קורות חיים
מאיר נולדל הוריו שרה וניסן ב-8 באוגוסט 1918 בעיר האמדן שבאיראן.
מאיר הלוי גויס ל"מחלקה השחורה" של הפלמ"ח ופעל בעיקר במחלקה הסורית. למחלקה השחורה גויסו צעירים ארצישראליים בעלי חזות ערבית שהכירו את אורחות המזרח ודיברו ערבית בדיאלקטים המקומיים. היה תחת פיקודו של יגאל אלון ולאחר מכן של ירוחם כהן (הג'ינג'י). פעל בשיתוף פעולה עם האחים קוסטיקה.
פעילות במסווה של עובד במוסך פורד שהיה ממוקם ליד מטה הבולשת הבריטית בבירות.
בתקופה אחרת בלבנון פעל כמהנדס כבישים והשתתף בתכנון ובבניית הכביש מבירות דרומה.
לעיתים כשלא בטח במבטא המתאים למקום הימצאו העמיד פני אילם חירש כדי לשמור על זהותו.
בפעילות בדמשק נתפס ונחשד לגבי זהותו. עבר חקירות, הצלפות ועינויים בכלא. לא נשבר ושוחרר מחוסר הוכחות לחשדות באשר לזהותו האמיתית. הפך לנכה עם פגיעת ראש משמעותית (לימים הוכר כנכה משרד הביטחון עקב מקרה זה) קבל על כך שעמד בעינויים מכתב הערכה מירוחם כהן ראש המחלקה.
נשלח על ידי מטה ה"הגנה" לאום אל רשרש (היום אילת) מחופש כנהג משאית המוריד סחורות לדרום ומחפש עבודה ומשאות לדרך חזרה, הנסיעה הייתה דרך מעלה העקרבים. מטרת הנסיעה הייתה להביא דגימות אדמה ומחצבים מהדרך ומהחוף . ככל הנראה היה היהודי הארצישראלי הראשון שהגיע לנקודה כה דרומית וחזר בחיים. השליח שנסע בנסיעה שלאחר מכן, זהותו נחשפה והוא נרצח בעקבה.
נסע בשליחות המוסדות לאירופה להעלות ילדים לארץ-ישראל ולשכנע את הוריהם שהמצב באירופה רע מאד וליהודים נשקפת סכנה ולפחות הילדים יכולים להינצל, ערב מלחמת העולם השנייה. נטל חלק בהגנת הישוב במאורעות של שנות השלושים. השתתף בהברחת בני נוער פליטים מאירופה, לישראל דרך לבנון.
השתתף בהקמת יישובי "חומה ומגדל" של ישובי הגליל העליון - חניתה. השתתף בקורס בג'וערה.
פעילות בצה"ל: לאחר קום המדינה היה קצין התחבורה של מחנה מטכ"ל במשך מספר שנים. היה בין מארגני המצעד הראשון והשני (המצעד שלא צעד) של צהל. השתחרר בדרגת קצונה (סרן).
