הרשב הרושובסקי בנימין ז"ל

קורות חיים

תקציר קורות חייו כפי שהכינו ילדיו: אודי, תמי ודפנה: בנימין הגיע לארץ ב-29.5.48 באוניית המעפילים פאביו. למרות קום המדינה נמל חיפה היה עדיין בידי הבריטים, ובגלל אי-ודאות לגבי כוונותיהם הירידה מהפאביו היתה חשאית, בעזרת בחורי פל״ים מול חוף קיסריה. גוייס מייד למחנה הפלמ״ח בכפר יונה. בליל ה-20 ביוני עם הגעת האלטלנה היה בכוח מאבטח בקו שני מול חוף כפר ויתקין, אך לא ראה ישירות את העימותים. לאורך שרותו בפלמ״ח כתב גם שירה ביידיש; ״שירו של בודד״ מתייחס ככל הנראה ללילה זה לאחר ההכשרה הוצב בתפקיד תרבות כולל הוצאת חוברות לחיילים. ביקש להצטרף לחבריו בחזית וכשנתקל בסרוב, פתח בשביתה ועלה למשפט צבאי. ״השופט היה ידוע בשם הג׳ינג׳י מגינוסר. אמרתי לו: מה תוכל לעשות לי - לכל היותר תשלח אותי לחזית, והרי זה מה שאני רוצה! הג׳ינג׳י פרץ בצחוק ושלח אותי לחזית.״ לחם בגדוד החמישי של חטיבת הראל באיזור מסדרון ירושלים ובנגב. השתתף בקרבות בנגב והיה גאה בהצלחה בחסימת הציר לשריון המצרי. הקרב האחרון ב-6 לינואר 1949 הסתיים במפלה. הפלוגה השלישית הצליחה לכבוש את המשלט המצרי בצומת רפיח, והמתינה לחבירה עם השריון של יצחק שדה. כשראו טנקים יצאו מהמשלט להריע. אלא שהיו אלה טנקים מצריים שפתחו באש. המוצב בער. מנוסה רגלית בחולות, כשלושה קילומטרים עד קווי צה"ל, כל אדם לעצמו; חלקם לא הגיעו וכנראה נתפסו בידי בדואים. חברו מוניק אופמן (משה הופמן) בין הנופלים. ב-1951 כתב בנימין כליל סונטות ביידיש עם הקדשה ל״מוניק - אחד בדורו , נפל במלחמת השחרור שלנו״. פעילות בצה"ל: מילואים בחי״ר, תקופה קצרה במודיעין ואח״כ בחיל חינוך. פעילות אזרחית: אחרי מלחמת השחרור התקבל ללימודים באוניברסיטה העברית. מילא תפקיד מרכזי בחבורת ״לקראת,״ אליה הביא ידע עצום בשירת אירופה והשירה העברית והיידית לזרמיה. חוברות "לקראת" תוקתקו בידיו על מכונת הכתיבה ״בייבי הרמס״ הנדירה שקיבל מדודו באמריקה. לימד שירה כאסיסטנט ונחשב מייד למורה גדול ששיעוריו משכו קהל רב. יצר אנתולוגיות של שירה העברית, והיה הראשון שלימד בין כותלי אוניברסיטה את שירת רטוש ואת שירת פוגל. המשיך כל חייו בעריכת אנתולוגיות, מתוך אמונה בראייה רחבה והבנה כוללת של התרבות על כל זרמיה. פיתח תורה של הטקסט הספרותי, שמצד אחד שמה דגש על האספקטים הצורניים של השירה והספרות, ומצד שני על חיבורה ההכרחי של הספרות להיסטוריה ולמדעי הרוח ככלל. בנה חוג לספרות השוואתית באוניברסיטת תל אביב וגידל דור חוקרים, להם העביר את חזונו של תורת הספרות. המשיך גם בכתיבת שירה ביידיש ובעברית, חלקה מעט הדמות הבדיונית גבי דניאל. נישא לרינה לדרמן ב-1955. ילדיו אהוד (1959) תמר (1962) ודפנה (1966). באמצע שנות השמונים נפרד מרינה ונישא בשנית לברברה, איתה חי עד מותו, תחילה ברמת אביב ולאחר מכן בניו הייבן. יצא לפנסיה מאוניברסיטת תל אביב ועבר לייל. עם ברברה תירגם לאנגלית משירת עמיחי, את יומן המלחמה והשואה של קרוק, ועבודות משותפות אחרות. בתקופה זו גם הוציא לאור ספרים על אספקטים רבים של התרבות וההיסטוריה היהודית בתקופה המודרנית, החל מספרים על שאגאל וכלה בספרים כללים על המהפכה היהודית. בשנה האחרונה עבד על הוצאת כל שיריו בעברית, ספר שעתיד לצאת לאור לאחר מותו בהוצאת כרמל. מידע נוסף מאתר ויקיפדיה: בנימין הרשב (הְרוּשוֹבסקי) (באנגלית: Benjamin Harshav (Hrushovski)‎‏; 26 ביוני 1928 – 23 באפריל 2015) היה חוקר ספרות, מומחה לספרות השוואתית, משורר ביידיש (בשם העט ה. בנימין) ובעברית (בשם העט גבי דניאל), מתרגם ועורך ישראלי. כיהן כפרופסור לספרות באוניברסיטת תל אביב וכפרופסור לספרות השוואתית, ללשון וספרות עברית וללשון וספרות סלאבית באוניברסיטת ייל. העורך-המייסד של כתב העת Poetics Today. חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, חתן פרס א.מ.ת (2005). בנימין הרשב נולד בשנת 1928 בעיר וילנה שבפולין (כיום בירת ליטא), בנם של זוג אנשי חינוך: ד"ר אברהם הרושובסקי (אגסי), מורה להיסטוריה בגימנסיות שונות ובסמינר העברי למורים (ולימים מורה בחיפה) (נפ' 1973), ודבורה פרֶיידקֶס-הרושובסקי (1896–1985), מנהלת בית ספר היידי ע"ש ס"מ גורביץ בווילנה. הייתה לו אחות צעירה ממנו, אטה הרושובסקי. למד בבית ספר עממי יהודי חילוני ובגימנסיה יידית-חילונית. בשנת 1941, עם פלישת גרמניה לברית המועצות במבצע ברברוסה, נסה המשפחה מזרחה לאורל, שם גרו עד 1946. הוא סיים את הבגרות בתיכון רוסי בשנת 1945 ולמד שנה מתמטיקה ופיזיקה בצ'קאלוב (אורנבורג), וזכה בפרס הראשון לתלמידי השנה הראשונה. בשנים 1946–1948 חי בפולין הקומוניסטית ובגרמניה. ב-1946 הצטרף לתנועת דרור-החלוץ הצעיר. בשנים 1947–1948 היה עורך-משותף של כתב העת למעפיל הצעיר, "להבות", במינכן. הושבע לפלמ"ח עוד באירופה, במסגרת סמינר דרור, על אקדח וספר תנ"ך. חוייל מייד עם ירידתו מהאונייה ב-29 במאי 1948. התגייס לפלמ"ח במחנה כפר יונה. במלחמת העצמאות לחם בגדוד החמישי עד 1949. גם הוריו ואחותו עלו לישראל. ב-1968 נרצחה אחותו בעת טיול בטורקיה. בשנים 1948 עד 1986 חי בירושלים ובתל אביב. בין השנים 1949–1957 למד באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון (בהצטיינות יתרה) ושני (בהצטיינות) בספרות עברית, מקרא, היסטוריה של עם ישראל וספרות יידיש. בשנת 1948 פרסם את ספר השירים שלו ביידיש, "שטויבן" ('אבקים'), שראה אור במינכן. בשנת 1951 היה בין מייסדי קבוצת סופרי היידיש יונג ישראל. באותה תקופה ייסד וערך ביחד עם אריה סיון, משה דור ונתן זך את כתב העת "לקראת". בשנים 1957–1960 למד לדוקטורט בספרות השוואתית באוניברסיטת ייל, אצל רנה ולק (Rene Wellek). בשנים 1954–1957 ו-1960–1963 לימד ספרות עברית באוניברסיטת העברית בירושלים. בשנים 1963–1966 כיהן בה כמרצה לספרות השוואתית ורוסית. בשנת 1965 התמנה כמרצה בכיר לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. ב-1966 הקים את החוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב ועמד בראשו. ב-1968 ייסד את כתב העת "הספרות". באותה שנה מונה לפרופסור חבר לתורת הספרות וספרות השוואתית. בשנת 1972 היה לפרופסור מן המניין. בשנים 1971–1973 היה פרופסור אורח לספרות השוואתית וסלאבית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ושוב ב-1977 ובסתיו 1978. בקיץ 1972 היה פרופסור לתורת הספרות בבית הספר לספרות באוניברסיטת אינדיאנה בבלומינגטון. בשנים 1970-1971 ו-1973–1974 כיהן כפרופסור לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית (במקביל לפרופסורה בתל אביב). ב-1975 הקים את המכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, שבראשו עמד עד פרישתו