ונזכור את כולם

רב"ט רוזנבלום אסף ז"ל

בן רחל ומשה
נולד בתל אביב
בי"ב אייר תרפ"ז, 14/5/1927
יחידות: הגדוד הראשון, פל' א'
בהכשרת גבת, הנוער העובד 1946-1948
תפקיד: מפקד מחלקה - מ"מ
נפל בקרב במיבצע יפתח
בו' אייר תש"ח, 15/5/1948
מקום נפילה: מלכיה
נקבר בחיפה
בן 21 בנפלו

קורות חיים

בן משה ורחל. נולד בי"ב באייר תרפ"ז בתל-אביב. כשהיה בן 3 שנים עברה המשפחה לחיפה. שם למד בבית-הספר הריאלי. עוד בילדותו שאף לחקלאות וחלם על התיישבות, בלומדו בכיתה ה-6 עזב את ספסל-הלימודים כדי לעבור ללמוד בבית-הספר החקלאי אשר במקוה-ישראל. בשנת תש"ו סיים בהצטיינות את בית-הספר במקוה-ישראל.
ביום הולדתו הי"ח רשם ביומנו:"אני מצהיר הצהרה, שתחייבני בעתיד: אני מקדיש את חיי לאומה". בנערותו השתייך לתנועת "הצופים" ואף הדריך בה. בהיותו במקוה-ישראל ערך את עתון הגרעין בשם "אלומה" ובו פירסם רשימות רבות ושירים. ממקוה-ישראל עבר עם גרעינו לגבת, במסגרת הפלמ"ח. בחבורתו התבלט במיוחד:"הופיע כחוזה חלומות וגם בטוח בהגשמתם", כפי שנכתב עליו ביומן גבת. בתקופת שירותו בפלמ"ח היה פעיל ב"שורה", בדרגת מ"כ.
באחד מיומניו כתב: "עוד יבוא יום ויהיה בכחי לנקום. נקמתי הראשונה תהיה בהיאחזי בציפורני בארץ. בשיננו נלפות את סלעי ארצנו ולא ניסוג. ובשם האידיאלים הקדושים והיקרים הללו, של דת העבודה וההגנה, נדע לצעוד קדימה, כי לא ניסוג אחור ודרך אין אחרת. 'אין עם אשר יסוג מחפירות חייו'".
עם פרוץ מלחמת-השחרור עבר ליגור, משם לגליל ולראש-פינה והשתתף בקרבות רבים. בקרב לכיבוש מלכיה פיקד על מחלקה ונהרג כשקריאת "להסתער!" בפיו. נפל ב-ו' באייר תש"ח (15 במאי 1948) בשעת כיבוש מלכיה ובו ביום הובא לקבורות באילת-השחר.
בכ"ז באלול תש"ט (21.9.1949) הועבר למנוחות לחיפה. עוד בהיותו בהכשרה רשם ביומנו: "אם יבוא יום ואיאלץ ליפול על סלעי מולדתי, לא אפול לשוא".

אלבום תמונות

מפרי עטו

חרשתי

תלם ארוך, שחור ורחב נפתח מאחורי. ידי האוחזות בידיות המחרשה - מזדעזעות. לבי פועם בחובי חדוה - לראשונה זכיתי לחרוש על אדמת מולדתי. רוח חמימה נושבת וברחמים גוהרת אל טיפות הזיעה המנצנצות על עורי. ריח עדין ומגרה של רגבי אדמה דשנים מרחף ונישא באויר. השמים תכולים ועמוקים וסביבם, במסגרת, נדחקים עננים לבנבנים...
... רוח ים קלה שופעת ומגרשת את אחרוני הנחליאלים, שעוד התמהמהו בין הרגבים. נחירי הפרדים רוטטים וצעדם הולך ונעשה אטי. תלם ליד תלם, האדמה משונתת פסים, פסים בלי סוף, בלי גבול, בלי ראשית ובלי אחריות.
... בשמים מתקשרים עבים וגשם ברכה נתלה באויר. בחפזון מה פוסעים הפרדים לאורווה. ברקיעה קלה חשים הם לשוקת, עומדים לידה רגע ארוך ומרחרחים - והנה לפתע נוגע סנטר במים וגרגור מתון של שתיה מתגלגל ומנסר באורווה.
הריתמה מונחת במקומה. אפלולית הולכת וחודרת לאורווה. נשמעת רק לעיסה חרישית, מתונה וקצובה. בעינים לחות וגדולות מסתכל בי הפרד. בצעד אטי יוצא אני החוצה, מהאורווה האפלולית, כשריח זבל חריף אופפני. הנה חלף יום בחיי, יום חרישתי הראשון.
אסף (רשימה ב"אלומה")

