Corporal Zeltzman Yair

... יאיר, התזכור את שיחותינו בימי ילדותנו, בפריס? הזוכר אתה איך "החלטנו" לא לשקר ותמיד לקיים את הבטחותינו? היית אז בן 8. עמדת בהבטחתך, יקירי, מעולם לא שיקרת. אהבת אותנו, בטחת בנו, בטחת בחבריך, במדריכיך, וברגע זה כשאתה שוכב לפני פצוע, מחוסר הכרה - איני יכולה שלא להרהר... לולא היה מצפונך כה טהור וזך... אולי... אך לא, תסלח לי יקירי, הן רק אתה יודע את מחשבותי ואינני רוצה כי תתביש בי.
שופע אהבה היית, קיבלת את אהבתנו בשמחה ואף השבת לנו את אהבתך. תמיד הראת לנו אהבה, ידעת שהערצתי אותך, ידעת את אמוני אליך. כאשר גדלת לא העזתי עוד להראות לך את "הדרך הנכונה", כי מהר מאוד נוכחתי לדעת שאתה, הצעיר ממני, מראה לי את הדרך הנכונה בחיים. אמנם, קשה היה לי לשמוע בעצתך לפעמים, כי אינני כה טהורה כמוך. השתדלתי... אך לעתים כש"הייתי מוכרחה לשקר", הזכרת לי תמיד את "החלטתנו", ואני הייתי מתביישת בפניך, מתביישת על שאין באפשרותי להיות כה ישרה, כה טובה וכה צנועה כמוך. אך אתה, על אף גילך הרך, הבנת אותי ומעולם לא כעסת עלי, הבנת בנדיבות לבך... אתה היית כולך שופע אור. בך היה האור. כה קשורים היינו, כמה אהבתיך, אחי... היינו יושבים שעות רבות ומשוחחים, וכשהייתי מנגנת לא היית עוזב את חדרי. כשבאת אלי בפעם האחרונה, חייכת כל הזמן ועיניך הביעו אושר ואהבה.
24 שעות צמודה הייתי למיטתך בנגב, החזקתי את ידך הלוהטת, נשקתיך, ליטפתי את שערותיך, את פניך היפים. כל הלילה ישבתי אתך במדבר, בחושך... חיכינו לאוירון בבית אשל, אך הוא איחר לבוא... הוא בא רק לפנות בוקר (הזוכר אתה כאשר "החלטנו" כי פעם ניסע שנינו לבדנו באוירון?)...
וכך המראנו, ומתחתנו השתרע הנגב שכה אהבת, אדמת הנגב אשר שתת את דמך הרענן.
מה בפי אליך, יאיר? תודה, תודה לך בעד אהבתך, שלמותך ובעד האור ששפע ממך. מי יתן ואור זה שלך יאיר-יגיה בלבי ולא יעזבני. הב לי מאורך!
תודה! תודה על אשר הייתה בתוכנו, על שזיכיתנו מיפי נפשך ומטוב לבך. טהור וקדוש אתה, ואנו שחיינו במחיצתך... אנו הקטנים, השכיחים.
סלח לי יאיר, על שאני כך שחה אליך, מעולם לא נשאת את גילוי הערצתי אליך ברבים, אך לאמנו, לאמא, הרי מותר לשמוע את הגיגנו...
לא כן?
פנינה
מתוך חוברת לזכרו

