אדלשטיין מאיר מירצ'ה ז"ל

קורות חיים

מאיר נולד להוריו אלה וגרמן אדלשטיין בעיר בוקרשט, רומניה ב-18 בפברואר 1919. היה אח בכור לאחותו רוזה (בייבי) ולאחיו יצחק (זונו) . לאחר שאב המשפחה הפך לנציג חברה אמריקאית שייבאה חיטה לרומניה, עברה המשפחה לעיר הנמל קונסטנצה. שם למד בבית ספר וקבל תעודת בגרות. בהמשך למד גם בבלגיה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הורע היחס כלפי התושבים היהודים וגם לא ניתנו להם התרי יציאה לחו"ל. ב-1940 אבי המשפחה גרמן אדלשטיין , שהיה בעל קשרים עם חברות ספנות זרות מתוקף עיסוקו כנציגה של חברה שייבאה תבואה לרומניה , ניצל את קשריו והעלה את מירצ'ה ואת אחיו זונו על אנייה שהפליגה מרומניה. לאחר מספר הפלגות גם נתנו להם פנקסי ימאים והם הוכרו באופן רשמי כאנשי צוות של האנייה עמה גם הגיעו לארץ. מירצ'ה הצטרף לצי הסוחר של פלשתינה -א"י שגם נטל חלק במאמץ המלחמתי והוביל נשק ותחמושת עבור הצבא הבריטי במסגרת המערכה לשחרור אפריקה מהכיבוש הגרמני. בפברואר 1942 , נפגעה וטבעה סמוך לחופי טוברוק (לוב) אניית הסוחר "חנה" שעליה הפליג בהפצצה מהאוויר. חלק מאנשי הצוות נספו וחלק נמשה מהים. המשפחה קבלה הודעה שהוא נפל חלל אבל מירצ'ה שנפצע קשה חולץ מהים על-ידי משחתת בריטית. מפקדה של אותה אניית מלחמה גם ננזף על כך שעצר את אנייתו וסרק באמצעות זרקורים את הים כדי לאסוף ניצולים כשהוא חושף בכך את אניית המלחמה וגם צוין לשבח בשל אומץ לבו. כאות הערכה השלטונות הבריטיים הציעו לאנשי הצוות הארץ-ישראלים נתינות של אחת ממדינות הים התיכון בהן קפריסין, מלטה ופלשתינה -א"י. מירצ'ה וגם אחיו כציונים גאים בחרו ללא היסוס בנתינות ארץ ישראלית. מירצ'ה המשיך להפליג עד שנת 1946 במסגרת צי הספינות הארץ ישראלי בתקופה בה "הספינות היו מעץ והימאים מברזל " . האוכל היה מועט וכדי להתרחץ היו מחזרים אחרי חדר המכונות כדי לזכות בדלי של מים חמים. לאחר מכן עבד כימאי עד תחילת 1948 על ספינות של חברת "של" בנמל חיפה. בשנת 1948 הצטרף מירצ'ה למוסד לעליה ב' שעסק בהבאת מעפילים מחו"ל ולפלוגה הימית של הפלמ"ח (פלוגה י') והמתין במכמורת לאנייה שתפליג לחו"ל. בעקבות החמרת המצב בחזית ירושלים הוא צורף כחלק מהפלוגה הימית ב-3/48 לגדוד הרביעי של הפלמ"ח של חטיבת הראל בפיקודו של יצחק רבין, שבסיסו היה בקיבוץ קריית ענבים. מירצ'ה בן ה-29 נחשב כאחד "הזקנים" בגדוד. אסתר כהן שהייתה נערה בת 17 באותה עת ושרתה גם היא בגדוד הרביעי ספרה בטקס חנוכת מחלף הראל בשנת 1967 "שאצל מירצ'ה (הימאי) היה תמיד משקה חריף להעלאת המורל." השתתף בקרבות לפריצת הדרך לירושלים ובכלל זה בקרב על הקסטל. באחד הקרבות לפריצת הדרך לירושלים, נפגע מירצ'ה באופן קשה מאוד ואושפז בבית חולים בירושלים. לאור מצבו סברו שלא יצליח לשרוד ואז נלקח ממנו המספר האישי שניתן לו בעת גיוסו ב-2/1948 שהיה מספר אישי של ראשוני המתגייסים. עם החלמתו מהפציעה בקרב על ירושלים חזר לשירות פעיל בחיל הים וניתן לו מספר אישי חדש. היה מראשוני חיל הים הישראלי ותרם מניסיונו העשיר כאיש ים, בים וביבשה. העביר ספינה בדרך היבשה לבסיס חיל הים באילת, פקד על ש-45 (הטאג האפור) במסעה לתורכיה ושרת על אניות חיל הים: אח"י אילת א-16 ואח"י מזנק א-32 (כסגן מפקד ). בתפקידו האחרון שימש כמפקד בסיס יפו של חיל הים. בתחילת 1955 שוחרר מחיל הים בדרגת סרן. בשנת 1965 שוחרר ממילואים. פעילות אזרחית: עם השחרור בשנת 1955 הצטרף לצי הסוחר הישראלי. במסגרת זו הגיע לדרגת כלכל ראשי בחברת "צים" והפליג על פני שבעת הימים. בן היתר סייע בחברת "צים" להקמת צי הסוחר של גאנה. לאחר שגאנה זכתה בעצמאות עת הפליג בחברת "Black Star Line "בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת. הוא גם השתתף בהפלגה שחנכה את קו "3 היבשות" של חברת צים בשנת 1964. הספינה הובילה מכולות מאירופה לארה"ב ומשם למזרח הרחוק דרך תעלת פנמה. כמו כן הפליג על המכלית "פטריה" שהובילה נפט מאירן לאילת. היה ימאי בכל רמ"ח אבריו. אהוב גם בחיל הים וגם בצי הסוחר על אנשי הצוות וחנך דורות של ימאים צעירים. בשנות ה- 70 נבחר גם לוועד הימאים כנציג חטיבת הקצינים והיה בין מובילי הרפורמה הפנסיונית של הימאים הישראלים מה שאפשר פרישה בכבוד מהעבודה והבטחת פנסיה מכובדת. היה איש של ספר, בעל ידע נרחב בהיסטוריה כללית בכלל ובזו של מלחמת העולם השנייה בפרט . שלט ב-6 שפות וייצג את ישראל בכבוד בנמלים הזרים הרבים אותם פקד במהלך הפלגותיו. בגיל 58 התגלתה אצלו במהלך הפלגה לארה"ב מחלת הלוקמיה. הוא נאבק במחלה התאושש והמשיך להפליג במשך 4 שנים נוספות עד שפרש בשנת 1981. מאיר נפטר בטרם עת ב-19 בדצמבר 1982, בן 63. השאיר אישה ושני בנים יורם (יליד 1952) ויאיר (1954) וזכה לחזות בלידת 2 מנכדותיו , תמר בת 3 וענת בת 9 חודשים במותו . רוב חייו התגורר בחיפה. רשם: הבן, יורם אדלשטיין.