לוחם שמש דני-עזרא ז"ל

קורות חיים

דני-עזרא נולד בעיר בגדד, עיראק להוריו שמחה ויוסף ב-14 בפברואר שנת 1931. אימו זכרה כי נולד לאחר ט"ו בשבט. אביו יוסף היה מוכתר וסוחר בדים. אימו שמחה היתה עקרת בית. לדני הי ושני אחים, יעקב, משה וארבע אחיות - חנה, תקווה, נעמי, צביה. בילדותו היה חבר בתנועת הנוער והשלים לימודים בבית ספר עממי יהודי, שם למדו בערבית. העברית שימשה כשפת הקודש לתפילות בלבד.

עלייה לארץ ישראל: בחודש יוני 1944 כשהוא רק בן 13 שנה עלה לארץ ישראל, כאשר הוא ספון בתוך תא מטען של משאית בדרך מעיראק דרך עבר הירדן, יחד עם קבוצת נערים אשר עלו לבדם לארץ. לא הייתה לו כל משפחה בארץ, למעט אחותו תקווה אשר התגוררה בקיבוץ נען. דני דבר ערבית ועברתי רצוצה, אשר למד כילד בבית הספר ה עממי בעיראק. לאחר שחצו את הירדן, הפרידו תא הילדים לכמה קבוצות, הללו פוזרו בקיבוצים ברחבי הארץ. קבוצת הנערים של דני, שוכנה בקיבוץ מעוז חיים, במשך שלושה וחצי חודשים. דני עבר בהמשך דרך גינוסר, בית אורן ובסוף נקלט כנער חוץ בקיבוץ גבעת ברנר.

נערות בקיבוץ גבעת ברנר: דני הגיע לקיבוץ גבעת ברנר כנער עולה ביום 10 באוקטובר 1944. תקופה לא קלה עברה עליו עקב קשיי שפה ותרבות, במיוחד כנער חוץ בקיבוץ, בו יש חברה צברית מסוגרת. התקופה הזו עזרה לו להשתלב בעבודה ובחיי החברה ובמהלכה רכש חברים שונים אשר ילוו אותו בהמשך הדרך. דני סיים את תקופתו בגבעת ברנר, כעבור כשנתיים ביום 27 באוגוסט 1946. לאחר תקופת הקיבוץ הצטרף לפלמ"ח בהיותו בן פחות מ-17 שנים.

גיוס לפלמ"ח ומלחמת העצמאות: דני התגייס לפלמ"ח ושרת שם עד הקמת צה"ל בשנת 1948. ביום 30 ביולי 1948, התגייס באופן רשמי כחייל בצבא ההגנה לישראל וקיבול את המספר האישי 99641. כלוחם שירת בגדוד הרביעי של הפלמ"ח [גדוד 'הפורצים']. הגדוד שימש כגדוד המטה של הפלמ"ח וכלל בתוכו את היחידות המיוחדות של הפלמ"ח. מפקדו הישיר היה רפאל איתן [רפול] ומפקד הפלוגה [ומאוחר יותר מפקד הגדוד] דוד אלעזר [דדו]. הגדוד פעל במשימות התקפיות במרכז הארץ. תוך כדי מלחמת העצמאות התאחד הגדוד עם גדודים נוספים ויחד הקימו את חטיבת הראל. החטיבה הוצבה בפרוזדור ירושלים. דני השתתף עם יחידתו בקרבות על הדרך לירושלים ובמהלכם נפצע מרסיס בישבן. בהמשך השתתף בקרבות בנגב ה מערבי עד סיום המלחמה. בימיו בפלמ"ח אימץ עזרא לשעבר את השם דני, כחלק מרצונו להשתלב בחברה הצברית. הוא שוחרר משירות סדיר ב-22 במאי שנת 1949 והמשיך לשרת במילואים עד לגיוסו למשטרה  בשנת 1956.

פעילות בצה"ל (1950-2020):שוחרר משירות סדיר ביום 22.5.1949 והמשיך לשרת בשירות מילואים עד גיוסו למשטרה בשנת 1956.

שחרור מצה"ל והשתתפות בשיקום קיבוץ משאבי שדה
דני הצטרף לקבוצה שהקימה מחדש את הקיבוץ לאחר המלחמה. במסגרת זו רכש חברים רבים והעמיק את השתלבותו בחברה הקיבוצית. את משאבי שדה עזב בשנת 1951 כדי לעזור בקליטת בני משפחתו.  בראשית שנות החמישים עלו לארץ שאר האחים למשפחת שמש וההורים יוסף ושמחה עלו בשנת1951. תקווה כבר התגוררה טרם המלחמה בקיבוץ נען, יעקב השתכן בקיבוץ דורות וצביה בגבעת השלושה. מייד לאחר עלייתם שוכנו ההורים במעברת ';כפר נחמן' ליד רעננה. המעברות באותה תקופה הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, זאת כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. הבתים במעברות היו דלים ביותר הן מכיוון שתוכננו להיות פתרון זמני, והן בשל חוסר באמצעים. סוגי המבנים שהיו במעברות היו מגוונים:אוהלים, בדונים (מבנה דמוי צריף עשוי בד), פחונים (מבנה עשוי פח), אסבסטונים (מבנה עשוי אסבסט) וצריפונים. מעברת כפר נחמן הוקמה בסמוך למקום בו נמצא היום בית העלמין של רעננה ונקראה ע"ש כפר נחמן הסמוך.
כדי לפרנס את המשפחה עבד דני בלילות ובבקרים כאופה במאפיה ברמת הכובש.
כעבור תקופה המשפחה הצליחה להתאקלם ועברה לגור בדירה קטנה בתל אביב (רחוב אהרונסון 21) דני המשיך בנדודיו ברחבי הארץ ועבר בקיבוץ בית אורן ושוב בגבעת ברנר, מרבית הזמן עבד כנהג משאית לחלוקת חלב.

