ונזכור את כולם

לוחם גביש יהודה ז"ל

בן יונה ויעקב
נולד בחדרה
בי"ז תמוז תרפ"ז, 17/7/1927
יחידות: הגדוד הראשון, פל' א'
בהכשרת שדמה
נפל בפעילות מבצעית בליל הגשרים
בתקופת המאבק בשלטון הבריטי
בי"ח סיוון תש"ו, 17/6/1946
מקום נפילה: גשר אכזיב
נקבר בקבר אחים "יד ליד" בחוף אכזיב
בן 19 בנפלו

קורות חיים

בן יונה ויעקב. נולד בי"ז בתמוז תרפ"ז (17.7.1927) בחדרה.
בבית חונך על ערכי תנועת העבודה וספג את אווירת בניין הארץ. למד בבית החינוך לילדי עובדים ע"ש ארלוזורוב במושבה והיה חבר בתנועת "הנוער העובד". מוריו מספרים עליו שהיה בעל נפש רגישה ומסור לחבריו, נטה לוויכוחים בנושאים הלאומיים והחברתיים, גילה בהם עירנות ומידת השכל הישר. בתום לימודיו בבית החינוך יצא להמשך לימודים בבית-הספר המקצועי "מקס פיין" בתל-אביב במגמת החשמל.
לאחר שנה נאלץ להפסיק את לימודיו מסיבות כלכליות וחזר לחדרה. שם החל לעבוד בבית-מלאכה לתיקוני רדיו והמשיך גם לפעול בתנועת "הנוער העובד". אחר כך יצא לסמינר מדריכים ונשלח להדריך בסניף התנועה ברמת-גן. בן דב הצטרף לגרעין ההכשרה "שדמה" של חניכי התנועה מתל-אביב ושכונת בורוכוב, שעשו את שנתם הראשונה בגינוסר, שם התגייסו לפלמ"ח.
מספרת חביבה, חברתו לגרעין: "זוכרת אני את בואו לקבוצה. גבוה, בהיר ובת-צחוק נעימה על שפתיו. קליטתו היתה קשה, התלבט הרבה ולבסוף התגבר ונשאר". חברי הגרעין עברו אחר-כך ליגור במסגרת פלוגה א' בגדוד הראשון של הפלמ"ח. ביגור "נשא בנאמנות בעול, בנכונות רבה ובענווה, היה פעיל בוועדות ודרש פעילות גם מאחרים", אף נתן את דעתו לאירגונו של גרעין-הכשרה צעיר יותר. בתחילת שנת 1946, עם הצטרף גרעין ההכשרה לקיבוץ רביבים, הוחלט להשאיר את יהודה במסגרת "האחוזים" לפלמ"ח. יהודה היה נסער עקב החלטה זו אך קיבל את הצו, נשאר ביגור, מקום שם סיים קורס מפקדי כיתות והדריך בגדוד הראשון.
אור לי"ח בסיון תש"ו (17.6.1946) נערך מבצע "ליל הגשרים" שבמסגרתו יצאו יחידות פלמ"ח לפוצץ אחד-עשר גשרי כבישים ומסילות ברזל בשמונה מקומות בארץ, על מנת לנתקה מן הארצות השכנות. יהודה יצא עם יחידת פלמ"ח לפוצץ שני גשרים, גשר הרכבת וגשר הכביש, שנטו על נחל אכזיב. היחידה נתקלה באש שירו נוטרי הגשרים וארבעה-עשר לוחמים נהרגו: שלושה עשר מתוכם, ויהודה ביניהם, נהרגו כשהאש פגעה בחומר הנפץ שנשאו אתם וגשר הרכבת נהרס על הלוחמים שתפסו מחסה בין עמודיו.
בן 19 היה יהודה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בקבר אחים בבית העלמין בחיפה. הניח הורים ושני אחים.
ארבעה ימים לפני העלמו היה לאחרונה בבית. בא לפנות ערב, עייף ורצוץ, ולמרות הכל עבר והסתכל בכל פינה, כאילו רצה לספוג לתוכו כל פרט מהנעשה. כל כך נרגש היה עד שלא יכול היה להוציא הגה מפיו. לבסוף אמר:"מאושר אני שיש לי בית כזה". עוד באותו ערב היה מלא תקווה לחזרתו הקרובה הביתה.
בשנת תשכ"ח (1968) הועברו עצמותיהם של י"ג חללי הפעולה לקבר שנכרה בלב האנדרטה שהוקמה לזכרם במקום נפילתם, בחוף אכזיב.
פרקי חייו וגבורתו הונצחו בחוברת שיצאה לאור בקבוצת רביבים בסיון תש"ז, בחלוף שנה מיום הנפילה ; בחוברת מס. 53 של פרסומי הפלמ"ח, סיוון תש"ז, בשם "לזכר הי"ד שהלכו ולא שבו" ובספר "בכל מאודם" - יד לבני חדרה.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

מורה כותב לזכרו

חניכי יהודה גביש תלמיד חביב היה על כל מרעיו ומוריו. צנוע היה בכל הליכותיו, ורציני שלא כפי שנותיו. בוחל היה בכל מעשי-קונדס של אחדים מחבריו, ועל פי רוב שקוע היה בהרהורים. חומר למחשבה היה לו די והותר; כילד בעל נפש רגישה לא נשא כל עוול וקיפוח, ונפשו העדינה הייתה מתקוממת בעוז כנגד כל עיוות-הדין מצד השלטון הבריטי.
זוכר אני את בואו לקבוצה; גבוה, בהיר ובת-צחוק נעימה על שפתיו. להקשות ולדעת כל פרט שענין אותו, ולרדת עד עומקו, בשיחות עם חבריו נוטה היה להתווכח בכל הדברים המנסרים בחלל עולמנו הלאומי והמעמדי, ובכל השאלות החברתיות גילה עירנות מיוחדת ועמדה שקולה, שהיה בה הרבה מהגיון-נעורים צלול.
היתה לי תמיד ההרגשה כי ילד זה בבוא יומו, ימלא בנאמנות כל משימה קשה שתוטל עליו בדרך החתחתים של מאבקנו לעצמאות. ואמנם יהודה לא הכזיב. בגבורה נפל במערכות ישראל.
וצר, צר מאד על חייו הצעירים שקופחו ללא עת.

מורו

*מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

דברים לזכרו מאת עזריאל

כיצד רואה אני את יהודה? לא פעם חשבתי על הדבר. רואה אתה חבר, חי איתו באהל אחד, משתתף בשמחותיו ועצבונו. חברים לקבוצה אחת, מעלים תמיד יחד זכרונות על חברים ומתארים בצבעים בהירים מה יהיה כשנחזור הביתה. הן כל אחד שואף לחזור הביתה, לרכוש לו מקצוע ולהתערות בחיי החברה והמשק. לא פעם אמר לי: "הן אני זמן רב כל-כך הייתי עמכם. אתה, למשל, חי בקבוצה עוד מימי הילדות, ואילו אני רק בהכשרה הצטרפתי, הן רק שנה ומחצה הייתי עם חברים ושוב נלקחתי". ופעם אמר: "אין דבר, נבלה איך שהוא את הזמן ונחזור הביתה".
תמיד היה שמח בחלקו, מלא חדות חיים ומדביק בחדותו, פעלתן, דורש מאחרים הרבה ומנחיל מיכולתו, שרבה היתה. מעולם לא דרש מחבריו דבר שהוא עצמו לא יכול היה לעמוד בו. שימש דוגמא אישית בכל הופעה. אזכור כיצד ליוה את ההכשרה הצעירה יותר. תמיד כאב את כאבה, דרש מהם יותר משנתנו ורצו לתת בכל שטחי חייהם. לא פעם שמעתיו אומר להם: "חברים! מכשירים אתם את עצמכם לדרך קשה, דרך קוצים, ומתיחסים אתם בזלזול שלא יאה לנערים כמוכם.

עזריאל

*מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

באהבתו את החיים

שנה עברה מאז הגיעתנו הידיעה על העדרו.
שנה שתחילתה תקוה, המשכה ספק וסופה בודאות המרה, כי יהודה איננו עוד. יהודה נפל, כי הלך בדרך אשר המוות צפוי בה, הוא הלך בה כי נקבע לכך. והוא קבל את ההכרעה לא מתוך רצון אך מתוך נכונות, נכונות, כי ידע שעם הנאבק על שחרורו אינו יודע רחמים לגבי בניו - חלוציו הנושאים את עול המאבק על שכמם. הוא ידע על חלוקת תפקידים, ידע כי אין עם משתחרר בכח הנשק בלבד. ברצון היה נמנה עם הבונים. אך אם יש צורך גם בלוחם, מחזיק בקשת ובשלח, הרי הוא מוכן.
הוא אהב את החיים. באהבה ובחרדה ליוה את התפתחות מפעלנו בנגב. כל הישג ולו הקטן ביותר גרם לו שמחה. בכליון עינים חיכה ליום בו יוכל אף הוא להצטרף אלינו ולהשתתף בפועל בבנין ביתו. ולא זכה.

מוטקה

*מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.