דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

סגן ראשון הלוי יצחק "אצליה" ז"ל

בן יעל ומשולם
נולד בנהלל
בא' אדר תרפ"ה, 25/2/1925
יחידות: הגדוד השישי - "ירושלים"
תפקיד: מפקד מחלקה - מ"מ
נפל בקרב במחלקת הל"ה, בדרכה לגוש עציון
בה' שבט תש"ח, 16/1/1948
מקום נפילה: סמוך לכפר צוריף
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 22 בנפלו

קורות חיים

בן משולם ויעל. נולד בא' באדר תרפ"ה (25.2.1925) בנהלל. למד בכפרו, במשמר-העמק, בבית-החינוך לילדי עובדים בירושלים ואחרי-כן בבית-הספר המחוזי ביגור.
קשור היה בכל נפשו לנוף הארץ, לצומח ולדומם שבה. בטיוליו ובסיוריו הרבים על-פני הארץ היה אוסף צמחים, צדפים, אבנים, כלי-צור, מטבעות וכדומה והניח אחריו אוסף עשיר וחשוב (ראה מאמר: "האוסף הפריהיסטורי של יצחק הלוי" מאת מ. שטקליס בבטאון "החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה", שנה י"ד, חוברת ב'-ג' תש"ח. כמו-כן: "לזכר בוטנאי צעיר", רשימת חידושים פלוריסטיים, מאת נעמי פיינברון, "השדה", מנחם-אב תש"ח).
בפלמ"ח התמחה במיוחד בסיירות והשתתף בהרבה פעולות נועזות, אך לבו נהה ללימודים, וכאשר שוחרר, הפתיע את הוריו ומוריו בכוח שקידתו וכשרונו. תקופת לימודיו היתה עדות לרצון ברזל. לימודיו דרשו ממנו מאמצים, במידה גוברת והולכת.
עד מהרה השתבש המשך ההכנה ללימודים ע"י "טיולים" מסוג אחר: כינוסים מטעם הפלמ"ח, ואחר כך פעולות מסוכנות: פיצוץ מסילת הברזל, ליל וינגייט (הוא עמד בתפקיד אחראי, במרחק כמה עשרות מטרים מברכה פולד), פיצוץ גשר אלנבי (הוא שירה לתוך חלון בית המשטרה ושיתק, לפי ההשערה, את מכשיר הרדיו).
זכור ביחוד מקרה זה. במשך שני ימים נעדר מהבית, כדרכו לא סיפר על מקום שליחותו, אף על פי כן הבינו בני הבית, כי ידו היתה בפעולה זו ושיערו שנאסר יחד עם חברי בית הערבה. בבוקר יום השלישי התפרץ הביתה - מכנסיו קרועים, ידיו זבות דם, נפל למיטה וישן שעות רבות במשך ימים. כך התכונן לבחינות הכניסה לאוניברסיטה.
"הננו להודיעך שעל סמך בחינות ההתחרות נתקבלת לשנת תש"ז ללימודי הביולוגיה" - היתה הודעת מזכירות האוניברסיטה, אות כבוד למאמץ גבורה במשך שנה וחצי. מוריו ניבאו לו גדולות. בשנה השנייה ללימודיו באוניברסיטה, אף כי חלה באותו זמן, התייצב לשירות והיה למפקד שנתחבב על אנשיו. נודע כי בליל אפלה בסערת הגשם הראשונה בחורף, פיקד על פעולה קשה באחד הכפרים בהרים. כשהותקפו על ידי כנופיה, נתן את פקודותיו בשקט ובבהירות ונטע בחבריו בטחון ושקט נפשי, הכיתה ניצלה רק תודות לקור רוחו ולהתאפקותו. עמדו להעבירו למקום אחר, אגב העלאה בדרגה, אך הדבר נדחה לפי שעה, בגלל התנגדותם של חברי כיתתו.
חברו יונה, שעסק בליווי שיירות לים המלח, ביקש שיעבירו אותו לכיתה של יצחק. טוביה קושניר התגייס וביקש לצרפו לכיתה של יצחק, ומבלי לחכות לאישור לקח את צרורו ונסע למעלה החמישה. מונה למפקד מחלקה.
כסייר מומחה הוביל את מחלקת ה"ל"ה" אשר נשלחה לעזרת גוש עציון ועמה נפל בתאריך ה' בשבט תש"ח (16.1.1948) בקרב ליד הכפר צוריף.
הובא לקבר-אחים בכפר-עציון ומשם הועבר עם יתר חללי הגוש לקבורת-קבע להר-הרצל בירושלים ביום כ"ה במרחשון תש"י (17.11.1949).
בפקודת המטכ"ל הוענקה לו דרגת סגן ראשון.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