דני ורותי הכירו בגבעת ברנר. דני גר בגבעה ורותי גרה בקיבוץ נען. ממון רב לא היה להם כדי לקיים חתונה מפוארת ולכן התחתנו ברבנות. את המסיבה לאחר החתונה קיימו על גג בית בתל אביב ואת ליל הכלולות בילו בדירה של חבר בעיר. לאחר החתונה התגוררו בקיבוץ נען ולאחר מכן עברו לגבעת ברנר. בהמשך עברו להתגורר בפתח תקווה שם מצאו את משכנם הקבוע במשך מרבית שנות נישואיהם ושם גידלו את ילדיהם.
ביתם הראשון היה בסך הכול צריף בפרדס וארונות הבגדים שלהם היו ארגזי תפוזים.
עם השנים עברו מספר בתים ברחובות שטמפפר, אהרונסון ועד דירתם החדשה בשכונת אם המושבות.

דני התגייס למשטרת ישראל בחודש יוני שנת 1956. מספר אישי 14754-6. במשטרה ביצע מיגוון תפקידים. 
השתתפות בהקמת משמר הכנסת- ב29 באוקטובר 1957 יידה אדם מעורער בנפשו רימון יד במליאת הכנסת. השר חיים משה שפירא נפצע קשה, ראש הממשלה דוד בן-גוריון וגולדה מאיר נפצעו קל. בעקבות האירוע החליטה נשיאות הכנסת להקים בשנת 1958 את משמר הכנסת, אשר בתחילה היה חלק מהמשטרה, ולהגביר את השמירה הביטחונית. אנשי משמר הכנסת, שזכו בתלבושת מיוחדת, השתלבו אט-אט בנוף הירושלמי וזכו לתשומת לב רבה של מבקרים ותיירים שביקרו בכנסת והתפעלו ממדיהם המצוחצחים ומקומתם הזקופה. דני שירת במשמר בשנות הקמתו הראשונות מ 1959 ועד 1961 בהשאלה ממשטרת ישראל. עיקר תפקידו במסגרת המשמר היה לדאוג לסידורי הביטחון של משכן הכנסת ורחבתו ולשמור על שלום הנבחרים ובאי הבית. מעת לעת השתתפו במשמרות כבוד בביקורים ואירועים רשמיים. ביולי 1974 התמנה פקד דני שמש למפקד משטרת
אשדוד. בעקבות התפקיד החדש עברה כל המשפחה לעיר לדירה ברחוב רוגוזין, ורק בסיומו חזרה שוב לפתח תקווה.
הוא ביצע תפקידים שונים במרחב מרכז (ראש צח"ם וראש מחלק מיעוטים), מפקד צוות בבית הספר לקציני משטרה - נעורים, ראש לשכת חקירות בנפת עזה (1981-1984)

בתקופת השירות בנפת עזה השתתף דני והוביל מגוון פעולות בתחום המבצעי והפלילי. בין השאר הוביל חקירת מספר אירועי פגיעה בכוחות צה"ל, השלכת רימונים, הפרות סדר. במסגרת תפקידו השתתף יחד עם כוחות צה"ל בשנת 1982 בפינוי הישוב ימית בסיני כחלק
מהסדר השלום עם מצרים.
במהלך שירותו בעזה נפצע קשה בתאונת דרכים כאשר נפגע על ידי נהג ערבי והושאר בשטח ללא סיוע (6.8.1983). למרות פציעתו הקשה הצליח להתפנות בכוחות עצמו לבית החולים. דני עבר תקופת שיקום ארוכה ובסיומה חזר לשטח.

דני פרש לגמלאות ב 1.6.1986 אחרי שלושים שנות שירות במשטרת ישראל ובמשמר הכנסת נוסף על שירותו בפלמ"ח ובצה"ל. לאחר פרישתו דני לא יכול היה לשבת בחיבוק ידיים והמשיך לעבוד בבנק לאומי ובמקביל הוביל את פעילות גמלאי משטרת ישראל במרחב השרון במשך קרוב לשני עשורים.

דני נפטר ב-29 באוקטובר 2011 והשאיר אחריו את דור ההמשך:
שלושה ילדים: 1952 – אמנון,1955 – עודד ליפא (אודי), 1961 – צפרירה (צפי)
עשרה נכדים: 1977 – שי שבתי, 1980 – אסף (אסי),1982 – שמרית, 1983 – ליטל (טלי), 1984 – חני, 1987 – שחר, 1991 – דניאל, דני, אור, רותם. 
חמישה עשר נינים.

המידע נמסר על ידי: נכדו, שי שמש בפברואר 2022.