דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

רב"ט ורצברגר שאול אריה (לייב) ז"ל

בן אסתר וישראל
נולד ברומניה
בי"ח תשרי תרפ"א, 30/9/1920
יחידות: פלי"ם
בהכשרת עין דור
תפקיד: מ"כ
נפל בקרב בקרבות עשרת הימים
בג' סיוון תש"ח, 10/6/1948
מקום נפילה: משטרת עיראק סואידן
נקבר בחיפה
בן 28 בנפלו

קורות חיים

ורצברגר שאול (אריה-לייב) בן ישראל ואסתר-מלכה. נולד ב-30.9.1920 בבורשה, ישוב חסידי גדול בחלק הרומני של מחוז מרמרוש בצפון טרנסילבניה. למד ב"חדרים", בבית-ספר עממי ממשלתי ברומניה וב"ישיבות". נמשך לרעיון "השומר הצעיר", עזב את ה"ישיבה" ולמד מכונאות.
ב-1941 העפיל ארצה באניה "דוריאן 2", ישב כלוא שנה וחצי במחנה עתלית והרבה להשתלם בידיעת הציונות ועיקרי תנועתו. היה אח ורע לכל נצרך ומדוכדך, שהיה במחנה. הוא היה אחד הפעילים ששמרו על המוראל ועל הקיום האנושי במחנה. מששוחרר הצטרף לקיבוץ הארצישראלי ו', עבד במחנה צבאי והיה חבר ועד הפועלים. בתקופת המאבק של ה"הגנה" נגד הבריטים התנדב לפלמ"ח, שירת בפל"ים והגיע לתפקיד מפקד-סירה.
עסק בהעלאת יהודים לא"י דרך הים, באישון לילה, בגשם, בקור, ובחום הלוהט -לא פעם נשא על גבו זקן, ילד או תינוק. השתתף גם בפעולות יבשתיות של חבלה בתחבורה לשם הפגנת הכוח והרצון היהודי נגד משטר החנק הבריטי. משגמר את שירותו בפלמ"ח חזר לעבודה בקיבוץ שלו שחנה אז בנחלת-יהודה והתעתד להתיישב בעין-דור.
עם פרוץ מלחמת-השחרור חזר לשירות בפלמ"ח בתפקיד מ"כ. השתתף בהרבה קרבות, שקד על טובת אנשיו כאב ואח והשתדל להפיק מהם את המכסימום למען שחרור המולדת. בו בזמן שקיבוצו עמד לעלות על הקרקע הוטל עליו להשתתף בנסיון לכבוש את משטרת עיראק א-סוידאן, לשם פריצת הדרך לנגב, ושם נפל ביום 10.6.1948 היה קבור ברוחמה.
ב-18.5.1950 הועבר לבית-הקברות הצבאי בחיפה.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

לדמותו של שאול

שאול היה לוחם כן במלחמותיו התמידיות שנחל כל ימי חייו. אין הכוונה רק ללוחם בשדה הקטל. לא, שאול לא היה איש צבא; אלא היה לוחם.
זוכר אני אותו כשהוא בא לתנועתנו.
שאול למד בישיבה באחת מערי טרנסילבניה. הוא בא לתנועתנו לאחר מלחמות קשות עם עצמו ועם סביבתו. הוא היה בין המעטים שהגיעו למחנה הציוני-סוציאליסטי אחרי לימוד ושכנוע עצמי, ובזה היה טמון גם כוחו ועקשנותו ללחום למען הרעיון אשר האמין בו. זה נתן לו את הכוח להלחם.
הוא בא אלינו מסביבה דתית קנאית, שעצם המחשבה על ציונות סוציאליסטית היתה בה משום מהפכה.
בכוח יושרו ודבקותו הוא היה גם חייל למופת. בעצם, כל חייו היו מלחמה מתמדת. בחו"ל הוא לחם נגד המסורת הדתית בה גדל. הוא נאבק ללמוד מקצוע והוא לחם על עליה ארצה באנית מעפילים. הוא עלה באניה "דוריאן" וישב במחנה עתלית שנה ומחצה.
עם שחרורו מעתלית הגיע לקבוצנו יחד עם חבריו. הוא הסתגל לעבודה היום יומית, אך לא הסתפק בה. הוא שאף ליותר מזה והיה שקדן ולמדן. הוא גם היה פעיל בשטח הפוליטי והיה חבר ועד העובדים כשעבד מחוץ לקיבוץ.
עם החרפת המאבק נגד האנגלים הוא הרגיש שמקומו בפלמ"ח, ושירת בפלי"ם כמפקד סירה. לא במקרה שירת בפלי"ם. זכר עלייתו ב"דוריאן" דחפו לפעול נגד סגירת שערי הארץ לעולים.
אחרי שהשתחרר מהפלמ"ח הוא חזר לקיבוץ ורצה להיות בין הראשונים שיאחזו בקרקע בעין דור, אך עם פרוץ מלחמת העצמאות הוא הרגיש, שהמצב מחייב שובו לשורות הלוחמים. הוא נפל בראש כתתו בהתקפה על מבצר עיראק סוידן, ולא זכה להיות בין בוני עין דור. נארוג את זכרו בחוטי החיים וחוטי הבניה בעין דור הנבנה.

מתוך החוברת 'שאול וירצברגר'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.