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

יש אוהב את העולם מתוך אהבת עצמו.
יאיר אהב את העולם מתוך אהבת הזולת.
כשרון בלתי מצוי היה ו... התבייש בכשרונו. הכשרון הרי מקנה מעמד מיוחד לבעליו. ומעמד כעין זה שנוא מאוד על יאיר - כל עוד המדובר הוא בו בעצמו. בשר ודם הוא ככל האחרים ו"אל נא יבלבלו לו את המוח".
יאיר אהב את המוסיקה לשמה. היה מחונן בחוש מוסיקלי נדיר. למד לנגן בכנור. הוא לא רצה שידברו על כך. בשעת הנגינה היה נועל את הדלת אפילו לאמא אסור היה להכנס לחדר ולהאזין לנגינתו מקרוב. שמא תתפעל כלשהו מיכולתו של בנה. כל האמהות מתפעלות מילדיהן - לפעמים בצדק, אך הוא עצמו אינו ראוי להתפעלות כגון.
בתקופת ההתבגרות מבלה יאיר את רוב שעותיו ב"הגנה". מוסד למופת! הכל נעשה שם בצנעה ובהסתר. על מעשי גבורה עילאית אין מספרים לאיש, רק מתלחשים.. ומעשים אלה - כביטויו האהוב של יאיר - "צועקים בשקט". וזה טוב, כך צריך.
עם פרוץ מלחמת השחרור היה יאיר בצרפת. זמן מה לפני כן נסע לשם ללמוד מוסיקה. למד, השתלם ו...מילא "תפקידים".
לאחר הכרזת המדינה הגיע לישראל. הממונים עליו דברו על ליבו, כי ישאר בצרפת: הוא נחוץ שם אולי יותר מאשר בארץ. אך יאיר לא שעה לדבריהם. "רוצה אני להיות עם חברי".
עם התחדשות הקרבות המכריעים בנגב, הצטרף מיד אל שורות הלוחמים. עבר בשלום את כל הקרבות. זמן רב לא הגיעה כל ידיעה ממנו. לא היה לו פנאי. צריך היה "לדגדג קצת את המצרים". במכתבו הראשון לאחר זה הרגיע את בני משפחתו:"מה אתם דואגים לי? אנו גרים פה במלון דה לוכס ופשוט נהנים מהחיים".
בעצם ימי ההפוגה יצא יאיר לסיור ובחזרו לבסיס עלה על מוקש. רגלו התרסקה. בבית החולים עשו לו ניתוח וקטעו את הרגל. הוא קיבל את יסוריו באהבה:"מצבי טוב ממצבם של אחרים - יעשו לי פרוטיזה ואיש לא ירגיש כי אני צולע". ורק דאגה אחת בליבו: כיצד יספר על כך לאמא? הרי זה יגרום לה עוגמת נפש.
סיבוך בלתי צפוי לאחר הניתוח קיפח את חייו התוססים.
לאחר הקבורה אמרה אמו:
"הידעתם את מי קברתם? את השמש קברתם!"
כדבריה כן הוא.
ה.א.
מתוך חוברת לזכרו

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

... ראיתי להט זה, חשתי אותו, לא עמדו שום בקשות ורצונות להניע אותו מכך. יאיר הלך לחזית האש ושם מצא את מותו.
נזכר אני בפגישתי הראשונה עם יאיר לפני שהכרתיו. גרתי אתו בבית אחד (אולם לא הכרנו זה את זה). בימי המצור והעוצר הבריטי על תל אביב ב-29 ליוני 1946 נזדמנו למכלאה אחת. הובילו את שנינו (ועוד הרבה יהודים) למקום ריכוז אחד. שם, במכלאה, היו הרבה בני נוער, ביניהם בלט יאיר. מהצד עקבתי אחרי הנער, אחר עליזותו, שובבתו ואמרי החוכמה השנונים שהפליט מדי פעם על חשבון הכולאים. אמרי חכמה אלה היו מעוררים צחוקם של כל הנכחים ועודדום. מאותו יום נמשכו עיני אל הנער הזה, בעבודת ההגנה, בפגישות הארעיות ברחוב, ליד בית המגורים. תוך שליחות ובשעות חולין נהניתי מנער עליז ומוכשר זה. הוא היה מקשר בהגנה, הוא היה חייל לוחם בצה"ל. בזכותו ובזכות חבריו נהנים אנו היום ממולדת משוחררת.
נחמיה ארגוב, רב סרן
שליש שר הבטחון
מתוך חוברת לזכרו

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח