Private Kelerman Moshe Klaros

(מכתב לאח)

שלום לך נחום יקירי!
אני נמצא כבר ימים מספר בבית. אמנם את החג ביליתי רחוק מהבית, אולם כעת כדאי היה הדיחוי הזה. חבל רק שכל שמחתי תמשך רק 7 ימים - לא הספקתי אפילו להשתחרר ולפרוק מעלי את רשמי העבר והנה כבר עלי להתכונן לחזור.
עמוס ממש אינו סר מעלי - היה דרוך לקראת בואי וברגע הראשון התרגש מאד עד כי קרוב היה לדמעות. הוא רק רוצה להבטיח לעצמו שהנני שלו ולא פעם הוא חוזר על השאלה "נכון שאתה שלי" ואינו מסכים להקצות לשושנה אפילו חלק קטן בבעלות עלי. ופזמונו הוא "על הידיים" - כאילו פתאום שכח את תורת ההליכה.
בקרנו בתל-אביב. מצאתי את המשפחה במצב טוב. הילדה מתפתחת טוב. אדק בינתיים מחוסר עבודה, אבל יש לו סיכויים לקבל איזו עבודה בעירייה. עמוס נהנה מהביקור: שפע של חנויות ואם כן גם שפע של סוכריות וממתקים. ביקרנו בגן החיות - והפעם ללא תקלות - ועמוס קפץ מרוב שמחה בראותו את מעשי השובבות של הקופים, וחילק להם את הבננות והאגוזים שהיו ברשותו. אחרי הביקור בתל אביב סיפר הרבה לילדים על הקופים והציפורים.
עלי עוד לבקר בחרביה, והפעם אצטרך לקפח את עמוס ולהשאיר אותו בבית ליום אחד ולגזול ממנו הרבה משמחתו.
כל הזמן אני חושב איך להגיע לדגניה, אבל במסגרת של 7 הימים אין לי כל אפשרות לכך ואינני יכול להשתחרר מההרגשה שאני עושה עוול לילדות, לאטקה וגם לך. באפשרות הראשונה אני בכל זאת אשתדל להגיע. כשאחזור אמשיך לכתוב.
שלך
משה

שלום לכם יקירי!
כולנו היום תחת הרושם של הודעת אמריקה - אמנם התנגדנו בשעתו לחלוקה - אבל הרצון לביטולה כעת ע"י אמריקה אינו בא מתוך רצון לסייע לענין שלנו, או לאחוות העמים, אלא הוא בא למען להצר את צעדינו, להתנקש במפעלינו, והוא המשך של מסע הדיכוי וההתנקשות בדמוקרטיה ובחופש.
אנחנו ממשיכים לזרוע, לשתול וגם עז רצוננו לקצור ולאסוף את הפרי - אנחנו מרגישים במחסור בידים עובדות וזקוקים לתוספת רבה של אנשים.
אני עובד בלול - כעת העונה הבוערת. אם תבואו כעת לקבוץ לא תכירו את החצר.
גם עמוס גדל בינתיים - וכמובן שכל שבוע מביא שינויים רבים בהתפתחותה של שולמית.
ביום שלישי אשלח לך ביצים, הפעם כמות יותר קטנה מאשר כרגיל, וזה לשבועיים. עופות אוכל לשלוח לך וגם במים חמישי אשלח לך עוף.
ד"ש לאנדה ודוד
כל טוב לכם
משה

חורבת "יד מרדכי", שבת, 22 למאי 1948.
אנצל את ההזדמנות שאולי נצליח לפנות את הפצועים ואת החברות ואני מוסר לך מילים מספר. על מה שקרה אצלינו באותם הימים הספורים ימסרו לך האנשים שיגיעו. את זוכרת בודאי את דעותי לפני 15 למאי על הצפוי לנו אחרי התאריך הזה, ובודאי גם את המילים שאמרתי לך בזמן שנפרדנו.
הרס וחורבן כזה של המשק לא תארתי לי. וכעת הנוף הזה הסובב אותי נראה לי כה זר שאינו מזכיר לי בכלל את ביתי ואת קיבוצנו. אני שמח שלכל הפחות הצלנו את הילדים ואת החברות. נקוה שאולי עוד חלק מחברנו יצליח לראות את הנצחון ולתת יד להקמת ההריסות מחדש.
את יודעת בודאי את מימרתי שהמזל משחק לי וגם עד עכשיו שיחק לי לא מעט. נקוה שנתראה, אבל אם לא - תדעי גם לשאת זאת (ואין לי ספק בכך), כי אם נצליח להדוף את האויב ולא לתת לו להוציא את הנקודה מידינו, לא לשוא יהיה הקרבן הזה.
החברות תמסורנה לך פרטים, העיקר לדעת לשאת... הגידי לעמוס שיש פה עשרות אלפים של תרמילים פגזים וכל מיני סוגי נשק נוספים.
נשיקות חמות לך, לעמוס, לשולמית וליתר המשפחה.
משה

מתוך "יד מרדכי במערכה - תש"ח"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.