מתוך "מצבות על דרך"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מפרי עטו

על אליעזר ארקין

הלילה ירד באיטיות, בזחילה... הבחורים והבחורות הסתובבו נסערים במשק. המתיחות בלטה בכל, בדיבורים הקטועים הנמלטים מזוית הפה, בהצצות החטופות על השעון ובמבטים הגנובים לעבר הכרמל. לא. זה לא היה סוד. ידענו היטב לאן הלכו החברים. ידעו גם שהמבצע קשה. חדירה לאיזור מוגן בתנאים של עוצר, כשהצבא במצב הכן. ראו את התגבורות הנוהרות בכביש לעפר חיפה, ראו והחשו. איש לא העלה על דעתו שאפשר גם לא ללכת. זה היה כה ברור, זה היה כה טבעי שעל רצח מעפילי האניה תבוא תגובה. דמם שיווע וזעק אלינו, רק הלב הפותה הרהר: הלואי שייגמר בשלום!
עם שחר כשיצאו המקדימים לעבדוה נפגשו המבטים, ניסרה השאלה האילמת בכל מבט. אחד מחברי המשק מעיר כלאחר יד ששמע התפוצצויות בלילה, בשעה אחת עשרה ואולי אחר כך. החבריה מחליפים מבטים, הספק, אי הידיעה מקשים, מכבידים. המשימה בוצעה, בטח בוצעה, שלנו - לא יכזיבו. עד שבע, עת החדשות, זחל הזמן בעצלתיים. בשבע בא חבר לשדה הוא מסר את ההודעה הרשמית: אחד נשאר פצוע ליד גדרות התיל. אחר כך נודעו יותר פרטים: הבחורים חזרו עייפים, חיוורים. את אליעזר נאלצו לעזוב, ניסו לקחתו ושוב ניסו, אך האש היתה חזקה, היתה פקודה לסגת. מצבו קשה. היינו המומים. בצהרים נודע - הוא כבר לא יחזור. לעת ערב הסתובבו ממקום למקום, הסתובבו ונפרדו. היה קשה, שמענו את הפרטים, את הכל. ושוב שמח, ניקרה וחזרה הוודאות האיומה שאינך יכול להשלים עימה: ובכל זאת אתה נאלץ להכנע לה, אליעזר איננו בין החוזרים, הוא לא חזר. הוא גם לא יחזור לעולם. בשקט לאור המנורות המרעיד נערכה במועדון אזכרה, אין מספידים איש צבא. הספדנו את איש העבודה, את הפלח. אחד המשתתפים ספר על הרגעים האחרונים של אליעזר. המבטים בעיני החברים היו כבויים, האורות בעיניים דעכו, נעלם כל ברק, הכל הרצינו. אך מבעד למסווה האפרורי הקודר בלטה החלטה אחת - להמשיך. הדמויות מסביב הבטיחו:"כי לא נסוג אחור ואין דרך אחרת". הקבוצה לוכדה, המחלקה חושלה, הרוח איתנה שבעתיים.
אסף

מתוך "מצבות על דרך"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מפרי עטו

מצרור מכתביו

7.5.1946
אני עובד עתה בעצי פרי, היום עבדתי בריסוס. העבודה חשובה ומעניינת. זוהי מעין מלחמה - אנו מדבירים את עש התפוח ועושים נסיונות בחמרים שונים. לעומת זה, יש אנשים המנסים כלים אחרים, ג"כ במלחמה, אולם הם גורמים לרצח, וכאן - לחיים. שתי מלחמות מתנהלות: המלחמה לחירות האדם ולנוחיותו והמלחמה לשעבדו, לדכאו. יד מי תגבר - יודע אני. השאלה היא רק: מתי?

מנרה, 18.10.1947
... ועתה אני במנרה. המקום נהדר, ואם כי הייתי פה לא פעם, הרי מנוף כזה אי אפשר שלא להתפעל מחדש. מהצוקים הגבוהים עליהם שוכנת מנרה נשקף עמק החולה כתמונה מאוירון. מזג האויר ההררי קריר, אולם הספקתי כבר להתרגל לקור. לרוחות קצת יותר קשה להתרגל.
בכלל אני מרגיש עצמי כבבית הבראה. מצב הרוח מצוין. לפי העיתונות נראה שיש מתיחות בגבול. כאן קשה להרגיש זאת...

2.11.1947
שוב בא ה-2 בנובמבר. ושוב יימצאו יהודים פתאום, שיאמינו לכל הבטחה. אני שמח שאני אדיש לכל המאורעות החיצוניים ואני יותר מתעניין ומתערה בחיים כאן בגבת.

ראש פינה, 6.5.1948
... מזג האויר כאן יפה, האביב מורגש בכל, חוץ מבכותרות העיתונים. מצבנו הכללי משתפר והולך והערבים למדו לדעת שאיננו חושבים לוותר... יש לקוות, שבקרוב יסתיים מרחץ הדמים הזה, שנכפה עלינו ע"י הממשלה הבריטית...

מתוך "מצבות על דרך"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

משורר אמת

תמיר, בעל סנטר חד ובולט, ארך רגלים ועל כן מהיר הליכה - בלט אסף בין כל חברי הכיתה. סגור ב-ד' אמות חדרו, לא חי את חיי החברה. קצת רחוק היה אסף ובלתי מוכר עד להיווסד הגרעין, שהיה בין מייסדיו והרוח החיה שבו.
חניך תנועת הצופים, בעל רגש פטריוטי עז, רחוק מרעיונות תנועת הפועלים. בשנה הראשונה להיותו במקוה ישראל, החרים בפומבי את חג ה-1 במאי. אולם, חלומו להיות עובד אדמה, ראייתו את החקלאות וההליכה אליה כעיקר העיקרים לנוער הארצישראלי - הביאה אותו בסופו של דבר להבין ולהוקיר את נושא ההתישבות היהודית - והיא התנועה שכה בז לה בתחילת דרכו.
איש ההתמכרות העילאית היה אסף. באיזה להט התמסר לעבודתו ב"הגנה"! תבע מעצמו ומאחרים. במסירות שאין כמוה ולפעמים תוך יחס של זלזול מצד חבריו - פעל כמדריך ואחראי לאימונים. זוכרני את שיעורי הקפ"פ שנתן. בשעת השיעור היה שוכח עצמו - והמקל ככלי משחק בידו הזריזה.
עבד ולמד בשקדנות, בנאמנות, ורכש את ידיעותיו בצורה יסודית. היו קוים באסף שנעלמו מעינינו, בכוונה העלימם - הם פרושים על דפי היומן, בחרוזי השירים וכו'. אולם לפעמים, כשהיינו שומעים מוסיקה בצוותא, תפסתיו בהתרגשותו והתחלתי לראות בו לא רק את העקשן, את איש המלחמה, אלא את אסף הפיוטי, בעל הנפש הלירית.
בהיווסד הגרעין הוסרו כל המחיצות שהיו בין אסף לבין שאר החברים. הוא פעל והפעיל, השתתף בכל האסיפות, הגן על השקפותיו בהגיון ובעקשנות. מה שציין את אסף, היתה העקשנות, המעשה לבלי הירתע. והנה ממכתביו נודע לנו, שקשה היה לו להיות מפקד, כי אחר הוא. והרי אנו חשבנוהו למפקד אידיאלי! מתוך שיריו שעזב אנו רואים לא רק את אסף העקשן, החזק ברוחו, איש תאוות הנקם, אלא גם אסף אחר, הקורא לבן ערב להושיט לו יד. אסף גם יודע לאהוב נערה והוא החולם על תלתליה, אכן דמות רבת קצוות, וכשאני קורא היום את כתביו ונזכר בו - הרי לפני שלמות מלאת הוד.
לא היה כאסף נאמן ליעודו. חלומו היה - העצמאות. באחת מאסיפות הגרעין, בעת מלחמת השחרור, אמר:"אם לא נצא לעצמאות, הרי שאין לי מה לעשות בקבוצה". באיזו פשטות והחלטיות! הוא ידע את ערכי הקומונה ולא היה איש פשרות בנוגע לביצוען. שמר מכל משמר עליהם כנגד כל סטיה.
כמה מטיבים יסודיים מלווים את אסף מקטנותו: אהבת המולדת, השנאה העזה לעמלק הנאצי, רעיון המדינה העצמאית, וגולת הכותרת שלה - ההתישבות במסגרת חיים שיתופיים.
הרבה מדפי יומנו מוקדשים לנושאים הללו. בדברו על יהדות אירופה, מורגש הכאב העז; נדמה - כאב פיזי כמעט. במכתבו לאחיו הוא מפתח את רעיון השנאה לעמלק, ובהתגברו - אנו רואים את אסף איש ההתישבות והקיבוץ ההולך בעין פקוחה לקראת העתיד.
שנא את המלחמה והכיר בנחיצותה. פעל גדולות. מפקד אמיץ, שהשתתף בכל פעולה. אהוב ומסור - כזה ידענוהו בימים האחרונים. ואנו נזכור אותו על כל צדדיו - משורר אמת חי בקרבנו ואנו לא ידענו!
ב-

מתוך "מצבות על דרך"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

קוים לדמותו

משהו מיוחד נסוך על פניו של הבחור: מרץ, רצינות, החברות שקירבה אותו אליך. כך הכרנוהו: הנה הוא עומד במועדון ולוטף ספרים, הנה הוא מתכונן ומכין את חבריו לצאת לפעולת לילה; הנה הוא בבגדי העבודה שלו כפוף על ידית המעדר, עובד וזורק בהתלהבות משפטים על נכונות למלחמה קשה... הנה הוא חמוש מכף רגל ועד ראש, וידו מלטפת את האקדח...
היה יודע להרים על נס גם את המעשה האפור היומיומי. היתה בו עדינות. לא פעם הודה בצנעה כמה מכביד עליו תפקיד המפקד, כי היה איש ה"חברה".
הוא נמשך במיוחד לאדריכלות של בנין חיים קיבוציים. בשטח זה השקיע הרבה מחשבה, חי במאוויים תמידיים לקידמה ולחופש ולא לקבל את המציאות כמות שהיא. חתר לשפר את חיי הקולקטיב שחי בו, להעלות את ערכו כקולקטיב ויחד עם זה לשמור על רמתו ודמותו של כל אחד בתוכו.
בתקיפות ובעדינות גם יחד השפיעה אישיותו. גם בהיעדרו והיותו רחוק השפיע. טיפוס של איש בונה ולוחם ואינו נרתע.
חבר

מתוך "מצבות על דרך"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח