דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי קסלמן אריה ז"ל

בן חיה ומרדכי (מכס)
נולד בתל אביב
בי' סיוון תרפ"ה, 2/6/1925
יחידות: פלי"ם
נפל בפעילות מבצעית בעלותו על מוקש
בי"ט טבת תש"ט, 22/11/1948
מקום נפילה: עימרה
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 23 בנפלו

קורות חיים

בן מרדכי (מכס) וחיה. נולד ב- 2.6.1925 בתל-אביב. כאשר מלאו לו שש שנים נלקח לארצות-הברית ולמד בבית-ספר עממי. עם חזרתו לארץ למד בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב והצטיין בלימודיו. היה חבר תנועת "הצופים" ואחר-כך מדריך בה. יצא למחנות והרבה בסיורים. מגיל 15 שירת ב"הגנה". הוביל "כלים" בנרתיק כינורו. השתתף בקורסים. היה מ"כ בחי"ש המגויס בימי אל-עלמיין. עם סיום חוק לימודיו בגימנסיה חפץ להצטרף לפלמ"ח ונתקל בהתנגדות הוריו.
לאחר משבר נפשי יצא לשנת-שירות בדורות. "החברה ודאי נדים לי, ובצדק", אמר. "אך בבוא העת אכריע אני ואעשה את המוטל עלי". בקיבוץ למד את בעיות הנגב ותיכנן תכניות להשקיה ושימור הקרקע. למד שנתים בטכניון בחיפה ובשעות הפנאי הדריך ויצא עם כיתתו לסיורים בכפרים הערביים בכרמל והסביבה. "התיקים" שאסף וסידר בקפדנות סייעו אחר-כך לכיבוש טירה, עין-ע'זאל וכו' על-ידי צבא ההגנה. היה הסייר-המוביל של מחלקת הפלמ"ח שחיבלה ברדאר על הכרמל. בחזרו מן הפעולה נעצר על-ידי המשטרה. באותו זמן נפל בן-דודו, שגם שמו היה אריה קסלמן, בהתקפה על שרונה. והמאורע הזה עשה עליו רושם עמוק. מחשש הבולשת הבריטית נאלץ לעזוב את הארץ ונשלח על-ידי הסוכנות להיות מדריך ב"הבונים".
המשיך בלימוד הנדסה חקלאית באוהאיו, ארצות-הברית. הישיבה בנכר היתה קשה עליו. היה פעיל בארגונים הציוניים בעיר קולומבוס, קשור לתנועת "הבונים". יצא למחנה-קיץ של הסתדרות הסטודנטים היהודים "הלל", ניהל ויכוחים ברדיו עם סטודנטים ערבים, הרצה על בעיות הארץ מטעם המגבית הארצישראלית המאוחדת בקולומבוס, ניו-יורק, קליבלנד ודטרויט. בשעת הכרזת או"ם נשאר לו סמסטר אחד עד לגמר האוניברסיטה והורשה לסיימו. את התעודה החשיב מאד, אך החליט לחזור ארצה. "באה העת", כתב לאמו. לפני נסיעתו נתבקש למלא שליחות. הוא הזניח את לימודיו ולמד טיס בתמיכתה של קהילת קולומבוס, שנוכחה בכוח רצונו לבוא לעזרת ה"הגנה".
חזר דרך מכסיקו באניה "קפאלוס" (כעת "דרומית"), שהביאה תחמושת וציוד. הנסיעה ארכה למעלה מחמישה שבועות. אריה היה הממונה על כתב-הסתר (הקוד), אך דאג והתמסר גם לעניני הבטחון. בשיחותיו והסבריו קירב את אנשי הצוות, יהודים ונכרים, לבעיות הציונות והדגים לפניהם בדמותו את הנוער בארץ - רציני, הגיוני וחברתי.
בספטמבר 1948 הגיע לנמל תל-אביב. מיד התגייס לשירות-המודיעין ושירת בצפון, כעבור זמן-מה ביקש להעבירו לחזית. הוא לא יכול היה לשקוט על מקומו, בידעו שחבריו נמצאים בשדות פעולה מסוכנים, הוא הרגיש בכך עלבון ששולחים אותו למקומות בטוחים ולא אל חבריו. הוא שאף להגיע אל המקומות המסוכנים.
השתתף בקורס לקציני-מודיעין קרביים ונשלח לנגב לאזור נירים-ביר-עסלוג'. שם התנדב לצאת לחזית עימארה-צאלים שהותקפה קשה ואשר את סביבתה הכיר עוד משנת-השירות. האזור סבל ביותר מלחץ הצבא המצרי והחילות הבלתי סדירים. אנשי הישובים שעמדו תקופה ארוכה בהתקפות בלתי פוסקות - חיו בתנאים קשים ורוחם נחלשה. אריה ביקש להצטרף אליהם בפעולות הסייור הליליים, לאיסוף אינפורמציה ולאבטחת הדרכים.
ב-21.11.1948 נסע בג'יפ לסיור-אבטחה. ליד עימארה עלה על מוקש ממוקשי האויב וכעבור שעות מספר נפטר. ב-24.11.1948 הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנחלת-יצחק.

אלבום תמונות

קטעי עיתונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

מכתב תנחומים

דורות, 1.12.1948
למשפחת קסלמן השכולה שלום!
ברצוני למסור לכם על תפקידו וימיו האחרונים של בנכם אריה ז"ל ביחידתו.
אריה צורף ליחידת המודיעין המחוזית להכרת השטח והעבודה על מנת להשלח אחר כך להשתלמות נוספת. אחר סיור מקיף בכל הישובים המרוחקים מנירים במערב עד דיר עסלוג' במזרח, הביע אריה את רצונו לרדת לאזור עמרה צאלים שסבל באותו זמן מפעולות המצרים והמקומיים הבלתי סדירים בשטח, ואנשי הישובים באותו אזור היו במצב קשה ומדוכא. החלט שחפצו ימולא והוטל עליו לרכז את התצפיות על תנועת האויב ולצאת בלילה עם אנשי הישובים לסיורי הבטחה ואיסוף אינפורמציה. עד רגעיו האחרונים מצב רוחו היה טוב מאד ושמח שביכולתו לעזור לאנשים אלה, שהיה כה מלא התפעלות מהתמדתם ועמידתם בתנאים הקשים של המקום.
ב-21.11 אחה"צ יצא אריה ז"ל צאלים על מנת להגיע לעמרה, בדרכם מצאלים לעמדה ביום 21.11 בשעה 8 בערב עלה הג'יפ על מוקש בדרך קו המים 5 ק"מ לפני עמרה. אריה המנוח נפצע באופן רציני, הושטה לו עזרה ראשונה ע"י אנשי עמרה שחשו למקום, כעבור שעה מת בישוב עמרה.
קבלו נא תנחומינו לאסונכם הכבד, למרות הזמן הקצר שהכרנוהו נשארה בלב כולנו שריטה עמוקה עם מות חברנו.

יאיר ביברמן
קצין מודיעין מחוז הנגב
דורות


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

אריה

אני מוציא את אלבום התמונות מהכוננית ופותחו. הנה תמונתו של אריה. אריה בעל חיתוך הפנים החד, העינים העמוקות המביטות ישר לעיניך כאומרות - כזה הנני. שערותיו מתולתלות במקצת אך מסורקות תמיד. גופו מחוטב והוא עומד איתן, מוצק, כאילו אמר: לא תעקרוני מכאן. מאז נעשה צילום זה ועד ליום בו ראיתיו לאחרונה עברו כארבע עשרה עשרה שנה ולמרות מרחק השנים הרב לא השתנה אריה במאומה. כשנפרדנו לאחרונה, שבוע לפני האסון, לא היה שונה בהרבה מתמונה זו גם הפעם לבוש היה מדי חקי ולצדו תרמיל צד צבאי.
את אריה הכרתי לראשונה בשנת 1935. היינו חברי קבוצה אחת בצופים. היו אלה ימי ההתארגנות של הקבוצה ואנו בעי העשר - אחת עשרה היינו מלאי מרץ ועסקנו בצופיות בהתלהבות רבה (משחקים, טיולים, מחנות, "פעולות" - כפי שקראנו לפגישותינו). השנה הראשונה לפעילותנו בצופים עברה חיש מהר, רבים הצטרפו לקבוצה ועזבוה. רק בסוף השנה התגבשה הקבוצה וקבלה צביון ודמות מיוחדים. לא עבר זמן רב ופרצו מאורעות 1936 אשר גרמו לשיתוק זמני בפעילותנו מאחר שצריפנו נמסר לשיכון פליטי שכונות הספר ומדריכינו נחלצו להגנת נקודות הישוב המרוחקות.
שני מפעלים בם שותפנו היו האות לחידוש הפעולה: "כפר הישוב" ו"למען תוצרת הארץ". זוכרני כיצד עמדנו יחד בתלבושת צופית מסודרת עם שלטים: "כאן מוכרים תוצרת חוץ" בפתחי חנויות ובתי קפה. לא אחת היו חרפות ומכות מנות חלקנו. פעם שפך בעל בית קפה אחד סיר מים על אריה, אך אריה המשיך לעמוד על משמרתו כשהוא רטוב ומשך ע"י כך את תשומת לב הקהל שהיה לרוב אדיש.
בשנים 1937-8 יצאנו מספר פעמים למחנות בתל אביב ובסביבה הקרובה. במחנות אלה התלכדה חברתנו הגדולה ובם נקשרנו אריה ואני ביחסי חברות ורעות נאמנה. היינו גלויי לב איש כלפי רעהו ולא חסכנו דבר מספר ומהתיעץ אחד עם השני. כמעט בכל יום שבת לפנה"צ היינו עורכים שנינו טיולים - סיורים בסביבות ת"א. בטיולים אלה למדתי להכירו יותר ויותר. אריה היה נאמן, מסור ללא גבול, בעל אופי חזק, חברותי ולץ בין אנשים, ער ורציני בשיחה, בעל כשרון ותפיסה הגיונית. אריה גדל בבית מסודר ולא ידע מחסור, ולמרות זאת היה רגיש לסבלם של אלה מחבריו שידעו טעם מחסור. מסירותו לבית ולמשפחה היתה למופת...

אליהו ארן


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח