דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי יוסף לילה-נעמי "ג'וסטי" ז"ל

בת גולדי ודוב
נולדה בירושלים
בכ' אלול תרפ"ח, 5/9/1928
יחידות: הגדוד השלישי
נפלה בעת מילוי תפקידה
בו' תשרי תש"ט, 9/10/1948
מקום נפילה: הוג', ליד קבוץ דורות
נקברה בירושלים - הר הרצל
בת 19 בנפלה

קורות חיים

לילה-נעמי ("י'וסטי") בת דוב (לפנים ד"ר ברנרד ג'וזף, שאחר-כך נודע בשם דוב יוסף, מושלה הצבאי של ירושלים בימי המצור, שר בממשלת-ישראל) וגולדי לבית הופמן (שניהם פעילים בנעוריהם בציונות קנדה). נולדה ב-כ' באלול תרפ"ח בירושלים. שם למדה בגימנסיה העברית וחיבור-הגמר שלה על העיירה היהודית שנחרבה, (הכירתה רק מתוך הספרות) העיד על הבנה מעמיקה בהליכי בתולדות ישראל.
מגיל 14 יצאה לעבודה במשקים בחדשי פגרת-הקיץ, מתוך רצון לתת את המכסימום לטובת המשק. השיפורים שהציעה והנהיגה בסדרי העבודה והמשק, בענינים שנתקלה בהם לרגל פעולתה, היו למופת מאלף לחקלאים ותיקים שעבדה אצלם. הגישה הרצינית לענינים ולמעשים היתה אפיינית לה גם בפעילותה בחברת הצופים וב"הגנה".
את עתידה ראתה בהגשמה חלוצית ויצאה עם ההכשרה המגויסת של הצופים לעין-גב. ב- 1946 היות ואביה היה אז בין אסירי לטרון, ביקשה המשפחה כי תדחה את נסיעתה ותשאר בבית עד אשר יצא האב לחופשי. ועל כך ענתה:"מי יודע כמה זמן עוד יקח ענין זה. עם האנגלים אין גומרים כל כך מהר. ואין לי רשות בשעה שכל חברי יוצאים, להישאר". והיא הלכה עם כולם להכשרה לעין גב.
באימונים, בסיורים (גם מעבר לגבול, בסוריה) ובעבודה הגדיל הרצון הכביר את יכלתה, ובכל משימה הדורשת מאמץ לא פיגרה אחרי הבנים. אך רצינותה, שמרה עליה מהחלטות נחפזות ואמרה לבחון היטב את התיאום בינה ובין התנאים והחברה, לפני התקשרה בקביעות לגוף התישבותי.
עם מלחמת-השחרור דחתה את בעיותיה אלה לזמנים שקטים יותר והתמסרה כליל לשירות הגנת המולדת ביחידתה שבפלמ"ח, בגדוד השלישי. השתתפה בכיבוש צפת והיתה זמן רב עם יחידתה על הר-כנען. אחר-כך השתתפה בכיבוש לוד ורמלה ובשירות סדיר בצריפין, שם מילאה תפקיד מ"מ, בפיקוד על 300 חברות באמצעות קצינות שהיא בחרה להן, אך לעצמה שמרה את הדרגה של טוראית פשוטה. (בעת שהחלו בקביעת דרגות בפלמ"ח סירבה לקבל קצינות וויתרה על התפקיד).
בתקופת השקט היחסי בקרבות הלכה להשתלם בסמינר לחיילים מטעם ה"הסתדרות" בבית-ברל בכפר-סבא (גם לפני כן השתתפה בסמינרים של ההסתדרות ושל מפא"י) וזכתה בפרס בעד מאמר שכתבה. חיפשה ומצאה דרכים להגביר את התועלת של שירות הבנות לטובת מאמץ המלחמה וידעה להסביר את רעיונותיה בתוקף משכנע. בדבריה אמרה:"במציאות נראו חיינו לעיתים אפלים, אך לא תשבחות ולא תמונות טרזניות בעיתונים - הן שקבעו את ערכינו. דווקא חיי יום-יום אלה, בהם נשאו הנערות ברצון בכל עול קשה - הם שהכלילו אותן בדפי ההיסטוריה. ומה שחשוב פי כמה הן היוו גורם - בין שאר הערכים שיצרנו - אשר הביאו אותנו להתישבות".
ערב המבצעים בנגב נבחרה לצאת במשלחת צה"ל לארצות-הברית, אך בתוקף סירבה להיפרד מעל חבריה ההולכים לנגב והועברה עם חבריה בחטיבת "יפתח" ובגדוד השלישי אל הנגב הנצור. שם, המשיכה בתפקידה, בבסיס הגדוד השלישי, שהוקם בכפר הערבי הנטוש הוג' ליד דורות.
נהרגה ב 9.10.1948 בהפצצת אויר מצרית על הוג' יחד עם שתי חברותיה תמר באומגרט ומרים אוסייה. נקברה בדורות. ב-22.6.1950 הועברה להר-הרצל בירושלים.

