הלר יעקב-ז'אק "הפליט", "קוקו" ז"ל

קורות חיים

יעקב הלר, צייר ומורה, נולד לאברהם ורבקה הלר בשם ז'אק הלר בשמחת תורה בשנת 1925, וגדל בצרפת. בן שני במשפחה בת שני בנים. תחילה התגוררה המשפחה באזור כפרי בפונטואז', ועם כניסתו לבית הספר היסודי עברה המשפחה לרובע היהודי בפריז, והתגוררה ברחוב טורן מספר 17. ז'אק למד בבית הספר היסודי על שם ויקטור הוגו, בפלאס דה ווז'. עם כניסת הנאצים לפריז, ב-1942, ברחה המשפחה אל דרום צרפת, וההורים ושני הבנים המתבגרים התפזרו בין מסגרות שונות בחסות של המחתרת הצרפתית. בשעה שההורים, יהודים אדוקים, הסירו את סממניהם היהודיים והתגוררו אצל איכרים וטיפלו בחזירים ובחיות המשק האחרות ביום, ולחמו בשורות המחתרת בלילות, שני הנערים, ז'אק ואחיו הבכור אנרי (1922 – 2016), הצטרפו כמדריכים לבית יתומים יהודיים בעיר טולוז, טיפלו בילדים המוסתרים שהוברחו לבית זה מרחבי אירופה. האחים עברו הכשרה במחלקות שונות של המחתרת הצרפתית. ז'אק, המוכשר בציור, קיבל זהות שאולה של נער צרפתי קתולי בשם "ז'אק שולֶה" ולמד ככיסוי לזהות השאולה באקדמיה לאומנות. את כישוריו האומנותיים תרם למחלקה השישית של המחתרת הצרפתית בזיוף חותמות ותעודות. למרות עיסוקי כסטודנט לאומנות, כמדריך ילדים וכזייפן במחלקה השישית, גם הוא לחם אקטיבית בנאצים, ופוצץ גשרים ושיירות אספקה. במאי 1943 נפל ועונה בידי הגסטפו, אך לא הסגיר את חבריו הלוחמים. הוא שוחרר במבצע שחרור האסירים שארגנה המחתרת ותפקידו המחתרתי שונה למלווה שיירות של ילדים יהודים שהוברחו מדרום צרפת לספרד, כדי שיעלו על ספינות בלתי חוקיות לפלשתינה-א"י. לאחר שהפך למבוקש גם בספרד, ב-1945, הצטרף לאוניית המעפילים ובהגעתו לארץ ישראל נכלא בעתלית. עם שחרורו מעתלית חבר לבני משפחתו שהתגוררו בתל אביב, וכחודש לאחר מכן עבר להכשרה בדגניה ב', משם לקיבוץ נווה אילן, כחבר קיבוץ, לוחם פלמ"ח וצייר. בשל קורותיו במלחמה הוא כונה על ידי לוחמי הפלמ"ח כרבים אחרים "הפליט", אך ערביי לטרון כינוהו "אל פרנסאווי". באותה התקופה ועד לסיום חייו מכריו מהמחתרת הצרפתית המשיכו לכנותו בכינוי המחתרתי "קוֹקוֹ". (למרות שעם עלייתו נרשם שמו העברי כ"יעקב", שם זה לא שימש אותו מעולם בחייו הפרטיים.) ז'אק היה חלק מקבוצת נוה אילן בין חודש אוקטובר 1946 לבין חודש מאי 1949.
לאחר קום המדינה ז'אק הלר יצא לאירופה לאתר ולהעלות ארצה ילדים יהודיים שהוסתרו במנזרים. כן פעל בקליטת העולים החדשים והדריך ילדים ונוער במעברות שקמו. בהמשך, בשנות החמישים של המאה העשרים, עבד בשירות הביטחון באיתור פושעים נאציים באירופה, אפריקה, אמריקה ואסיה. 
במחצית הראשונה של שנות השישים של המאה העשרים פרש מעיסוקים ביטחוניים אלה, המתמקם באזור המרכז, והשקיע את עצמו בעבודה חינוכית כמורה לאומנות ולמלאכה בבית הספר "יונה הנביא" ביפו, שם הכיר את אישתו לעתיד, רעיה דורנאית, בתם של לוחמי ההגנה נתן וחיה דורנאי, שעבדה אף היא כמורה במקום. לאחר נישואיו לרעיה עבר ללמד בבית הספר "הערבה" בשכונת ג'סי כהן בחולון. לימים, עד לפרישתו מהוראה, עבד בהכשרת מורים בסמינר הקיבוצים בתל אביב ולימד את הסטודנטים אומנות חזותית ויצירה בחומרים לגן ולכיתות היסוד.
בסוף שנות השישים העתיק ז'אק הלר את מקום מגוריו לרמת אביב בתל אביב, שם גידל עם רעייתו את שלושת ילדיהם, וחיי עמה עד למותו ב-19 ביוני שנת 2017. 
בשנות התשעים של המאה העשרים, לאחר מספר שנים של גמלאות ועיסוק בלעדי ביצירה האומנותית, הקים עם מספר חברי אגודת האומנים בתל אביב אגודה חדשה – האגודה הישראלית לאומנות מיניאטורית, שהייתה חלק מרשת אגודות אומנים בינלאומית לציור ולפיסול קטן ממדים, ושימש כנשיאה שנים עד לעשור הראשון של המאה ה-21. בין ציוריו הרבים, בעיקר בציוריו גדולי הממדים וברישומיו ביומניו, מצוי תיעוד של חיי לוחמי הפלמ"ח ועיבודים של חוויותיו כלוחם במחתרת הצרפתית.  
מסרה את הפרטים, הבת ד"ר ערגה הלר.