בלבן דב ברקו ז"ל

בן ישראל
נולד ברומניה
ב-1929
עלה ב-1946
גוייס ב-1947
שרת בפלמ"ח - חטיבת יפתח
יחידות: הגדוד הראשון, פל' א', חטיבת יפתח
בהכשרת מסילות
תפקיד אחרון: לוחם
שוחרר ב-1949
נפטר ב-2003

קורות חיים

דוב נולד ב- 1929 בעיר חושי HUŞI ברומניה ושמו הפרטי היה ברקו. הוא היה רביעי בין חמישה אחים ואחיות. לאביו הייתה חנות יינות והמשפחה התפרנסה היטב עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר אביו ושני אחים גדולים ממנו נלקחו לעבודת כפייה במחצבה והחנות נסגרה. דב סבל רדיפות, נשא טלאי צהוב ונזרק ככל התלמידים היהודים מבית הספר הממלכתי אחרי ארבע שנות לימוד. הוא למד עוד שלוש שנים בבית ספר של הקהילה היהודית. בחודש אוגוסט 1944 רומניה, שהייתה בעלת ברית של גרמניה הנאצית, נכנעה. דב הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", קיבל את שמו העברי וכעבור זמן יצא להכשרת "החלוץ" בעירו במגמה לעלות ארצה. בקיץ 1946 יצא עם חבריו לבוקרשט ובהמשך, דרך יוגוסלביה, עלה באוניית המעפילים "הגנה". הבריטים לכדו את האונייה והמעפילים נכלאו לזמן-מה במחנה עתלית. עם שחרורו, יחד עם חברים וחברות מקבוצתו, יצא במסגרת עליית הנוער לקיבוץ מסילות. בקיבוץ עבד בבניין ולמד עברית ופרקים בתולדות הציונות והיישוב.
עם הכרזת האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר 1947 קבוצת "נוער ג'" הפכה להכשרת מסילות בפלמ"ח ושובצה בפלוגה א' של הגדוד הראשון. דב לחם בכל קרבות הגדוד, בחזיתות הצפון, המרכז והנגב. עם הקמת צה"ל קיבל מספר אישי 80195. שני אחיו הבוגרים ממנו שגם הם עלו ארצה, לחמו במסגרת חטיבות אחרות: יעקב בגולני ויוסף בכרמלי. במהלך מלחמת העצמאות, כאשר הוריו עלו ארצה, דב נאלץ לבשר להם שיעקב נפל באחד הקרבות ויוסף נפצע קשה, פציעה ממנה נפטר כעבור כמה שנים.
לימים סיפר: "יעקב נהרג כשאנחנו היינו בסרפנד. כשההורים הגיעו לארץ היה לי ברור שעליי לעזור להם בקליטתם. בכל זאת שירתתי עד סוף מלחמת העצמאות ורק כשהשתחררתי הלכתי עם ההורים לאיזור בני-ברק. בהתחלה עבדתי בבית חרושת לסיגריות 'דובק' ואחר-כך, במשך שנים רבות, במסגרות... לבסוף הייתה לי מסגרייה משל עצמי". ואולם, נפילת שני אחיו הותירה בו פגיעות נפשיות קשות מהן סבל כל ימיו. ניחומים מצא בכך שלאחר סגירת העסק שלו, למד ועסק בטיפולים אלטרנטיביים להקלת כאבים ובכך עזר לרבים. דב התגורר בגבעתיים, שם נפטר ממחלה ב-2003.