רון שלמה ז"ל

קורות חיים

שלמה נולד בכפר אדלסדורף שבדרום גרמניה. להוריו סלמה ופליקס בט"ו בשבט תרפ"ג, הראשון בפברואר 1923. בכפר היו כ- 1000 תושבים ובתוכם 13 משפחות יהודיות. שלמה היה הבן הבכור ואחריו נולדו להוריו פליקס וסלמה רינדסברג עוד שלשה ילדים. מצבם הכלכלי היה מצוין והיחסים עם תושבי הכפר הגויים היו טובים.
בשנת 1934 לאחר עליית הנאציים לשלטון נאסר על אביו לעסוק במסחר והדבר גרם לירידה חדה במצב הכלכלי של המשפחה. הלימודים בבית ספר הפכו בלתי נסבלים בגלל המכות והעלבונות שניתכו עליהם ושלמה הועבר על-ידי הוריו לקהילה סמוכה, שם למד בפנימייה שנוהלה על-ידי "אגודת ישראל".
בליל הבדולח ניזוק קשה בית המשפחה ואביו נשלח למעצר במחנה דכאו. כעבור חודש חזר הביתה, אך לא התאושש ממוראות המחנה ונפטר כעבור חודשים ספורים. סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה יצא שלמה לאנגליה במסגרת ה״קינדרטרנספורט" בסיוע תנועת "החלוץ". שלמה וחבריו להכשרה שוכנו בטירה ענקית בסקוטלנד שהייתה שייכת ללורד בלפור. לכל ילד הוצמדה משפחה מאמצת והם עבדו באחוזה כחצי יום ובמחצית השנייה למדו.
ב-1940 זכה שלמה לקבל "סרטיפיקט". המסע לישראל החל בנסיעה במעבורת למרסיי שבצרפת, משם באנייה לביירות ואחייב באוטובוס לחיפה. עם הגיעו ארצה נשלח למקווה ישראל, שם שהה כשנה וחצי עד סיום השמינית. אחר כך הצטרף לקבוצת "אמונים" בנחלת יהודה, קבוצה שהקימה מאוחר יותר את עין הנציב. חברי הקבוצה עבדו בבתי חרושת ובפרדסים בסביבה. שלמה זכר את התקופה הזו כתקופה מופלאה, עם חברה אנושית נהדרת ופעילות תרבותית ערה ותוססת.
כעבור שנה וחצי התגייס על פי בקשתו לפלמ״ח וצורף למחלקה הדתית שבסיסה היה בבית ספר החקלאי"עינות" משם נשלחו לביריה שבצפון, הם עסקו בבניית הנקודה, בסיורים ובאימונים.
את הנשק שהיה ברשותם החביאו ב״סליק". המחבוא נתגלה על-ידי הבריטים וכל 24 חברי הקבוצה נכלאו בכלא עכו. הם נידונו לחמש שנות מאסר. מאוחר יותר הועברו לבית הסוהר במגרש הרוסים בירושלים. לאחר 15 חודשים שוחררו במסגרת חנינה כללית שהעניקו הבריטים לרגל יום ההולדת של המלך.
לאחר השחרור הצטרף שלמה לחבריו שהקימו את עין הנציב. במשך שנותיו בקיבוץ עבד כחצרן, כנגר כרפתן ועוד. שם פגש את פועה. הם נישאו ונולדו שלשת ילדיהם יואב, אירית ודפנה.
בשנת 1957 חש שלמה שדי לו בחיי קיבוץ ושהוא רוצה לגדל את הילדים בבית. לאחר מאמצי שכנוע הסכימה פועה לעזוב את עין הנציב ולהעתיק את המשפחה למשואות יצחק. במשק עבד שלמה בפרדס, בחממות, בבור התחמיץ והיה ממקימי מכון התערובת. במשך שנים היה מרכז קניות ותקופה ארוכה עבד בנגריה. עדויות לעבודתו כנגר מצויות בבתים רבים במשואות.
שלמה היה חרוץ ומסור. כל מטלה נעשתה על ידו בדרך הטובה ביותר גם מחוץ לשעות העבודה לא נח לרגע. הוא צייר ופיסל ושנים ארוכות הקרין סרטים ב״אולם קולנוע" במשק. הוא היה הצלם המיתולוגי של המשק. צילם בטיולים, באירועים, בשמחות פרטיות וכלליות. אהב לטייל והצטרף גם לטיולי חברות הילדים כמלווה וגם לטיולי"מטיבי הלכת" של הצעירים...
שלמה היה איש נעים הליכות, פיקח ושנון, בעל חוש הומור. היה אהוב מאד על הבריות.
כמי שמוסיקה קלאסית הייתה אהבתו הגדולה הוא קיים בשנים האחרונות חוג למוסיקה קלאסית בביתו, המשתתפים הנאמנים בחוג נהנו מאוצר הדיסקים העשיר ומהידע העצום שלו. שלמה נפטר בפתאומיות בכ"ו אייר התש"ע, 11 במאי 2010, לאחר נפילה קשה בעת שניסה לעזור לחבר. הותיר אחריו את אשתו פועה, את ילדיו יואב, אירית ודפנה. נכדים, נכדות ונינים.