דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי מרקוס צבי ז"ל

בן רבקה ואהרן
נולד ברמת ישי
בכ"ג אלול תרפ"ט, 28/9/1929
יחידות: הגדוד החמישי - "שער הגיא"
בהכשרת רבדים
נפל בקרב
בי"ז אייר תש"ח, 26/5/1948
מקום נפילה: רמת רחל
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 19 בנפלו

קורות חיים

מרקוס צבי בן אהרן ורבקה. נולד ב-28.9.1929 בארץ להורים פועלים חקלאיים ברמת-ישי (ג'דה) אשר בעמק. בילדותו עברה המשפחה לכפר-גנים שליד פתח-תקוה. למד בבית-הספר העממי "פיק"א" ואחר-כך בגימנסיה על-שם אחד-העם בפתח-תקוה. לפני סיימו את לימודיו בגימנסיה החליט לצאת את המושבה וללמוד מקצוע. הוריו עזרו לבנם היחיד להגשים את שאיפותיו ושלחוהו לחיפה ללמוד בבית-הספר המקצועי שליד הטכניון.
בימי היותו בחיפה הצטרף לתנועת "השומר הצעיר". בחברה לא התבלט, מיעט בדיבור והרבה לשמוע. עם סיום לימודיו חזר לבית הוריו ושמר על הקשר עם חבריו והתכונן להצטרף אליהם כשיצאו להכשרה. היה חבר ה"הגנה" ובתחילת מלחמת-השחרור, כשהתגייסו חבריו לפלמ"ח במסגרת "הכשרה מגויסת", הצטרף אליהם. את הכשרתו ואימוניו קיבל בכפר-מנחם.
צורף לגדוד החמישי של הפלמ"ח, השתתף בפריצת הדרך לירושלים וכן בפעולות קטמון, שייך-ג'ראח ועוד. בימי המצור היה צבי בירושלים ומכאן עבר לרמת רחל. קרבות עזים ומרים התחוללו סביב הקבוץ והאויב הגיע לשערי המשק. מאי שם הסתנן אחד מחיילי האויב והטיל רימון. בין הנפגעים היה גם צבי, רסיס פגע ברקתו ולבו נדם לעד. נפל ב-26.5.1948 נקבר בשייך באדר א'. הועבר ב- 10.9.1950 להר הרצל בירושלים.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

חברים כותבים לזכרו

הרבה לא הספקנו להכירו. אך מיד עם בואו קבל את שם החיבה "מלבס". ככה... כזה שם עממי, פשוט וטוב: של אחד שכולם מוכנים לשוחח אתו, לבקש ממנו משהו והוא יעשה זאת ללא ספק. בא מפתח תקוה ללמוד בבית הספר המקצועי בחיפה. חפש ומצא לו את חברתו בגדוד "תל עמל" חיפה. היה ממלא באמונה כל החלטה. קבל מרות בצורה כה פשוטה, כה מובנת מאליה, והוא אך שבועות מספר בגדוד. אהב את מקצועו ועבודתו, והיה מרבה לדבר ולהפוך בעניני עבודה. סיים את למודיו בחיפה וחזר לבית הוריו. משיצא הגדוד להכשרה בכפר מנחם הודענו לו על יציאתנו. ובדיוק באותו תאריך ושעה שקבענו הוא הופיע עם התרמיל על שכמו, בחיוך הפשוט שלו ובנכונות לכל.
נתן


למעשה הכרתיו זמן קצר בלבד: מאז התגייסנו בכפר מנחם. אולם דוקא באותו פרק זמן הצליחה דמותו להחרט עמוק במחשבתי. המאפיין בו היתה פשטותו, זו הטבעית והבריאה, בה צעד בחייו בהכשרה ובה לחם על עצוב דמותו, הן כחבר ואחר כך כחיל. את מלבס חבבנו כולנו: מעולם לא ראיתיו שוקע בקטנוניות שמוצאה מהחיים האפרוריים אותם חיינו. היה טוב לב מאין כמוהו, חברותי ושקט. וכנגד זה כמה תמים היה בהתלהבותו הכנה. בזמן הצורך, שמח לעזור לחבריו. ביטוי מוחשי לכך בא דוקא ברגעים הקשים ביותר. לא אשכח את הפעולה, כשבאמצע הסתערותנו רץ תחת מטר כדורים למסור מברק שנשא אתו תמיד - לחבר שחל אצלו מעצור במקלע. אכן אופינית דוגמה זו לו. כמה משולהב ומאושר היה, כשהלה הצליח לתקן בעזרתו את הכלי. הוא חי בינינו והיה טבעת נאמנה בשרשרת ההכשרה. במותו אבדנו חבר, וכמה חסרו לנו אלה שאבדו. לא תשכח ממני המהלומה בה הגיעתנו הידיעה המרה, וזו היתה העדות הנאמנה, שאכן שוב קרע הגורל האכזרי חלק יקר מאתנו.



מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח