Captain Overlender Eliezer

צרפת, 7 בספטמבר 1947
שלום רב לכל החברים
יש לי הרגשת אשמה כלפיכם על שטרם כתבתי לכם. אבל אתם יודעים איך הענין. בשבתי בפראג, לא יכלתי לכתוב מרוב צפיה וחוסר מעשה. ופה להיפך מרוב עבודה אינני מספיק, תאמינו לי, אין זה תירוץ. ואולם אף פעם אין מרגישים את הגעגועים ואת הקשר לבית כמו בחג (לפחות אצלי זה כך) ולכן אני מנצל את ההזדמנות לכתוב את מכתבי הראשון.
מה לכתוב? איחולים סתם, אין ברצוני לשלוח. רק תקוה אחת לי. ששנה זו תביא לנו קצת הקלה ותקרב אותנו לפתרון, ושבעוד שנה אוכל לשבת אתכם ושנוכל להגיד. לפני שנה - מי היה חושב זאת, ומי העיז עוד לקוות? כי הרבה תקוות לא נשארו לנו. רק לפני שעתיים שמענו ברדיו את הידיעות האחרונות מהעולים בשלוש אניות הגירוש, אבל אולי בכל זאת נוכל להם.
הנני בארץ שכולם כל כך הזהירו מפניה, שכביכול אין בה כל אפשרות ואין מה לעשות ומצאתי מצב אחר. יש חוגים בין הנוער שבהם אפשר לראות התחלות של התעוררות יהודית-ציונית - אמנם הם עוד רחוקים מהגשמה אבל אין כל ספק שדרך זו יכולה להפתח בפניהם, כי הכרתם היהודית התעוררה. ואני מדבר דוקא על יהודים צרפתים ממש, לא על פליטים השוכנים בצרפת. פוגשים בחורים נהדרים מעבר לים (אלג'יר), שם ישוב יהודי גדול, ואם אפשר לדון לפי אלה שהספקתי להכיר פה, אזי זהו גרעין יהודי בעל אפשרויות רבות מאוד. הם קובלים מרות על שעוזבים אותם לנפשם, על שבכל ארצם, בשביל חצי מליון יהודים, יש רק שני שליחים, ותקציב למעשה אין. והנה הם באים לצרפת, ההומה ממש משליחים, ובהכנסם למוסדות הציוניים כלל אין להם הרגשה של חוסר כסף - אבל אין הרגשת מרירות זו מערערת את עמדתם. יש להם שאיפה ורצון לארץ, לא מעטים בינהם מדברים עברית צחה, ורמתם התרבותית כלל אינה נופלת מזו שלנו - אני כמובן יכול רק לדבר על אלה שפגשתי פה, אכן תקבלו את רשמי בזהירות.
עבודתי יותר מעייפת מאשר קשה, ומהכרס טרם הורדתי. יש לי קשיים עם השפה יותר מאשר חשבתי, זה קצת מבייש לגמגם בשעת שיחה.והרגשת אי בטחון שוב אינה מקלה על הלימוד, אבל לאט לאט, אני מתחיל להתגבר על זה. אני מקווה שבעוד שלושה שבועות אוכל לכתוב לכם מכתב יותר מפורט.
ובסוף כל האיחולים לראש השנה. כל טוב ותצליחו בכל העבודות והמפעלים שהתחלנו בהם עוד יחד. להתראות בראש השנה הבאה.

פראג יולי(?) 1947

סו"ס קיבלתי מכתב מכם ושמחתי מאד, אם כי חסרים לי כמה דברים
א. מה עושה גדעון? אני נורא גאה שגיורא'לה כבר עובר את הבריכה בשחיה ואני בטוח שבקרוב הוא יעבור אותה גם שלוש פעמים מבלי להיעצר. אבל מה באמת עושה גדעון? ואיך ענין האיזולוציה?
ב. מה היו התוצאות של תחרות השחיה ברמות השבים? אני קצת חושש, אחרת הייתם בודאי כותבים על נצחונות?
ג. איך היה חג היובל?
ד. האם גיורא יצא עם הגן שלו בזמן החופש לאיזשהו מחנה?
ה. מה הן ההכנות למחנה של הנוער העובד ואיפה הוא יהיה, כמה זמן וכו' - ז.א ה כ ל כתבו לי מהר כי אני מאד מצפה לכל מכתב
הספקתי קצת לטייל, גם פה בפראג וגם בין הכפרים הארץ יפה ועשירה שדות פוריים ויערות עצומים ומים לא חסר פה. אבל בשדות רואים פה מעט מאד מכונות. קומביינים בכלל אין פה וגם טרקטורים כמעט ואין - זה גם בגלל זה, שהשדות שייכים לאכרים בודדים, שלהם אין קרקע רבה והשדות הנם קטנים.
עכשיו אספר לכם, שכמעט ואין רואים ילדים בפראג ודבר זה היה מופלא בעיני - עד שנודע לי שכל הילדים, עשירים ועניים, יצאו למחנות קיץ. העשירים משלמים בעצמם, ולעניים משלמת הממשלה. במחנות האלה הם נשארים ששה שבועות או גם יותר, לפי דרישת הרופא. המחנות מנוהלים ע"י מורים - כל מורה, חייב לתת שלושה שבועות מהחופש שלו לעבודה זו. בכלל יש אנשים רבים מאוד - למעשה רוב הפועלים - שבתקופת החופש שלהם, ולפעמים גם ביום החופש האחד בשבוע, מתגייסים לעזרת החקלאות, כי חסרים פועלים רבים מאוד.
אבל לא שכחתי את הבטחתי לכיתה ו' (זה כבר אתם!) והתקשרתי עם מוסד אחד שהבטיח לבוא בקשר מכתבים אתכם. הקושי הוא שכל הילדים עכשיו נמצאים בחופש ומפוזרים. אבל מיד עם התחלת שנת הלימודים אתם יכולים לצפות למכתבים.
אני מקוה שאתם שומרים על הבולים שעל המכתבים, אני משתדל כל פעם לשלוח בולים אחרים.