מונדרר מרים מילה, מילושקה ז"ל

קורות חיים

קורות חייה המופיעים באתר להנצחת חללי פעולות האיבה:
מרים, בת שמואל ושרה מונדרר, נולדה בפולין בשנת תר"צ (1930). ב- 1935 הגיעו הוריה לארץ ושהו בה כדי להכין את עליית המשפחה ארצה, מרים בת החמש היתה קצרת רוח לחכות לתום הסידורים, ולאחר הפצרות ארגנו דודיה את עלייתה ארצה בחברת זוג חלוצים שהפליגו לארץ ישראל.
סיפור ילדות זה מאפיין את כל דרכיה של מרים. המשפחה התגוררה בחיפה. בבית הספר שבו למדה הצטיינה מרים בלימודים, לבד מלימודי שפות זרות שסירבה להם מטעמים אידיאולוגיים. היא עמדה בסירובה, ועמדה גם בתנאי שהכתיב לה בית הספר: השגת ציונים טובים בכל יתר המקצועות עד לסוף לימודיה. סולם הערכים שלה התגבש כבר בגיל צעיר, ובראשו - ערכים ציוניים ולאומיים. בגיל 9 הצטרפה מרים ל'מכבי הצעיר' אך לא הסתפקה בספורט ובטיולים שתנועה זו הציעה. היא חיפשה תנועה שתטפח אידיאלים ומטרות, ועברה לתנועת 'השומר הצעיר'. בכל המסגרות התבלטה כנאמנה לעקרונותיה ועומדת עליהם ללא פשרה, כשהיא בזה לפינוקים ומותרות, ומתגברת על כל חולשה אפשרית.
מרים לא נהגה לדבר הרבה בשיחות חברתיות, אלא במשפטים קצרים ונוקבים, לפעמים אירוניים. את לימודיה התיכוניים סיימה בהצטיינות, ואף זכתה במילגה לאוניברסיטה, אך נענתה לצו התנועה להמשיך ולמלא את התפקידים השונים. כפשרה בין רצונה ללמוד רפואה לבין צרכי התנועה, הלכה ללמוד בבית ספר לאחיות בחיפה. התנאים היו קשים - לימודים תובעניים, חברה דו-לאומית שהכילה גם יסודות עוינים אשר ניסו לפגוע בגאוותה כיהודיה. גם כאן עמדה מרים על עקרונותיה הלאומיים ולא נכנעה ללחצים שונים.

כשפרצה מלחמת העצמאות התגייסה מרים לפלמ"ח, על אף התנגדות אמה. היא השתתפה כחובשת קרבית בקרבות וישבה במשלטים בדרך לירושלים. במאבק על רמת רחל נפצעה בשתי רגליה ואושפזה לתקופה ממושכת, עם שחרורה מבית החולים הצטרפה שוב לחטיבתה, שלחמה במבצע "חורב" בנגב.

לאחר המלחמה הלכה לאוניברסיטה ללימודי חקלאות (כהכנה להגשמה בקיבוץ), למדה ביום ועבדה בבית חולים לחולי ריאות בלילה למימון לימודיה. וכשניתן - לטייל, להכיר את הארץ בכל דרך אפשרית.
כשעלה הרעיון בדבר טיול לפטרה, הסלע האדום בירדן, בקיץ 1953 הצטרפה מרים לחבורת המטיילים ולא שעתה לאזהרות. ידידיה מספרים כי זרחה מאושר בערב שלפני היציאה. קבוצת המטיילים, חמישה במספר, יצאו לפטרה מבאר מנוחה. הם חצו את גבול ירדן בט"ז באלול תשי"ג (27.08.1953), וזמן קצר אחרי כן נתקלו בכוח ירדני. על פי אחת הגרסאות הכיש נחש את אחד המטיילים, והם החליטו לבקש עזרה בתחנת המשטרה הירדנית וחזרו על עקבותיהם. בחצר המשטרה סגרו מאחוריהם את השער, וירו בכולם למוות. גופותיהם הועברו לישראל כעבור ימים מספר - בכ' באלול (31.08.1953). בת 23 היתה מרים במותה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בחיפה.
הותירה הורים ואח. חברה של מרים שם קץ לחייו יום אחרי הלווייתה.

זכרה של מרים הונצח בספר "עד סלע", שיצא לזכר חמשת ההרוגים בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 1966.

קורות חייה מפי קרוביה: מרים היתה ילדה צעירה כאשר עלתה לארץ עם זוג חלוצים צעירים והצטרפה אל הוריה שהגיעו קודם לכן. כאשר היתה בת תשע הצטרפה לתנועת "המכבי הצעיר" ולאחר מכן עברה לשומר הצעיר. היא היתה תאבת דעת ולמדה בבית הספר ומחוצה לו, בעזרת אביה שפתח בפניה שבילים להשכלה כללית והניח בסיס להכרת הציונות ולתורת יחסי אדם לאדם. במסגרת התנועה הרבתה לטייל. אהבת האדם הייתה טבועה בה וכשבאו ילדי טהרן לארץ אספה למענם צעצועים. היא טיילה רבות במסגרת התנועה ובמסגרת בית הספר וגם עם חברים. היא הרבתה להשתתף בשיחות פוליטיות על צורת המאבק של הישוב בבריטים.
היא סיימה את התיכון בהצטיינות וקיבלה מילגה ללימודים באוניברסיטה, אך ויתרה עליה ונשארה להדריך בתנועה. כמו כן התגייסה לעזור בבתי חולים.
התגייסה לפלמ"ח, לגדוד החמישי בחטיבת הראל והיתה בירושלים בזמן המצור. יחד עם חבריה היתה במשלט 6 - אחד ממשלטי באב אל ואד, והשתתפה בקרבות על המשלטים האחרים.
בנובמבר התפרקה ההכשרה. היא שרתה במרפאה. יצאה עם הגדוד למבצע "עין" ולאחר המבצע התחילה ללמוד בבית הספר לאחיות.
עם פתיחת הפקולטה לרפואה בירושלים התחילה את לימודי הרפואה ומימנה את לימודיה על ידי עבודתה כאחות לילה בבית החולים לנגועי ריאות. היא הרבתה לטייל למדבר יהודה ולעין גדי.
מרים מונדרר נרצחה כאשר נסתה להגיע לפטרה.