דברים לזכרו - אביו

הכרת יכולת ותשוקה לביצוע אמנתי היו לו, רק במוסיקה. בילדותו הופיע כמה פעמים באולפן הרדיו כמשתתף בתזמורת ילדים, בצ'לו. הפליא לעשות בהרמוניקת-פה, בזריזות, בהשתפכות נפש, בדקות ביצוע
הצטיין בנעם הליכותיו, איש רעים להפליא. מעולם לא הסתכסך עם מישהו. ואין מספר לידידיו, אשר על רבים אפשר להגיד, כי כל אחד מהם היה הקרוב לו ביותר.
הוא היה מבוע של אהבה ומסירות למשפחתו. הוא, המשענת המוסרית אשר כל אחד במשפחה מצא בו עידוד והבנה מיוחדת, היה ילד בעל צורך עמוק להתרפקות ולשיתוף בחויותיו. מדי שובו מטיוליו, היה מתפרץ בזרם רשמים, אשר ספקו לאמו חומר לסיפוריה הדמיוניים לילדים. היה אוהב לשתף את עצמו בעבודת ההכנה של האם, אשר מצא בה, הד נאמן להתפעלותו ואשר ביחסה לצמח ובתבונת-כפיה היתה לו לעזר. קשריו לאחותו - פרשה נדירה של קשר נפשי עמוק ו'אהבה לאין שיעור' (כפי שהתבטא במכתבו האחרון)
היתה לו, כמובן, דעה מגובשת בענייני ציבור ופוליטיקה, אבל לא היה כפוף לקו מקובל. נאבק על דעתו, אך לא התעקש. היתה לו גישה ביקורתית חפשית. כחניך ה'חטיבה' היה אקטיביסט ומלא בקורת על ימין ועל שמאל, אבל - 'מבפנים' כאב מאד את כאב הפילוג. עקרון האחדות היה קדוש לו.
דיקנות ורומנטיות, מעשיות ומעוף, העזה וזהירות, התלהבות ומתינות, אמביציוזיות ופשטות, 'צבריות' ועדינות הנפש קלות האופי ויציבות ברזל, חרדה לחיים והקרבה עצמית. עין של נשר, חוש מרחב של כלב, רגלים של אילה - זהו התרכיב היחיד במינו ובסוגו: יצחק הלוי

אביו

רשימות לזכרו

מדברי מ. חברו

מעטים היינו בימים הראשונים למאורעות והתפקידים היומ רובים וקשים. יצחק לא היה בריא. שנות השירות בפלמ"ח נתנו בו את אותותיו, אך מעולם לא דיבר על כך ולא התאונן. בשקט היינו הולכים אחריו בלילות, בעינים עצומות. ידענו כי יצחק לא יטעה בדרך, יצחק ידע מה לעשות אם יקרה דבר מה. כשהותקפנו על ידי כנופיה, שעה שפעלנו בכפר ערבי, נתן את פקודותיו בשקט ובבהירות ונטע בנו בטחון ושקט נפשי. יומם ולילה היינו יחד כמשפחה אחת, עד אותו יום בו הוחלט לשלוח תגבורת לכפר-עציון, שהיתה מוכרחה להגיע ויהי מה. ברור היה מיד מי ומי ההולכים, ברור היה כי יצחק הולך, יצחק וחבריו-אנשיו, המנוסים ביותר והטובים ביותר. ידוע ידעו, אם הללו לא יגיעו, איש לא יגיע.

רשימות לזכרו

לזכרו - מאיר מוהר

צעיר גבה-קומה, ישר-מבט ורחב-צעד, מהיר בהילוכו וכולו דרוך, דרוך תדיר. כבוש ומפוכח כלפי חוץ, מעשי בתכלית המעשיות, ומבפנים - עולם מלא! רגש סוער, המון תכניות, נר תמיד של התלהבות פוריה, והעיקר - זו הנכונות השלמה, המלאה, הנובעת מתוך אהבת ישראל חדשה, ארץ ישראלית, אהבה שאינה יודעת מלים אל מעשים, מעשים, מעשים! איזה צמאון בלתי נשבר לפעולות, לתיקון,ליישור הדורים. רקלפעמים גילתה בת-צחוקו המאירה את עולמו הגנוז, את כל העושר החבוי במעמקי-הנפש.
תנ"ך וספרות בא ללמוד מפי, כדי להתכונן לבחינה באוניברסיטה. ולא ידע כללצעיר ענוותן זה, שיותר ממה שאני הייתי נותן לו, היה הוא נותן לי, בישרותו הטבעית, בתומתו היסודית, ביסוד-המתכת של רצון עז ויוצר שבאישיותו המגובשת. הוא היה לי עדות חיה לכוחות הגדולים והטהורים הצפונים עוד באוצר האומה. הוא היה לי גילוי מפתיע בדור של פושקי-שפתים ורפי-ידים, אות וערובה להצלחת מפעלנו. מדי ראותי אותו עברני רגש סתום של בטחון. הגשמת חלום-גאולתנו נתונה בידים אמונות.
תערב לו שנתו בין ישני-חברון!

מפרי עטו

מפרי עטו

על עגלת חציר

אני כותב את מכתבי זה במרום מושבי על עגלה מלאה חבילות קציר. העגלה מתנהלת בכבדות. מדי פעם בפעם אני מזרז את הבהמות בקריאת "דיו". ריח החציר החריף עולה מהחבילה, שיצאה זה עתה מפי המכבש. האביב קרב לקצו. בשולי הדרכים עולים ברקנים ושאר מיני קוצים, הפורחים עתה במלוא פריחתם. המון רב של דבורים, זבובים, פרפרים וחגבים רוחשים בשדה. הדרך חוצה שטחים נרחבים של עשרות אלפי דונמים.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מסיוריו ביגור

הטיול היה לכנרת ביום אחד. רוב הדרך בלי כביש ולפעמים בלי כיוון בטוח. כמובן, בלי נטילת רשות. מנקודת הבטחון לא היה כל נימוק שיצדיק אותנו ואת טיולנו. אילו היינו יודעים מה עלול לקרות בדרך, לא היינו יוצאים בכלל. לפני יציאתנו היתה התכנית: לחצות בקו ישר את הגליל התחתון, דרך ואלדהים ובית לחם, נצרת וכפר-החורש ולהגיע לעמק נטופה. את התכנית הזאת אמנם קיימנו. אולם משהגענו לעמק שמנו לב כי השחר ממשמש ובא. היינו מוכרחים להמשיך את דרכנו בכיוון הכנרת למצפה. בדרך עברנו כפרים ערביים, ואני מתפלא איך יצאנו מהם בשלום, בפרט בלילה. עברנו את כפר רנה ואת כפר כנה ואת כפר לוביה, כפרים בעלי "שם". רק בתשע בלילה, הגענו למצפה. הרוגים שכבנו על המיטות, שסודרו למעננו. למחרת לא יכלנו להגיע ליגור בבוקר. מחוסר כסף. נשארה לנו רק ברירה אחת לעשות "טרמפ" ברכבת.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מבית השיטה

העיקר בחיים היא המטרה. היא הנותנת את הסיפוק ואת העניין להמשיך ולחיות. היא המעודדת את האדם בכל מעשיו ואינה נותנת לו להסחף בזרם הסתמי של השעמום וירידת-הנפש. היא הממציאה לאדם את הכח והעקשנות לשחות נגד זרם הלעג הבוז ואי ההבנה. האדם המאבדה הוא כנטול הגה מדריך ומורה בכביש הזמן. - לכן החזק בה כבדה וטפח אותה!

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מבית ההבראה במוצא

מכתב זה נכתב במקום שמעולם לא שיערתי שאגיע אליו. אני נמצא בבית-ההבראה במוצא. כן - במוצא! הדבר קרה לפני שבועיים, בעת שהאזנתי לאחת ההרצאות. לפתע הרגשתי שאני חדל להיות יצחק. איני יכול להסביר לך בדיוק מה קרה. חשתי משהו מוזר בחזה ולא יכלתי להרים את ידי מרוב חולשה. כעבור יום מצאתי את עצמי על השולחן הלבן בקופת חולים. בעת שקיבלתי "מן" התקפה. תארי לך, שאני הפחדן דימיתי, שאלה הם רגעי האחרונים. אין לי "אומץ" לספר לך בדיוק, מה שאירע לי אחר כך למשל, כיצד מצאה אותי אמא על גבי המדרגות, מבלי יכולת לדבר ולזוז וכו'.
חמשה רופאים שבדקו אותי מצאו התקפת חולשה חזקה מאוד וש... בעצם הם אינם יודעים מה יש לי. שבוע וחצי שכבתי כשאיני יכול כלל, לא לדבר, ולא לנוע ורק כך, סתם הסתכלתי בפינת התקרה של החדר הגדול. לאחר סירובים מצידי, שעלו בתוהו, ובהתחשב במצבה של אמא, אני עתה במוצא. דרך-אגב, אמא התנהגה להפליא במשך כל התקפותי, בעוז רוח ובבהירות מחשבה. אולם עתה, לאחר מה שעבר עלי, היא מדוכדכת מעייפות וממתיחות.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.