פעילות אזרחית: השמועה על הקונגרסים הציוניים וההתעוררות של יהודים ברחבי אירופה לחזרה למולדת הגיעה להאמדן שבאירן ואבי המשפחה ניסן לוי ז"ל ורעייתו הצעירה שרה לוי ז"ל החליטו שמקומם במולדת. יחד עם התינוק מאיר וילד נוסף שאימצו והסבתות משני הצדדים מכרו את כל הרכוש, ארזו את המטלטלים השאירו מאחור את האחים והאחיות הצעירים ושמו פעמיהם לארץ. הדרך הייתה קשה ביותר חלקה במשאיות, חלקה ברגל, חלקה במוניות וכולה באזורים עוינים שורצי כנופיות. המשפחה עברה התנכלויות של שודדים והתנפלויות של כנופיות שגזלו את המזומנים, התכשיטים ושאר החפצים בעלי הערך. בדרך נולדו ילדים נוספים. הגיעו לארץ דרך סוריה ולבנון בחוסר כול והתיישבו בירושלים שם עסק האב ניסן לוי, שהיה רוקח בהכשרתו, ברוקחות. והאם שרה לוי עסקה ברוכלות בשוק של העיר העתיקה
בגיל צעיר התייתם מאיר מאביו. למד ב"חדר" (ומאז ידע לקרוא מכל כוון) ואחר כך באליאנס אך בהיותו הבן הבכור נאלץ להפסיק את לימודיו ולעזור לאמו האלמנה בגדול חמשת אחיו ואחיותיו הצעירים ממנו שחלקם נולדו בדרך וחלקם נולדו בירושלים. בחיפושיו אחרי עבודה עבר מאיר לתל אביב, רכש חלקת קרקע קטנה בשכונת גבעת משה א' ובנה עליה צריף והעביר את כל המשפחה שגדלה בינתיים, כולל הסבתות והילד המאומץ שבאו עם המשפחה מאירן.
בתל-אביב עבד בבניין בחברת סולל-בונה והשתתף בהקמת בתים רבים בעיר הן כבנאי והן כאינסטלאטור.
כל ימיו היה איש אוטודידקט מובהק עם מיומניות טכניות, איש מקצועי בתחומים רבים ונודע בכישורים הטכניים שלו וזאת ללא השכלה פורמאלית מסודרת.
קלט בקלות שפות רבות וביניהן ערבית ארצישראלית, סורית, לבנונית (מיומניות שעזרו מאד בשירותו בפלמ"ח ובהגנה) יידיש והונגרית (מהקרבה לדיריי בתי אונגרין בירושלים...), אנגלית מדוברת, צרפתית מידי הלימודים באליאנס.
כבר מנעוריו דאג לנוער שהסתובב בעיר ללא מסגרת חינוכית. אסף קבוצות נוער שוליים בתל אביב אימן אותם בכדורגל ואף ארגן אותם בקבוצות הנוער של הפועל תל-אביב. מאחר ולדעתו את אהבת הארץ קונים בידיעת הארץ בפועל, ארגן לנוער ולקבוצות הספורט השונות טיולי אופניים לאורך המדינה עד לים המלח וליריחו.
בשנת 1940 היה שחקן מצטיין בתפקיד חלוץ שמאלי בנבחרת קבוצת הבוגרים קבוצה א' בסקציה לכדור-רגל באגודה לתרבות גופנית הפועל, סניף תל-אביב. יחד עמו שחקו בקשי, מלוקה, נודלמן , ג'רי בית- הלוי ומרדכי מאיר.
ייצג את הספורט הישראלי עם קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב באולימפיאדת הפועלים באירופה.
נישא בשנת 1945 ליהודית בת אליהו וטובה נחמד, ילידת ירושלים. הזוג הצעיר התגורר בת-אביב ובה נולדו שתי הבנות נילי ארז (בתאריך 03.10.1946) ורחל (רלי) גל (בתאריך 15.10.1950). סבא לשש נכדות. לפרנסת המשפחה הקטנה פתח בית יציקה קטן לאמהות עופרת לדפוס ברחוב אילת בתל-אביב. עסק זה נסגר לאחר זמן קצר עם החמרת פציעת הראש והצורך באשפוזים וניתוחים תכופים.
לאחר נישואיו והולדת בתו הבכורה נילי, החליף את שם המשפחה מ-לוי ל-הלוי.
בשנת 1955 היה בין מייסדי הישוב נווה אפרים מונוסון לשם עבר מתל אביב עם המשפחה ובביתו הצנוע התגורר עד יומו האחרון.
מאיר הלוי נפטר בתאריך 24.12.2004 ונקבר בבית העלמין קריית שאול בתל-אביב לצד רעייתו ז"ל.
כתבה את הפרטים: בתו, נילי ארז.
