Private Baumgert Tamar
Daughter of Ruth and Samuel
Born in Yavne'el, Israel
On 16/11/1928
Drafted on 1/1946
Served in Palmach – Yiftach Brigade
In The Third Battalion, Yiftach Brigade, Yud-Alef Company
In Hachsharat Hatzofim, Daled, 1946-1949
Role: in charge of the kitchen (female)
Killed In The Line Of Duty in Aerial Bomardment
In The War Of Independence
On 9/10/1948
In: Huj, Alongside Dorot
Buried in Jerusalem – Mount Herzl
Was 20 years old
Photo Album
תמר באומגרט
תמר באומגרט
הקבר הזמני בדורות
מצבת ההנצחה לזכר הנופלות בכפר הוג'
באומגרט תמר
מפרי עטה
מפרי עטה
מכתב לגבי ( 10.5.48)
הר כנען 10.5.48
לגבי יקירי!
הגיעה תגבורת והיא יוצאת לפנות בוקר. אנצל זמן זה ואכתוב לך כשזמני אינו דוחק. קשה עלי הכתיבה עקב כל מאורעות היום.
סוף סוף לאחר צפייה של חרדה נודעו לנו שמות ההרוגים והפצועים. לרשימת חברנו הנופלים נוספו עוד שני בחורים יקרים. קשה להגיד כרגע מה גובר על מה. השמחה על הנצחון או הצער על חברנו שהלכו לעולמם. עם כל השמחה הרבה, שבה קבלנו את הידיעה על כיבוש המצודה הרי שהשאלה שצפה מיד היתה. היש אבדות? וכשנודע כי אכן יש, מיד מאפיל העצב על התרגשותך הקודמת. אם כי ההגיון מחייב, כי יש לשמוח על כי מטרתנו הושגה ולו גם במחיר אבדות!
מדי הגיע אלי שמות החללים מיד צצות ועולות דמויותיהם של כל חברנו ששכלנו. וכה חיות הן לפני עיני, כאילו רק תמול היו עוד בחברתנו. וכל אחד מעלה זכרונות רבים הקשורים בו.
קשה לתפוש, שכל אותם חברים שוב לא יהיו עמנו יותר ולא ייראו בחברתנו. חברה צעירה אנחנו וכבר הספקנו לשכול מספר כזה של חברים. דומני, שאין אנו יודעים להעריך כראוי מה אבד לנו עם כל חבר שהלך. יתכו, וטוב שאין אנו יודעים. וצערנו ואבלנו חולפים ושמחת-החיים היא השלטת בנו וגוברת על הכל. ומי יודע אם היינו מחזיקים מעמד אלמלא זה? חזרתי עכשיו מן השמירה ועליי לציין שאותות פעולתכם ניכרים היטב. לילה שקט כזה, לא היה לי זה כבר. אלמלא כל המחשבות המדכאות על ההרוגים - היה זה ליל שמירה נעים.
כל כמה רגעים מביאים לי בשורות חדשות על כיבושים נוספים. יחד עם זה נודע לי שחלית באדמת. אכן, לא מצאת לך זמן לחלות! מקוה אני שאתה שוכב ומשגיח על עצמך, אל תקום טרם הבראת לגמרי. אסיים, גבי, כי ראשי סחרחר ועיני נוטות לשינה מאחר שלא ישנתי כל הלילה. העבודה וכל היום הזה גדוש-המאורעות הכבידו על רוחי וקשה לי לכתוב.
תבריא מהר ועוד פעם, אל תקום כל זמן שאתה חולה. ד"ש חמה לרחל'ה שטאהל וגם לה החלמה מהירה. ומקוה אני לראותכם בימים אלה כאן.
היה שלום!
שלך,
מכתבים נוספים נמצאים בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח.
לגבי יקירי!
הגיעה תגבורת והיא יוצאת לפנות בוקר. אנצל זמן זה ואכתוב לך כשזמני אינו דוחק. קשה עלי הכתיבה עקב כל מאורעות היום.
סוף סוף לאחר צפייה של חרדה נודעו לנו שמות ההרוגים והפצועים. לרשימת חברנו הנופלים נוספו עוד שני בחורים יקרים. קשה להגיד כרגע מה גובר על מה. השמחה על הנצחון או הצער על חברנו שהלכו לעולמם. עם כל השמחה הרבה, שבה קבלנו את הידיעה על כיבוש המצודה הרי שהשאלה שצפה מיד היתה. היש אבדות? וכשנודע כי אכן יש, מיד מאפיל העצב על התרגשותך הקודמת. אם כי ההגיון מחייב, כי יש לשמוח על כי מטרתנו הושגה ולו גם במחיר אבדות!