אלבום תמונות

מפרי עטה

מפרי עטה

ממכתביה

עין זיתים, דצמבר 1947
... ביום לפני האחרון התחילה המעשיה הישנה - נוסעים, לא נוסעים, כן נוסעים; אך כל כך הורגלתי בטלטולים שלא ארזתי - מתוך הנחה שאספיק לעשות זאת ברגע האחרון ולא כדאי לפרק באכזבה. אך הלילה האחרון בילינו במלחמה עם הקור שהיה בודאי למטה מאפס (מי השלוליות קפאו!) לבסוף הגיע באמת האוטו, והתחילו "חולמים בהקיץ" איך יהיה כשנבוא הביתה ושרים - "זה לא איום, זה לא נורא, אבל חבל שזה קרה..." (המנון מקהלת עין-זיתים, 100 קולות, מוסיקה למליונים). ברור - כשבאנו לדגניה לא ידעו שנבוא, ולא לקחו את החפצים. טוב שלפחות אותנו העלו. ישרוליק היה קצת רוגז בדרכו הצינית, אך אלי עם הכד הנצחי, המכנסיים הכחולים הדהויים וחיוך כבר היה סמן ראשון לבית. אחר כך הצריחות - הנה בית המוטורים, "5 הבובות", "סוסיתא", ובית המרגוע - חדשיים זה בכל זאת זמן רב וההתרגשות על החוף הגיעה לשיא - עם ה"שלום", "מה שלומך?" ולחיצות היד; אבונה במחנה - רגש עצום!. חשמל, אוכל טוב (קר גם פה), מקלחת גדולה ולבנה, נוח בבית... דברים קטנים שמחר אתרגל אליהם כמו אל כל דבר טוב, והרגשת בטחון בגלל גדלו של המשק ויציבותו - בלדה ממש...

הר כנען, 1.6.1948
... אין לסמוך על איש, הכל מלא שמועות, ועתונים לא כותבים כלום, ולו גם אם מוכרחים לדעת באיחור של חודש מה עם החברה, ומי עוד נמצא כשפעם נגיע בכל זאת הביתה. בכלל אין לנו כל תמונה מה קורה בעיר; נדמה לי שעד שתקבלי מכתב אז כבר יהיה יותר ברור, משום שכך זה לא ימשך הרבה, ותבוא הכרעה. אנו מאמינים באנשינו ונדמה לי שתחת הידיים של יגאל הכל יסתדר אבל לא תמיד אפשר להלחם רק ברוח האמונה...
... את מעונינת בקורה פה וקצת קשה לספר. פשוט אינני יודעת במה להתחיל, ומה את יודעת. חיינו גם לבשו ופשטו צורה כמה פעמים. וחוץ מזה אני כל כך רגילה לכנען שאינני יודעת איך זה אחרת. היו דוגמאות קלסיות: בשעת הקשיים פה היו כל כך הרבה דברים שפשוט התרגלנו לחסרונם, עד ששכחנו שהם קיימים ורק כשהתחילו באים אנשים מהחוץ ותוהים איך חיינו, ראינו שאנו באמת שכחנו איך בני אנוש חיים...

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח