סגן ירושלמי גיימסון יהודית

קורות חיים

סגן יהודית ירושלמי-גיימסון נולדה בירושלים ב-13.07.1926 להוריה לאה ויצחק ירושלמי. אביה, יליד ירושלים, היה נהג במקצועו, ממקימי קואופרטיב אגד ומורה דרך מפורסם, שהדריך שועי עולם.
למדה בבית הילד בטלביה ובבית הספר בבית הכרם. בשנת 1938 עברה המשפחה לתל מונד שבשרון כאשר אביה מונה לנהל את הווילה של לורד זיו. יהודית, תלמידה מחוננת, העדיפה ללמוד בתל אביב, לשם הייתה נוסעת כל בוקר באוטובוס מבית הוריה. למדה בגימנסיה הראלית ובגימנסיה הרצליה והשתלמה בחקלאות במקווה ישראל.
בחופשות השתתפה עם הכיתה במחנות עבודה בעין חרוד ובבית השיטה, שם גרו באוהלים, עבדו במשק, ערכו מסעות לגלבוע וקומזיצים בלילות, תוך שהם נחשפים לארגון ההגנה.
מיד עם סיום לימודיה, בשנת 1944, התגייסה לפלמ"ח לפלוגה ח' הירושלמית. היא נשלחה לקיבוץ קריית ענבים ביחד עם 40 בנים ו-7 בנות. בהמשך התפצלו גם לרמת רחל ולבית הערבה, מחלקה בכל קיבוץ. כמקובל, חברי הפלוגה עבדו במשקים והתאמנו. יהודית נשלחה לקורס עזרה ראשונה ובהמשך להשתלמות בביה"ח הדסה בהר הצופים. בסיום ההשתלמות נשלחה לרמת רחל ומונתה לאחראית הרפואה של הפלוגה.

ליל הגשרים : ב- 17.06.1946 השתתפה עם הפלוגה, בפיקוד חיים בר לב, בפיצוץ גשר אלנבי, תוך שהם נסוגים רגלית בלילה אחד לקיבוץ רמת רחל. נשארה בקיבוץ כאחראית רפואה , ובשבת השחורה הצליחה לחמוק ממאסר כיוון שהחליפה את שמה.

ב-1947, לאחר שלוש שנות שירות, יהודית משתחררת, עוברת ל"רזרבה" ומתחילה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים כימיה וזואולוגיה. הלימודים נמשכו זמן קצר כיוון שלאחר ההצבעה באו"ם על החלוקה חזרו כולם לשירות.

תקופת השיירות : 12.47-03.48 – הראל/הפורמנים. יהודית הועברה לבניין קרן היסוד בירושלים, למטה הפורמנים, כקצינת הנפגעים של השיירות לירושלים, באחריות צביקה זמיר. הפצועים וההרוגים הובאו לקריית ענבים, עברו מיון, טופלו במקום, נשלחו לירושלים או נקברו.

שיירת נבי דניאל : 27.03.1948 - מטרת השיירה הייתה להביא ציוד ולהחליף לוחמים בגוש עציון הנצור. יהודית מצטרפת לשיירה, עם כאפייה במשוריין הראשון, במטרה להישאר בגוש כאחראית על השירות הרפואי. כאשר הגיעו לגוש עוזי נרקיס רואה אותה, לא מאפשר לה להישאר ושולח אותה חזרה לירושלים. בדרך חזרה השיירה נתקלת במארב ומותקפת על ידי המון ערבי ומתבצרת בבית אבן על הכביש ליד נבי דניאל ואנשיה מחולצים ע"י הבריטים תוך שהם נאלצים להשאיר את הנשק והרכבים.
בתום האירוע יהודית חוזרת לקריית ענבים וממשיכה לטפל בנפגעים, כולל נפגעי קרבות הקסטל. באחד הערבים היא נפגשת עם קולונל מרכוס, למחרת הוא נהרג.

ב-15.05.1948 מתחילה פלישת צבאות ערב ומוקם צה"ל. יהודית ממשיכה בתפקידה בחטיבת פלמ"ח-הראל בחזית ירושלים. לאחר הפסקת האש ירדה בדרך בורמה לתל אביב ומשם לכפר יונה למחנה האימונים החטיבתי שם הייתה אחראית על הדרכות העזרה הראשונה.
לקראת סוף המלחמה הועברה לבאר שבע ומונתה לקצינת הרפואה של חטיבת הנגב. היא השתתפה במבצע חורב לגרוש האויב המצרי ולכיבוש הנגב המערבי ( 12.48-01.49). יהודית ירדה לחזית עם האמבולנס שלה והגיע איתו לעומק סיני.

המבצע האחרון בו השתתפה היה מבצע עובדה לכיבוש אילת (03.49). היא הגיעה בטיסה לשדה אברהם ומשם ירדה עם האמבולנס כל הדרך לאום-רשרש. לטענתה היא זו שציירה את דגל הדיו, על סדין לבן באמבולנס, ומסרה אותו לברן שהניף אותו, אך ישנם סיפורים נוספים וההיסטוריה תשפוט.

בסוף המלחמה בשנת 1949, יהודית השתחררה והתחתנה עם גרשון גיימסון, מתנדב גח"ל מדרום אפריקה אותו פגשה בחטיבת הנגב. הם ניסו לבנות את ביתם בתל מונד אך לבסוף בחרו לעבור לדרום אפריקה, ליוהנסבורג, שם הקימו עסק משגשג וגידלו את שלושת ילדיהם.

יהודית נפטרה בדרום אפריקה. 

את תיאור קורותיה של יהודית ירושלמי מסר דניאל צלנר, הבן של הדסה ריטוב, חברתה של יהודית ("החברה הכי הטובה שלנו"), ב-29 בספטמבר 2022. זאת, על בסיס ספר בהוצאה פרטית של משפחת גיימסון בשם Family Tides.