ונזכור את כולם

טוראי קיבוביץ שלמה "קיבי" ז"ל

בן רבקה ויצחק
נולד ברחובות
בט"ו טבת תרפ"ד, 23/12/1923
יחידות: הגדוד הראשון
נפל בקרב בלווי שיירה בנגב
בכ"ט טבת תש"ח, 11/1/1948
מקום נפילה: משלטי חוליקאת - כאוכבה
נקבר ברחובות
בן 24 בנפלו

קורות חיים

בן יצחק ורבקה. נולד ב-23.12.1923 ברחובות, צאצא למשפחה ממיסדי המושבה. בהיותו בן 3 התיתם מאביו למד בבית-הספר במושבה ובכפר הילדים מאיר-שפיה. ואחר-כך הצטרף להכשרת ''הנוער-העובד" בשפיים ובאפיקים. כשחזר לרחובות התמסר לפעולות ה"הגנה". היה פעיל ב"המחנות העולים".
ב-1940 התגייס לנוטרות בשדה התעופה בתל נוף. וב-1941 התגייס לצבא הבריטי. שירת ביחידה העברית ב"חיל הנהגים 650" ועבר עמה ממצרים עד אירופה. הושיט עזרה רבה לפליטים. הקדיש להם את כל זמנו וחסכונותיו, דאג לאספקת מזונותיהם והוביל שיירות לחופי ההצלה בהוליכו שולל את השוטרים המקומיים. ידיעת השפה האיטלקית שרכש בקלות סייעה לו בזה ובצבא השתדל לקבל תפקידים שיאפשרו לו לעזור לפליטים. הצטיין במיוחד בפרשת "ספציה".
עם גמר מלחמת העולם שוחרר והתגייס מיד לחי"ש, מבלי שדאג לעצמו. חזון הגאולה והשחרור דחפהו תמיד להקרבה. רגיל היה לומר: ''האם לא אנו 'הצברים' צריכים להיות הנחשונים והמבצעים?" במושבה נחשב למפקד המתאים לביצוע כל משימה אחראית. תמיד נחלץ ראשון.
חברי פלוגתו מהצבא התרכזו אחרי הנחת צנור המים, בניר עם, ויסדו את פלוגת הנהגים בנגב. לידיו מסרו את התפקיד של מוביל השיירות לניר עם ולכל ישובי הנגב. עד מהרה יצאו מוניטין לג'יפ הלבן שלו שעבר את מרחבי הנגב, מיד מרדכי עד לבית אשל וחלוצה ומכפר דרום ועד לגבולות ואורים. ידע להימלט מכל צרה. כמה פעמים נאסר על-ידי הבריטים ותמיד נמלט על-ידי ''סליק" מוצלח. היה שקט וצנוע ונערץ על חבריו וידידיו המרובים.
חזון הגאולה ושחרור הארץ מידי זרים לא הרפה ממנו, והמריץ אותו למסירות נפש. כשפרצה מלחמת-השחרור סופח לגדוד הראשון בפלמ"ח. במשך כל חודש דצמבר 1947 נסע פעמיים ביום בראש השיירות מניר-עם בג'יפ פתוח ללא שריון או אלחוט. לא נרתע מפני הסכנות והשרה מרוח הבטחון שבו על השיירה כולה.
ביום כ"ט בטבת תש"ח (11.1.1948) הותקפה שיירתו ליד כאוכבה, שער הנגב. השיירה עברה והוא נשאר כמאסף. כדור פגע ברקתו והוא נפל. זמן-מה נשאר בידי האויב. כעבור שבוע נקבר ברחובות.

אלבום תמונות