ב-1987. ייסד וערך את כתב העת הבינלאומי של מכון פורטר Poetics and Theory of Literature ואחרי שנסגר על ידי המו"ל הקים את כתב העת הבינלאומי Poetics Today, רבעון הנערך במכון פורטר ורואה אור בהוצאת אוניברסיטת דיוק. בשנת 1974 ייסד ושימש עורך אחראי של סדרת "ספרות, משמעות, תרבות" בהוצאת מכון פורטר והקיבוץ המאוחד, עד 1986. ב-1976–1977 היה חבר במרכז לתארים מתקדמים בספרות עברית באוניברסיטת אוקספורד. בסתיו 1980 היה פרופסור אורח לספרות עברית ויהודית קלאסית ומודרנית באוניברסיטת הרווארד. בשנת 1982 הופקד על הקתדרה ע"ש פורטר לתורת הספרות ופואטיקה באוניברסיטת תל אביב. בקיץ 1983 היה פרופסור בתוכנית הקיץ לפואטיקה ולימודי סטרוקטורליזם באוניברסיטת אינדיאנה בבלומינגטון ופרופסור לבלשנות וספרות יידית באוניברסיטת קולומביה. בשנים 1983–1985 היה חבר במכון למחקר מתקדם בברלין. בקיץ 1985 היה פרופסור אורח לספרות השוואתית בדארטמות' קולג' בהנובר שבניו המפשייר. בחורף 1986 היה פרופסור אורח ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת קולומביה. וב-1986–1987 היה פרופסור אורח לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת ייל. משנת 1986 ועד למותו התגורר בעיר ניו הייבן‎ שבקונטיקט. התאזרח בארצות הברית. בשנת 1987 עזב את אוניברסיטת תל אביב והצטרף לסגל אוניברסיטת ייל כפרופסור לספרות השוואתית ומופקד הקתדרה ע"ש בלאושטיין לספרות ולשון עברית. בשנת 1992 התמנה במקביל כפרופסור ללשונות סלאביות בייל. במינויים אלה החזיק עד לפרישתו. בשנים 1998–2000 היה מנהל לימודי התארים המתקדמים במחלקה לספרות השוואתית. בין השנים 1971–1998 היה חבר הוועד המנהל של האגודה הבינלאומית למדעים סמיוטיים (IASS). משנת 1972 היה חבר אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, ומשנת 1993 חבר ה-Authors Guild של ארצות הברית. בשנים 1985–1991 היה חבר הוועדה לתורת הספרות באגודה הבינלאומית לספרות השוואתית (International Comparative Literature Association,‏ ICLR). בשנת 1995 נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. בשנים 1995–1996 היה פרופסור מחקר (Distinguished Professor) באוניברסיטה הפתוחה. ב-1997 קיבל יחד עם אשתו ברברה הרשב מדליית כסף מאוניברסיטת תור ורגטה של רומא עבור תרגומיו ומחקריו. בשנת 2004 זכה בפרס קורת (Koret Jewish Book Award) בתחום הספרות הביוגרפית, עבור ספרו בשני כרכים על מארק שאגאל, Marc Chagall and his Times ("מארק שאגאל, חייו וזמניו: נרטיב מתועד"). בשנת 2000 זכה בפרס ירושלים לשירה ע"ש אורי צבי גרינברג. בשנת 2005 זכה בפרס א.מ.ת במדעי הרוח על מפעל חייו. בשנת 2008 זכה בפרס עקביהו לחקר השירה העברית. הרשב פרסם אנתולוגיה של שיריו ביידיש, וכן שירים בעברית תחת השם "גבי דניאל". תרגם מאנגלית, יידיש וגרמנית לעברית ותירגם לאנגלית. בשנת 2011 פרש לגמלאות. בנימין הרשב היה נשוי עד למותו למתרגמת ברברה הרשב. בנו מהפסיכואנליטיקאית רנה מוזס-הרושובסקי, אהוד הרושובסקי, הוא פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה העברית וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בנימין הרשב נפטר ב-23 באפריל 2015, בגיל 87. תרם את גופתו למדע. הותיר את אשתו, שלושה ילדים ונכדים. המידע באדיבות האנציקלופדיה החופשית - ויקיפדיה.