מדי הגיע אלי שמות החללים מיד צצות ועולות דמויותיהם של כל חברנו ששכלנו. וכה חיות הן לפני עיני, כאילו רק תמול היו עוד בחברתנו. וכל אחד מעלה זכרונות רבים הקשורים בו.
קשה לתפוש, שכל אותם חברים שוב לא יהיו עמנו יותר ולא ייראו בחברתנו. חברה צעירה אנחנו וכבר הספקנו לשכול מספר כזה של חברים. דומני, שאין אנו יודעים להעריך כראוי מה אבד לנו עם כל חבר שהלך. יתכו, וטוב שאין אנו יודעים. וצערנו ואבלנו חולפים ושמחת-החיים היא השלטת בנו וגוברת על הכל. ומי יודע אם היינו מחזיקים מעמד אלמלא זה? חזרתי עכשיו מן השמירה ועליי לציין שאותות פעולתכם ניכרים היטב. לילה שקט כזה, לא היה לי זה כבר. אלמלא כל המחשבות המדכאות על ההרוגים - היה זה ליל שמירה נעים.
כל כמה רגעים מביאים לי בשורות חדשות על כיבושים נוספים. יחד עם זה נודע לי שחלית באדמת. אכן, לא מצאת לך זמן לחלות! מקוה אני שאתה שוכב ומשגיח על עצמך, אל תקום טרם הבראת לגמרי. אסיים, גבי, כי ראשי סחרחר ועיני נוטות לשינה מאחר שלא ישנתי כל הלילה. העבודה וכל היום הזה גדוש-המאורעות הכבידו על רוחי וקשה לי לכתוב.
תבריא מהר ועוד פעם, אל תקום כל זמן שאתה חולה. ד"ש חמה לרחל'ה שטאהל וגם לה החלמה מהירה. ומקוה אני לראותכם בימים אלה כאן.
היה שלום!
שלך,
מכתבים נוספים נמצאים בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח.
מפרי עטה
מכתב לגבי (24.4.49)
הר כנען, 24.4.49
לגבי היקר, שלום רב!
- - - - יענק'לה סיפר על חייכם שם נסים ונפלאות, שאתם חיים כבני מלכים - מלבד השמירה המתוחה. טוב שאתם מרגישים עצמכם בטוב ואינכם חסרים דבר. אצלנו מחמירים התנאים מיום ליום עקב המספר הרב של האנשים הנמצאים פה כעת. בעיית המים הולכת ומחמירה היות ועוד מעט יאזלו לגמרי וישנן הגבלות חמורות מאוד. בשיכון הצטופפנו מאוד. שש בנות גרות בחדר אחד והבנים בצפיפות עוד יותר גדולה. האוכל איננו משביע מחוסר לחם והעבודה במטבח היא מעל לראש, היות ושלוש מאות איש אוכלים בביתנו בלבד. אך אפשר לומר, כי מסתגלים לכל וישנה הבנה רבה לכל הדרישות. אינך יכול לתאר לעצמך עד כמה התעודדו הרוחות עם בוא התגבורת של האנשים הנשק. ישנה הרגשה שאנו מהווים כעת כח גדול ויש בטחון מלא בהצלחת פעולותינו.
וכיון שחג פסח עתה, איך לא אזכיר כיצד עבר פה "ליל הסדר"? אם כי מדי הזכרי בו נגרם לי שוב צער רב ולא רק לי, אלא לרוב החברה. קשה לקרוא לזה בכלל "סדר" כי לא היה דבר שיזכיר במשהו שאכן ליל פסח הוא. לא מצה ולא יין, לא ישיבה ליד שולחנות ערוכים, ולכן חסרו ההכנות המרובות לקראת ליל הסדר. וההגדה עצמה היתה מסכת יפה, אך לא יותר. כמעט ולא היה בה משהו מן המסורת. ישבנו באולם הקולנוע - ערב רב של אנשים, שאיש איננו מכיר את רעהו כמעט ואוירת-החג חסרה. עצם חוסר היכולת להתרחץ בערב-החג גרע בהרבה מהרגשת-החג. הוא אולי דבר קטן אך מוסיף הרבה להרגשתו ל כל אחד. באותו ערב נזכר כל אחד ואחד בביתו, כיצד יושבים ההורים לבדם לערוך את ה"סדר" וכמה כאב-לב יש בכל זאת.
וכיצד עבר עליכם ה"סדר"? שמעתי שהזמינו אתכם לבתים פרטיים.
מכה קשה היתה לנו הידיעה על כשלון הפעולה בנבי יושע ומותם של חברי ההכשרה. וביתר חומרה חשנו זאת, כשכל אחד העלה בלבו את אשר עומד עתה לפנינו!
וככל מה שנורא לחשוב על כך וברצונך לדחוק מחשבות אלה ממך והלאה, הרי הן צצות מתוך כל המציאות הסובבת אותך. אך כשם שבאות בשורות רעות המעכירות את הרוח, כך בא עידוד רב מן החדשות האחרונות על פינוי הערבים את חיפה ועל כיבושו של הנמל. מכל רחבי הארץ מגיעות ידיעות מעודדות, מלבד הגליל, אך נקוה שגם פה נצליח. היום הגיעה שיירה גדולה שהביאה מלאי גדול של מזון וכל הדרוש לאנשים ולאט לאט מתחילים העניינים להתארגן למרות כל הקושי שיש בהשתלטות על העניינים בהתחשב עם המספר הגדול שנצאים פה כעת.
כל טוב, ולהתראות בקרוב!
שלך,
מכתבים נוספים נמצאים בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח.
לגבי היקר, שלום רב!
- - - - יענק'לה סיפר על חייכם שם נסים ונפלאות, שאתם חיים כבני מלכים - מלבד השמירה המתוחה. טוב שאתם מרגישים עצמכם בטוב ואינכם חסרים דבר. אצלנו מחמירים התנאים מיום ליום עקב המספר הרב של האנשים הנמצאים פה כעת. בעיית המים הולכת ומחמירה היות ועוד מעט יאזלו לגמרי וישנן הגבלות חמורות מאוד. בשיכון הצטופפנו מאוד. שש בנות גרות בחדר אחד והבנים בצפיפות עוד יותר גדולה. האוכל איננו משביע מחוסר לחם והעבודה במטבח היא מעל לראש, היות ושלוש מאות איש אוכלים בביתנו בלבד. אך אפשר לומר, כי מסתגלים לכל וישנה הבנה רבה לכל הדרישות. אינך יכול לתאר לעצמך עד כמה התעודדו הרוחות עם בוא התגבורת של האנשים הנשק. ישנה הרגשה שאנו מהווים כעת כח גדול ויש בטחון מלא בהצלחת פעולותינו.
וכיון שחג פסח עתה, איך לא אזכיר כיצד עבר פה "ליל הסדר"? אם כי מדי הזכרי בו נגרם לי שוב צער רב ולא רק לי, אלא לרוב החברה. קשה לקרוא לזה בכלל "סדר" כי לא היה דבר שיזכיר במשהו שאכן ליל פסח הוא. לא מצה ולא יין, לא ישיבה ליד שולחנות ערוכים, ולכן חסרו ההכנות המרובות לקראת ליל הסדר. וההגדה עצמה היתה מסכת יפה, אך לא יותר. כמעט ולא היה בה משהו מן המסורת. ישבנו באולם הקולנוע - ערב רב של אנשים, שאיש איננו מכיר את רעהו כמעט ואוירת-החג חסרה. עצם חוסר היכולת להתרחץ בערב-החג גרע בהרבה מהרגשת-החג. הוא אולי דבר קטן אך מוסיף הרבה להרגשתו ל כל אחד. באותו ערב נזכר כל אחד ואחד בביתו, כיצד יושבים ההורים לבדם לערוך את ה"סדר" וכמה כאב-לב יש בכל זאת.
וכיצד עבר עליכם ה"סדר"? שמעתי שהזמינו אתכם לבתים פרטיים.
מכה קשה היתה לנו הידיעה על כשלון הפעולה בנבי יושע ומותם של חברי ההכשרה. וביתר חומרה חשנו זאת, כשכל אחד העלה בלבו את אשר עומד עתה לפנינו!
וככל מה שנורא לחשוב על כך וברצונך לדחוק מחשבות אלה ממך והלאה, הרי הן צצות מתוך כל המציאות הסובבת אותך. אך כשם שבאות בשורות רעות המעכירות את הרוח, כך בא עידוד רב מן החדשות האחרונות על פינוי הערבים את חיפה ועל כיבושו של הנמל. מכל רחבי הארץ מגיעות ידיעות מעודדות, מלבד הגליל, אך נקוה שגם פה נצליח. היום הגיעה שיירה גדולה שהביאה מלאי גדול של מזון וכל הדרוש לאנשים ולאט לאט מתחילים העניינים להתארגן למרות כל הקושי שיש בהשתלטות על העניינים בהתחשב עם המספר הגדול שנצאים פה כעת.
כל טוב, ולהתראות בקרוב!
שלך,
מכתבים נוספים נמצאים בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח.
