לוחם חיימוני זאב ז"ל

קורות חיים

הוריו של זאב בתיה ומשה היגרו לברזיל עקב המצב שפקד את הארץ של תקופת הצנע, שם נולד ב-11 באפריל שנת 1930, לאחר 3 אחיות, הם חזרו לארץ בשנת 1935 והשתכנו בתל אביב. בעיר למד בבית הספר העירוני "יבנה" , היה חבר בתנועת השומר הצעיר בקן הימי, התגייס לפלי"ם ולאחר מכן הצטרף לפלמ"ח. התגייס /התנדב בגיל 17 לשורות הפלי"ם, בשנת 1947, כשהוא חבר בתנועת ה"שומר הצעיר" בקן הימי בת"א. הוא סיפר, על ההמתנה וההסתערות לעזור למעפילים עם הגעתם לחופים, בעיקר בלילה כדי שהבריטים לא יזהו אותם, הם התחבאו מעל גבעה בבית הקברות הערבי בצפון ת"א, במקומות מוסתרים וכשהמעפילים היו מגיעים, אנשי הפלי"ם – הוא וחבריו היו יורדים לחוף לקבל אותם, מחליפים איתם את הבגדים, שלא יתפסו אותם ומרחיקים אותם מהחוף. הוא סיפר שבאחד הפעמים, הוא אסף מעפיל שהוא החליף אתו את הבגדים, רק שהבגדים היו מאוד גדולים עליו וכך נאלץ לסחוב את המעפיל על גבו, שהבגדים נופלים לו מגופו... לאחר מכן עבר קורס מד"סים הצטרף לתגבר את גדוד ה"פורצים", הגדוד הרביעי, שהיה גדוד המטה של הפלמ"ח בחטיבת "הראל", שנלחמו בירושלים, הם בעיקר הגנו על השיירות שעלו לירושלים ופתחו את הצירים. הוא נלחם בקריית ענבים השתתף בקרבות על הרדאר וכן בעיר העתיקה. בסיסיו היו בקריית ענבים , במעלה החמישה ובנווה אילן. הווי הפלמ"ח ליווה אותו לכל אורך השנים, כאשר זה התבטא בסיפורי הצ'יזבטים, הכנת קפה שחור עם הל, כשהחשוב מכל הוא להרתיח אותו 7 פעמים, סיורים במקומות שנלחם ומפגשים בכנסים של חברי הפלמ"ח בקריית ענבים. והשירים שהשיר שמאוד אהב הוא שיר הרעות. לאחר הקרבות בירושלים, הצטרף לחיל הים ושם סיים את שירותו הצבאי הסדיר, לאחר מכן המשיך לשרת במילואים בחיל רגלים עד לשחרורו בגיל המקסימלי. 

לאחר שחרורו מצה"ל פנה זאב לקיבוץ "ניר עוז" והצטרף לחבריו, אשר בינתיים הקימו את קיבוץ הי"ב של השומר הצעיר, הוא קיבוץ "סער". לאחר שנישא עזבו הוא ורעייתו שרה, את הקיבוץ ועברו לקריית גת. כאן מצא את פרנסתו במועצה האזורית בני שמעון ומשם הצטרפו להקים את העיר ערד. עת הגיע לערד, נבחר לוועד היישוב, ולאחר מכן נבחר כחבר מועצה ובשנת 1965 נבחר להיות ראש המועצה הממונה השני של ערד וכיהן בתפקיד עד לבחירות בשנת 1967, לאחר סיום תפקידו החל לכהן בתפקיד יו"ר הועד למען החייל בערד, אימץ חיילים מסיירת שקד אשר שרתו בערד והפך את הבית לבית חם ופתוח שהקשר עם החיילים הפך למשפחה אחת גדולה.  פתח מוסך עם שותף לציוד מכני כבד ועבד בעיקר עם צה"ל, בשנת 1984 עזב את הארץ לאחר שהיה מובטל, זאב לא היה מוכן לקחת דמי אבטלה, כי לא האמין שהוא צריך לקבל כסף, אם הוא לא עובד, ומפאת גילו נאלץ לעזוב את הארץ ולחפש פרנסה בחו"ל. בארה"ב ניהל תחנות דלק. לאחר כמה שנים בריאותו הידרדרה, ובשנת 1990, בגיל 60 נפטר ממחלה ממארת והובא לקבורה בערד.
זאב נהג להרצות ביום ירושלים בבתי הספר ברחבי העיר ולספר את סיפור מלחמת יום העצמאות. בשנת 1994 קיבל את אות יקיר העיר ערד על פועלו ותרומתו למען תושבי העיר.

העבירה את המידע: בתו, נעמה ויינמן.