו מהנדס אלקטרוניקה. בשנת 2003 נכנסו צבי ואשתו לדיור מוגן ב"בית בכפר" בביתן-אהרון. בסיפוק רב צופה צבי בעברו. הוא ניצול שואה, ששרד לבדו מכל בני משפחתו וזכה לתרום להקמת המדינה ולביסוסה. צבי הקים "שבט", שיכול להתגאות בבניו. צבי התגורר עם רעייתו ב"בית-בכפר", דיור מוגן, בביתן-אהרון עד לפטירתו ביום ה-11 ביולי שנת 2017.