ונזכור את כולם

טוראי קרייר שלמה ז"ל

בן חוה ופינחס
נולד בתל אביב
בי"ח אלול תר"צ, 11/9/1930
יחידות: הגדוד הראשון
בהכשרת גבע
נפל בקרב במיבצע יפתח
בו' אייר תש"ח, 15/5/1948
מקום נפילה: מלכיה
נקבר בצפת
בן 17 בנפלו

קורות חיים

בן פנחס וחוה. נולד ב-11.9.1930 בתל-אביב. מילדותו שאף לחיי כפר. למד בבית-הספר החקלאי במקוה-ישראל ועמד לצאת להתישבות. היה מסור מאד לעניני חברתו והיה ממארגני הגרעין החמישי של "מקוה ישראל" המחודשת. בכיבוש השממה ראה דרך יחידה לנוער. בגרעין מצא את מטרת חייו. ויתר על חפצו לסייע להוריו, שהיה בנם יחידם.
כשפרצה מלחמת-השחרור השתתף בין שאר התלמידים בהגנת בית-הספר והדיפת ההתקפות מיאזור ותל-א-ריש. עם זאת דרש מחבריו להמשיך בלימודים עד אשר ייקראו, "כי ההתישבות זקוקה לאנשים בעלי ידיעות בחקלאות ומקצועות שונים".
ב-17.4.1948 סיים את לימודיו וכעבור שבועיים התגייס עם בני המחזור לפלמ"ח. נשלח בתגבורת לראש-פינה, בקרב הקשה של חטיבת יפתח לכיבוש מלכיה. כשעתיים אחרי תחילת הקרב, במשלט החולש על הכביש מול קדש נפתלי ליד מלכיה, התנדב שלמה לחלק אוכל ומים לאנשים בעמדות. כשיצא מהעמדה פגע בו כדור צלף בבטנו. שלמה הספיק לקרוא לחובש ולאחר דקות מספר מת. נפל ב-15.5.1948 ונקבר באופן ארעי. כעבור פרק זמן, עם כיבוש מלכיה, הובא לקבורה בצפת בט"ז במרחשון תש"ט (18.11.1948).

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

לשלמה

נכבוש כאבנו בתוכנו, נעצור דמעה הזולגת מעינינו ונאמר בלחש ובכאב עצור: "הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים. מנשרים קלו ומאריות גברו, איך נפלו גבורים!"
ובמעמקי לבנו נחרוט בכאב את זכר הקדושים שהלכו מאתנו ללא שוב. הקדושים שבדמם הטהור קדשו את המולדת היקרה לנו מאז אלפיים שנות הגלות. עד שבא היום יום בו נולד הדור - דור אחרון לשעבוד וראשון לגאולה. דור אשר לא ידע פחד מהו. דור אשר לא נרתע אף שעל אחד אחור, דור אשר ידע להרוות בדמו הטהור את אדמת המולדת.
אותם בני העשרים ושתים, בני השבע עשרה - תשע עשרה, אשר צעדו אלי קרב כששירה בפיהם, לא שירת הרצח ולא שירת העתיד, כי אם שירת חופש ודרור, שירת חיים בפיהם. אך מר הגורל שלח ידו השחורה וקצץ בחייהם הקצרים והיקרים.
הם הלכו! הם השאירו אחריהם הורים שכולים, אחים ואחיות שכולים, ומולדת חפשיה ומשגשגת. הם לא זכו לראות בחרות ובעצמאות עמנו, אך זכותם היתה גדולה וכפולה מזכותם של בני הדורות שעברו, אשר נהרגו ומתו על קדוש השם. זכותם היתה גדולה בזה שבדמם הטהור והצח הרוו את אדמת המולדת והורישו לנו את החיים.
אף אתה, אחי היקר, היית בין מאות הקדושים הללו. אף גורלך הוא מר וזכותך גדולה כשל מאות הצעירים שהלכו בעוד צחוק הנעורים מרחף על פניהם. גדול הכאב ומעטות המלים להספידך. רבו מעשיך, גדולות ומחושבות היו תכניותיך, אשר עם לכתך נשארו כולן מיותמות יחד אתנו הוריך, אחיותיך וחבריך לנשק ולמשק. נשארנו יתומים מול החלל הריק אשר לא יתמלא אחריך. הוריך, אחיותיך, חבריך לנשק, נשבענו ליד קברך הרך, בן השנה, בשלוש יריות הכבוד אשר נורו לזכר נשמתך הטהורה.
לא ימוש זכרך מלבנו לעד. תמיד תרחף סביבנו דמותך האצילית, אשר ירדה תהומות בפגוע כדור מרצחים בגופך הטהור.

אחותך שרה


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

על שלמה

יום אביב לוהט ומיגע, הרי נפתלי העטורים דגן משתבל, אפופים תמרות עשן והתפוצצויות אדירות. אתמול לפנות ערב הוכרזה המדינה והיום חודרים גייסות ערב בכוחות רבים לכבוש את המולדת וכאן הוצבנו קומץ נערים להגן על הגבול מצפון. הכל הופך למערבולת דם ואש, הקרב קשה מנשוא. ולפתע אנקה חנוקה, שלמה נפגע ונפל. כהרף עין עברה הידיעה וירדה כמהלומה. הלבבות פעמו ביתר חוזק ורצון נקמה החל לבעבע בעוז.
...שלמה צועד זקוף. תלתלו זוחל על המצח, צעדיו רחבים, בטוחים, מחייך. צוחק מעט. כך היה עובר בחצר הסואנת של מקוה מדי יום ביומו ללמודים, לעבודה ולשיחה. החלה תוססת שאלת הקמת הגרעין, שלמה רץ ודואג, מזיע ומקים. דרוש מדריך, יש לערוך שיחות ואספות, הכל כבר מוכן, מטופל ומטופח.
ימים קשים באו. המצב הולך ומחמיר. התגיסנו לפלמ"ח. גם כאן שלמה לפיד האש. דואג, מארגן, משתדל ליצור אורח חיים ומסגרת כל שהיא, מסור כולו לעניין הכללי. אבל כאן לא המשיך עוד זמן רב, הלבנונים עומדים לפלוש, יש לצאת מיד ולעמוד בפרץ, קמים והולכים. שנתיים חשבנו ותיכננו ביחד, החילונו ליצור, אבל לא הגענו לאשר קיוינו.
שלמה נפל שדוד, הוא סיים את הפרשה. עלינו להמשיך כדי להעמיד גל עד לאלה שנפלו. נשקוד, שלמה על אשר החילונו, למענך ולמען כל אלה שחלמנו אתם יחדיו, נמשיך להגשים את אשר התחלנו.

עליז


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח