טוראי לוי שלמה ז"ל

קורות חיים

שלמה לוי נולד בתורכיה, בשנת 1926, להוריו שאול ולאה לוי. בשנת 1946 עלה ארצה מתורכיה והתגייס לפלמ"ח ב- 19 בינואר 1948.
במקצוע אזרחי היה כורך ספרים ואת שירותו הצבאי החל בספטמבר 1948 בגדוד השני בחטיבת הנגב של הפלמ"ח.
תאריך פטירה : ט"ו באב בשנת התשס"א, בגיל 73 בערך. לפי התאריכים היה סבא אמור להיות בגיל 77 אבל מאחר שהיה צעיר מכדי להתגייס לצה"ל, הוא הוסיף על גילו מספר שנים והתגייס לפלמ"ח בספטמבר 1948 לגדוד השני בחטיבת הנגב. 

במלחמת העצמאות לחם במסגרת חטיבת הנגב, ובספטמבר של אותה שנה, במסגרת הגדוד השני של החטיבה באזור צפון הנגב, באחד הקרבות באזור צפון הנגב,  בחודש זה אף נפצע וטופל בשירות הרפואי בתל-אביב. לאחר פציעתו, כבר בחודש אוקטובר, חזר להילחם במסגרת הגדוד התשיעי בדרום הנגב. (לא ידוע באיזה קרבות לחם, ובאיזה נסיבות נפצע).

לאחר השחרור מהפלמ"ח  נישא לקלרה ולהם נולדו 3 ילדים. הם התגוררו במתחם התחנה מרכזית הישנה של תל-אביב בבית רחב ידיים. 
סבא היה בעל בית דפוס באשקלון. עצמאי שעבד היטב וחי ברמת חיים גבוהה. הוא אהב את החיים. "שלמה המלך", ויעידו על כך ילדיו, נכדיו ונכדותיו שפינק אותם מעל ומעבר.
בעקבות מות אשת נעוריו ומות בתו הצעירה בתאונה דרכים קשה, אירועים אלה השפיעו עליו רבות והוא מכר את בית הדפוס - העסק שאהב וטיפח -  ואת ביתו רחב הידיים, והשתקע בדירת דמי מפתח בקרית המלאכה בתל אביב ושם, למרות האתגרים, המשיך להעניק לביתו ולנכדיו כמו שרק הוא ידע, חום ואהבה שאינן שייכים לכסף.

המלחמות שעבר חרטו בנפשו סימנים עמוקים כמו שרק הן מסוגלות, הוא תיאר כיצד הניח את גופות חבריו לנשק שנפלו בתור שקי חול כשאלו אזלו... וביום הזיכרון היה מתייחד עם זכרם של הנופלים ושוקע בעצב רב על חבריו שנותרו צעירים בשדות הקרב המדממים.
אימי מספרת שבתור ילדה העזה לצחוק כדרכם של ילדים ביום הזיכרון והתגובה הייתה, סטירה הגונה, מיד של טורקי...
סבא אמנם היה רחוק מתורה ומצוות - אך ליבו היה חם ומלא ברגש, כאשר נכדותיו חזרו בתשובה הוא החליט להתאמץ עבורן ולבנות להן סוכה בחג הסוכות. מאחר שכסף לא היה לו, הוא בצעד אמיץ מכר את אופניו. אמצעי התחבורה העיקרי שלו ובתמורתן רכש עצים לסוכה כדי לאפשר לנכדותיו לקיים את מצות החג כפי בחירתן ואמונתן.

במיוחד אהב ללמוד עם חתנו בספר "פלא-יועץ" לרבי אליעזר פאפו זיע"א מחכמי איזמיר שבתורכיה, ארץ מוצאו של סבא. בספר זה מצא חיבור רוחני עמוק ומרגוע אמיתי לנפשו שתמיד רצתה וחיפשה משהו מעבר. חיבור זה לתורת חכמי תורכיה בוודאי אינו מקרי. 
ביום קיץ חם הוא קיבל אירוע מוחי ושכב כמה שעות ברחוב ללא סיוע... בתו שדאגה לו לאחר שלא חזר מספר שעות, מצאה אותו שכוב כך על האספלט הרותח...
מכאן הדרדר מצבו עד ליום ט"ו באב והוא נפטר מתוך תשובה שלימה כשנכדתו עומדת לידו ברגעיו האחרונים וקוראת עמו בדמעות הדדיות שוב ושוב את פרק התהילים הנצחי - ממזמוריו של דוד מלך ישראל אביו של שלמה המלך "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים".
מסירותו הרבה עד שהיה מוכן להוסיף על גילו כדי להתגייס ולהגן על העם והארץ וכוח הנתינה העצום שלו הם עבורנו מקור השראה להמשיך הלאה את שרשרת הדורות באותם הכוחות, נצח ישראל לא ישקר.
לזכרו של סבינו היקר שלמה בן לאה ז"ל, יהי זכרו ברוך.
(כותב המאמר, יוסף פרץ נין של שלמה לוי המנוח)