קירשנבלט אברהם

קורות חיים

אברהם קירשנבלט עלה לארץ באפריל 1946 במסגרת תנועת בורוכוב, יחד עם שניים מחבריו , יוסף פכלר ומשה סולז' שהיו גם לחבריו בהכשרה בפלמ"ח. כך כתב בספרו: "הימים הראשונים על אדמת המולדת עברו עלינו בקרנטינה (הסגר) בעתלית. המנדט הבריטי עדיין שלט בארץ. מן הקרנטינה עברנו להתגורר מספר שבועות ב'מצודת בורוכוב', שם הכשירו את הבוגרים הצעירים לחיי עצמאות, כלומר-לחיי קומונה בקיבוץ...מסע הנדודים שלי ושל שני חברי הגיע לפי שעה לקיצו. התקבלנו לקיבוץ שפיים במסגרת 'עליית הנוער'. .עם פרוץ מלחמת השחרור, ובעצם עוד קודם לכן, התגייסתי יחד עם חברי לפלמ"ח, ועוד בטרם מלאו לי שמונה עשרה, ומלחמתי בשורות חטיבת 'הראל'. "

בהכשרה בקיבוץ שפיים היו חברים מרחבי אירופה: פולין, צרפת, בלגיה. כולם ניצולי מחנות המוות בתקופת מלחמת העולם השנייה. בחודש אפריל 1948 התגייסה החבורה לפלמ"ח במסגרת הכשרת שפיים. בקיבוץ עצמו הם התאמנו על ידי אנשי המקום ואף נטלו חלק בשמירות במושבה מגדיאל ליד כפר סבא. לאחר הגיוס שהו האנשים במשך כחודש במחנה קלט לאימונים. הם התאמנו ואף ראו מרחוק, עת שהו בקדמה את כיבוש גוש עציון והשריפה שהעלו הערבים במקום ב-15 מאי 1948. בקדמה עסקו בעבודות בניין והקמת קו מים. לאחר תקופה שבו לתל מונד [מחנה הקלט של הפלמ"ח]. הם התאמנו במשטרת תל-מונד ואף זכו לקבל מספר אישי של צה"ל. לאחר מכן הועברו לסרפנד. הם הפכו להיות חלק מפלוגה א' של הגדוד החמישי של חטיבת הראל. בשלב מסויים עברה כל הקבוצה משפיים קורס קשר במחנה ישראל ליד שדה התעופה לוד.  הקרבות בהם נטלו חלק: קרבות לשחרור הכפרים  לצורך הרחבת הכביש לירושלים, אזור שער הגיא במסגרת מבצע "ההר" הם שהו באבו גוש, מאחר ולא היה מקום בקריית ענבים. כל יום הלכו ברגל לאכול. לאחר מכן ירד הגדוד לנגב והם היו חלק מהכוחות שלחמו במבצע חורב. אזור הגבול המצרי מרפיח ועד בארותיים. בסיום הקבות שבו עם הגדוד למחנה ישראל. אז הוחלט לשחרר את חברי ההכשרות של הקיבוצים. מרבית החיילים היו חברי עליית הנוער והם שבו לשפיים. הכוונה הייתה להקים ישוב חדשו עצמאי. הם התאחדו עם קבוצה מרמת הכובש ועם קבוצת עולים מגבעת ברנר. אך לבסוף הוחלט כי הם יועברו למשגב עם לתגבור הקיבוץ הקיים. חלק מהחבורה לא הסכים לעלות צפונה למשגב עם. הם היו בהכשרה  בקיבוץ נען והועברו לגליל העליון לקיבוץ דרדרה-אייל, בגדה המזרחית של אגם החולה. מאוחר יותר נעזבה הנקודה והם התיישבו בקיבוץ אייל בגבול המזרחי מול קלקיליה.

בשנת 2008 הוציא אברהם את ספרו האוטוביוגראפי "הדחליל הקטן", בהוצאת מורשת. "...הייתי ילד תמים באותם ימים, תאב חיים, זריז וחרוץ...", כותב המחבר, אברהם קירשנבלט, בפתח ספרו זה, "...ואפשר שניצלתי ממוות בעטיין של תכונות אלה. רוב שעות היממה התהלכתי כחיה הנרדפת על נפשה. ארובות עיני הלכו והעמיקו בשעה שאוזני הסקרניות האזינו רוב קשב לבוגרים ממני, מבקשות ללמוד ולהתעדכן – כיצד ניתן לשרוד עוד שעה, עוד יממה, בתופת ההיא...".

נדמה ששורות אלה מהוות מעין מוטו לספר ""הדחליל הקטן"", המשחזר את קורותיו של אדם ששנות ילדותו ונעוריו עברו עליו בשואה, כשהוא מגייס את מלוא כוחותיו הפיזיים, הנפשיים והרוחניים כדי לשרוד, ובאורח בלתי ייאמן מצליח בכך, עד שהוא עולה לארץ-ישראל כנער יתום, שנחרתו בו לעד צלקות גוף ונפש. אברהם מצליח לשתף את הקורא בסיפורו המצמרר באורח בלתי אמצעי, כשהוא משכיל לתאר ולהמחיש כל פרט ממסלול הייסורים הנורא שעבר. בתוך כך נחשף גם כישרונו הספרותי, המעניק לסיפור ממד ומשמעות שמעבר לתיעוד הדוקומנטרי והופכו ליצירה ספרותית-תיעודית ייחודית. 

הביאה את המידע: פנינה גרוישטרן. הוא מבוסס על שיחה עם דב רוזנשטיין, חבר הכשרת שפיים ועל ספרו של אברהם קירשנבלט "הדחליל הקטן".