סא"ל ענבל מרקוס אפרים ז"ל

קורות חיים

אפרים נולד ב-7/07/1929 בירושלים. למד בבית החינוך לילדי עובדים, ע"ש ארלוזורוב. היה בכתה עם דן הרשלג, ביניה גלעדי, אורי צייטלין ופילון פרידמן, זיכרם לברכה. המשיך וסיים את לימודיו בבית הספר המחוזי ביגור. חבר בחי"ש המקומי, נאסר ב"שבת השחורה" ב-29/06/1946 , והושם בכלא ברפיח, יחד עם חברי משק וקיבוצים אחרים. הצטרף לפלמ"ח ביגור, נשלח להשתתף בשחרור צפת ונפצע שם. לאחר החלמתו ופירוק הפלמ"ח ב-1949, הצטרף לחיל הצנחנים, והשתתף בפעולות התגמול. התקדם בדרגי הפיקוד, ונפצע קשה בעינו כמפקד פלוגה, בפעולת התגמול בחאן יוניס, אך המשיך את שירותו כקצין קרבי מצטיין. באחרית ימיו היה מפקד בית הספר לצניחה בדרגת סא"ל. איש שקט ונאמן היה חייל מסור ובעל-הכרה כמחנך. היה מפקד פלוגה בקורס קצינים ונחשב לאחד מבכירי המפקדים בחיל-הצנחנים. נפטר לאחר תאונת דרכים ביום ו' בתמוז תשכ"ג [27.6.1963]. בטקס צבאי מלא בהשתתפות הרמטכ"ל רא"ל צבי צור, הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקריית-שאול. הותיר אחריו את אמירה אישתו ותינוק. ואת אחיו הצעיר, חבר-הכנסת והשר גדעון פת.

סיפור חייו וגבורתו מתוך אתר נזכור את כולם:

בן ישראל ושושנה. נולד ביום כ"ט בסיון תרפ"ט (7.7.1929) בירושלים. למד בבית-החינוך לילדי-העובדים שם ולאחר-מכן בבית-הספר המחוזי ביגור. משנתבגר התבלטו בו סגולות נאות, כגון עוז-נפש ותקיפות, ויחד עם זה גילה עדינות יוצא מגדר הרגיל. בן י"ז היה בשעה שנאסר על-ידי משטרת-המנדט ביום "השבת השחורה" (29.6.1946) יחד עם חברים אחרים במשק והושם בכלא ברפיח. השתתף במלחמת-הקוממיות כחבר בפלמ"ח ונפצע בכיבוש צפת. בצה"ל הגיע לדרגת סגן-אלוף. נאמן ושקט היה, חייל מסור ובעל-הכרה כמחנך. היה מפקד פלוגה בקורס-קצינים ונחשב לאחד מבחירי-המפקדים בחיל-הצנחנים. נטל חלק עם יחידתו בכמה מפעולות-התגמול ובאחת מהן נפצע בעינו. אך למרות פגיעה זו המשיך את שירותו בחיל קרבי זה. בתקופה האחרונה בחייו היה מפקד בית-הספר לצניחה. נפל בשעת מילוי תפקידו ביום ו' בתמוז תשכ"ג (27.6.1963), ובטקס צבאי מלא, בהשתתפות הרמטכ"ל, רב-אלוף צבי צור, הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הניח אשה ותינוק. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)