מפרי עטה
מכתב להורים (6.3.1948)
- - - ובינתיים השתלט פה הקור מחדש וזכינו אף לחזות בשלג היורד ולהציג את כף רגלנו על שטיח לבן ורך זה. גם היום מתחוללת פה סופת שלג. איזו התרגשות גדולה הביא עמו השלג - אינכם מתארים לכם! ממש כילדים קטנים התרגשנו ובקריאות גיל: "שלג, שלג יורד!" התחלנו מתרוצצים בחוץ ואוספים שלג מכל פינה שבה הצטברה כמות כל שהיא ומביאים אותו לחדרים, וכל אחד נוגע וממשש בו כדי להרגיש שלג זה מהו. ומיד, כמובן, עשינו לנו בובת-שלג למופת והמצלמות החלו לעבוד במרץ, כדי שתשאר לנו מזכרת מחוויה גדולה זו, לנו ל"צברים" שכמותנו, שלא זכו לראות עוד כמראה הזה.
אכן נפלא הוא השלג. קל כנוצה מתעופף הוא באויר ונופל לאטו ארצה, עד אשר יכסה את פני כל האדמה. מראה העצים נפלא היה. כאילו כוסו כולם פריחה לבנה, כי השלג הצטבר רק בצמרות הענפים. השמירה בלילה זה היתה נהדרת (למרות הקור הרב) הלובן הבהיק בחשכה והבליט כל עצם על פני השטח. ההרים מול צפת והעצמון כוסו אף הם בלובן ומראם היה נהדר - - -
מכתבים נוספים נמצאים בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח.
אכן נפלא הוא השלג. קל כנוצה מתעופף הוא באויר ונופל לאטו ארצה, עד אשר יכסה את פני כל האדמה. מראה העצים נפלא היה. כאילו כוסו כולם פריחה לבנה, כי השלג הצטבר רק בצמרות הענפים. השמירה בלילה זה היתה נהדרת (למרות הקור הרב) הלובן הבהיק בחשכה והבליט כל עצם על פני השטח. ההרים מול צפת והעצמון כוסו אף הם בלובן ומראם היה נהדר - - -
מכתבים נוספים נמצאים בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח.
מפרי עטה
מכתב להורים (1.6.1948)
מבצר-יצחק 1.6.1948
- - - געגועי הביתה הולכים וגדלים מיום ליום. דומני שלא אוכל עוד לחכות . עם כל מכתב מכם עומדות הדמעות בגרוני וחונקות. זה חצי שנה בקירוב שלא ראיתכם, וחצי שנה זה היה גדוש במאורעות ונתן את אותותיו בנפשו של כל אחד מאתנו. הבקשה היחידה שכל אחד מאתנו נושא בלבו היא - חופש. להיות קצת בבית, להחליף את האוירה, לחוש באוירה ביתית החסרה כאן. - - -
- - - איני יודעת מניין שואבים בחורנו עוד את הכח להילחם. כמעט מדי לילה בלילה יוצאים הם לפעולות מאין כוח אחר שיחליפם. כשזקוקים לעזרה בעמק-הירדן - מיד נוסעות לשם מכוניות עמוסות חברנו. נוסעים הם בלי מנוחה ממקום למקום להושיט ידם לעזרה. הפעולה הפכה למשהו שגרתי, חלק הכרחי מחיינו. בחורים נופלים והחיים פוסחים עליהם.
מכתבים נוספים נמצאים בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח.
- - - געגועי הביתה הולכים וגדלים מיום ליום. דומני שלא אוכל עוד לחכות . עם כל מכתב מכם עומדות הדמעות בגרוני וחונקות. זה חצי שנה בקירוב שלא ראיתכם, וחצי שנה זה היה גדוש במאורעות ונתן את אותותיו בנפשו של כל אחד מאתנו. הבקשה היחידה שכל אחד מאתנו נושא בלבו היא - חופש. להיות קצת בבית, להחליף את האוירה, לחוש באוירה ביתית החסרה כאן. - - -
- - - איני יודעת מניין שואבים בחורנו עוד את הכח להילחם. כמעט מדי לילה בלילה יוצאים הם לפעולות מאין כוח אחר שיחליפם. כשזקוקים לעזרה בעמק-הירדן - מיד נוסעות לשם מכוניות עמוסות חברנו. נוסעים הם בלי מנוחה ממקום למקום להושיט ידם לעזרה. הפעולה הפכה למשהו שגרתי, חלק הכרחי מחיינו. בחורים נופלים והחיים פוסחים עליהם.
מכתבים נוספים נמצאים בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח.