ונזכור את כולם

רב"ט טרויאנסקי קלמן ז"ל

בן מלכה ולוי
נולד בחדרה
בט"ו שבט תרפ"ט, 26/1/1929
יחידות: הגדוד הראשון
בהכשרת בית השיטה/עין חרוד
נפל בקרב
בי"א תמוז תש"ח, 18/7/1948
מקום נפילה: שילטא (חירבת כוריכור)
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 19 בנפלו

קורות חיים

בן לוי ומלכה. נולד בט"ו בשבט תרפ"ט בחדרה. בגלל המלריה שהציקה לאמו ולו בראשית ילדותו עברה המשפחה לשכונת בורוכוב. שם גמר את בית-הספר העממי (בית החינוך) וכיתת המשך ט', ואחר-כך את המחלקה למכונאות בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין בתל-אביב. בילדותו נראה חלש, ודאי בגלל המלריה, ובמשך הזמן התפתח לעלם בריא וחסון. מוריו בבית-הספר העממי פיקפקו תחילה בכשרו הגופני והנפשי לעסוק בעבודות מתכת. אך הוא הוכיח שהרצון החזק מסוגל להתגבר על תנאים נתונים. בבחירתו במקצוע זה הושפע גם מהעובדה, שלצרכי הגנת הישוב דרושים כוחות צעירים מאומנים בחישול הברזל.
היה צנוע וביישן במקצת כלפי מבוגרים. גם בין חבריו לא היה מהרועשים, אבל לא מתוך חולשה, אלא הודות לאפיו הטוב ומידת-הנימוס שנתגלו בו גם כשתפקידו הצבאי הטיל עליו להיות תקיף. נוסף למניע הנפשי של צעירים רבים להתמסר ולהתכונן למלחמת-מגן, "לבל יהיה גורלנו כגורל היהודים שנטבחו בפולין", היה לו גם נימוק משפחתי מיוחד: אבי-אביו נרצח בשנת 1942 בידי הנאצים, "ובארץ היהודים עלינו לעמוד על נפשנו לבל תישנה חרפת אסון כזה."
בשנות לימודיו היה פעיל בגדנ"ע ואחרי גמרו את בית-הספר המקצועי עבר קורס למדריכים. במשך שלושה חדשים הדריך את הנוער בגבעתים ובינתים השתתף בקרבות שבסביבה (סלמה, חיריה ועוד). אחר-כך התנדב לקורס מ"כ קרביים וסיימו בהצלחה. זמן-מה שירת בתפקיד מ"כ של פלמ"ח באימון מגויסים, ולמען הצורך הצבאי התגבר בקושי על הנימוסיות הטבועה בו, ועל סלידתו מדיבור בקול רם ותקיף אל מבוגרים ממנו. על עדינות נפשו תעיד העובדה, שפעם גער בחייל מגמגם בדיבורו שידבר "כמו בן-אדם", וכשנודע לו כי הלה כבד-פה מטבעו, הלך אליו לאהלו וביקש ממנו סליחה.
אחרי פסח תש"ח השתתף בפעולות טיהור בגליל העליון, ובפשיטה על מלכיה, כשהמ"מ נפצע, נטל את הפיקוד על המחלקה. במכתביו הביתה השתדל להרגיע את הוריו כאילו הוא חי בשלוה כפרית אידילית. מהגליל הועבר עם גדודו לחזית המרכז והשתתף בכיבוש אל-קוביב שליד רמלה. בהפוגה הראשונה בא לשבוע לחופשה וביתר ימי ההפוגה שירת בשמירת משלטים ובליווי שיירות לירושלים. במבצע "דני" השתתף בכיבוש לוד ורמלה וכו'.
בלילה שבין ה-17 ל-18 ביולי כבשה פלוגה אחת את שילטא והפלוגה השנייה של קלמן (פלוגה ב') של חטיבת "יפתח" נשלחה לתפוס את הרכס המזרחי של כוריכור כדי לקבוע עובדה מוגמרת של שליטת אש ישראלית על הכביש המוליך מבית סירא צפונה. מאותה סיבה ממש תקפו הירדנים בנחישות ובכח רב כדי לסכל את הנוכחות הישראלית הזו במקום.
הירדנים, שהיו מצוידים היטב בנשק, בתחמושת ובשריון, שלטו על הרכסים שמסביב ולא הותירו שום סיכוי ללוחמי פלוגה ב'. קלמן נפצע קשה ומנחם ניסה לחלץ אותו, שניהם נפלו ב 18.7.1948. הועבר להר-הרצל בירושלים ב-28.2.1950.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

קוים לדמותו

קלמן יקירנו, כאיש מבוגר, דרוך ונושא באחריות מראשית צעדיו ועד יומו האחרון. נכנס למעגל חיי הנוער והתבלט בכל דבר, לכל תפקיד נצמד בכל ישותו וחום לבו. עקבי במחשבותיו ובהגשמתן למעשה. עניו, ביישן במקצת, ללא חטוטים וחבלי הסתגלות קשים סלל את דרכו בחריצות והתחשל להיות אדם. בז לכל התרברבות וצחצוח מלים. עוד בקטנותו ספג לתוכו בזרועות אבא שירי מולדת ושירי גבורה בגן, בביה"ס ואחר כך בביה"ס המקצועי "מכס פיין" הצטיין, עבד ולמד בלי הרף, בהקדישו את כל זמנו הפנוי להדרכה בגדנ"ע ולמחנות עבודה של הנוער העובד. אהוב על חבריו ופיקודיו בצנעת הליכותיו ובפשטותו. כמה התבלט לאחר גמרו קורס מ"כים מבלי יכולת להרגע. החלו אז הגיוסים הראשונים, בערוב ממשלת המנדט, ואיך יוכל הוא, קלמן, לפקד, על אנשים מבוגרים ממנו? לא שש אלי קרב, אך בהגיע המועד - פעל בשקול דעת ובכל אחריות נפשו ומרצו. אף הוא נמלט אל שורות הפלמ"ח, לחיק הכשרתו - שם נשם לרווחה, וכל קושי היה קל בעיניו. "אצלי הכל בסדר. לא חסר לי מאומה" - הדגיש תמיד במכתביו הביתה.
תהיינה שורות אלה ציון לקלמן יקרינו. עוד יעלו הדים מעמק אילון, הדי נשמת גבורינו - צווי תחיה לדורות הבאים.
דודו אליהו איצקוביץ
מתוך "רעינו", הכשרת בית השיטה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

עליו

עלם שקט, צנוע בהליכותיו, מרוכז ריכוז פנימי, ביישן במקצת וחביב על כל יודעיו. מדבר הרבה על "החברה שלנו", וכן דואג מאוד לשלום הבית. באפיו יש הרבה מן המעשיות של אחד העוסק במכניקה. פניו רכים, ועיניו הירוקות מקורזלות ריסים כהים. למרות היותו ממלא תפקיד במקום, הן בהדרכה, והן בהשתתפות בקרבות - אינו יכול לשבת בבית, ובערב ראש השנה, בשבת חבריו בביתו, מתפרץ קלמן בעת הויכוח:"חברה! הייתי רוצה לדעת למה אנו יושבים כאן, ובחורים צעירים נהרגים?"
אמר ועשה
לקריאה ראשונה התגייס לקורס צבאי של מ"כ ברעננה. (2.3.1948). מראשית אפריל - משתתף כמ"כ בצבא בקרבות שונים. בקרב מלכיה, בנפול המ"מ, מקבל עליו את הפיקוד על המחלקה. ממלא את תפקידו בחום וטוהר ומסירות נפש.
נפל בשילטא - י"א בתמוז, תש"ח.
שלום לעפרו,
דב
מתוך "רעינו", הכשרת בית השיטה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מפרי עטו

דף מיומנו

החלטת האומות המאוחדות על הקמת המדינה העברית בהתלהבות עצומה. ב-2 בלילה התעוררתי לקול קריאות, רעש ושירה מהרחובות. יצאתי החוצה והצטרפתי לחבריא. ירדנו לרמת-גן, הסתובבנו בשרונה ונסענו לעיר. החג היה גדול והשמחה מרובה.
יום-יומים לאחר זה פרצה המלחמה. בראשונה היו אלה התפרצויות קטנות, שלא גרמו לשום בהלה. אולם, כעבור שבועיים, התחילו ההתפרצויות לקבל אופי של מלחמה. מיכאל בוהם נהרג, ואבל עטף את כל השכונה. ההתקפות מצד יפו, אבו-כביר וסלמה החלו להיות תכופות וחזקות. הוחלט שמכ"ים מהגדנ"ע יצאו כמחלקת חי"ש לעמדות ולהבטחת גשר הרצליה. כמו כן היתה יוצאת חוליה אחת לפטרול נע בטנדר ומסירת בכל הגוש. היינו בכל הכוננות. הכתות בגדנ"ע החלו לעבור אתות. האימון היה מזורז וכתתי החלה לעבוד ב"קשר".
בפרק זמן זה החלו לדבר על הסמכת מכי"ם. אחר כך התגנבו שמועות על כך שחלק מהבנים יצא לקורס על פי התנדבות מיד, בהזדמנות הראשונה הצעתי את עצמי. בישיבה סוערת הודיע המג"ד על הקריאה שקבל בדבר חובת התגייסות של 10 מכי"ם. פניתי והצעתי את עצמי. כעבור כמה ימים יצאתי לקורס.
מתוך "רעינו", הכשרת בית השיטה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מפרי עטו

מכתב לחניך מהגדנ"ע

רעננה, 17.3.48

שלום לך אברהם!
מיועד גם לכל החבריא.
קבלתי בשמחה את מכתבך, והנני מתפנה מעבודתי ועונה לך בתודה. כידוע לך עזבתי את שרונה לפני שבועים, ומאז עברנו דרך די גדולה. הספקנו להחליף לגמרי בזמן קצר זה את הווי הקודם, ולהמירו בצורת חיים מעניינת ומועילה הרבה יותר מהקודמת, אם כי, אין אני מזלזל חלילה, בעבודה החשובה שבעורף. הנני מרוצה מאוד על שמחתכם הרבה בקבלכם את העבודה במרכז, שכה צפיתם לה - ישר כוחכם!
אני מקוה שלמרות הריחוק שבינינו - לא ינתק הקשר. אני אשתדל במיטב יכולתי וזמני. (מכאן רואים אתם שהזמן - גורם החשוב ביותר). על הקשיים הרבים של עבודתכם הסדירה, אני יודע מכבר, וחושב שמתפקידכם להקל על עבודת הבאים במקומנו, ולדעתי אין צורך להסביר לכם את רצינות המצב.
כולנו, בכל המקומות, ערוכים לקראת הבאות, כי מי יודע מה תביא לנו מערכה זאת. אנו עושים כל מה שביכולתנו, ותקותי רבה שננצח.
אני מקוה שאבוא לשכונה בעוד שבוע לחופשה קצרה, ואז נתראה ונספר אחד לשני על המתהווה סביב.
בברכת הנצחון במערכה, אסיים.

קלמן
מתוך "רעינו", הכשרת בית השיטה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מפרי עטו

קטע-מאמר מתוך "עלון הצ'יזבאט"

קורס מכ"ים. ג'וערה 1947.

בתקופתנו זו, תקופה רוגשת במצבו של העם העברי, מוטלת על הנוער אחריות רבה לעצוב דמותו של העם. עמנו, הנצב כיום בזירת הפוליטיקה העולמית, מהוה את מרכז התענינותו של העולם כולו. דמעות שונות מהלכות בקרב הקהל העולמי, דעות שוללות ומחייבות אותנו - ושומה עלינו להאזר במשנה כח לעמוד בפני אותן הבעיות העומדות לפנינו. עלינו ליצור בארץ כח, שיהוה גורם משפיע, גם מבחינה פוליטית, בהכרעת גורלנו. כח זה חייב להיות מורכב מצבא המאומן כהלכה, אולם איננו צריכים לשים את הדגש דוקא על הצבא. עלינו ליצור לנו גם צבא עבודה כדי לגאול את הארץ משממותיה. הנוער העברי כיום צריך להתרכז בשני תפקידים יסודיים: הגנה והתישבות.
על הנוער בארץ להיות ממושמע וראוי לתפקידים המוטלים עליו. עלינו לאמן מספר גדול ביותר של נוער אשר ישמע לקול קריאת-העם.
מתוך "רעינו", הכשרת בית השיטה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מפרי עטו

מצרור מכתביו

26.6.48

שלום רב לכם אבא-אמא ועזאי,

זה מזמן רציתי לכתוב משהו אולם לא היה פנאי. למחרת בואי נסעו להחליף את החבריא והיינו עסוקים מאוד בענינים סדוריים כך שלא יצא לי לכתוב. ראשית אודיעכם שאני בריא ושלם והכל אצלי בסדר. אנו נמצאים במשלט במקום טוב. מים ואוכל ושאר האספקה מגיעים אלינו בשפע. השתכנו כאן באהלים והחיים הם באמת טובים - ממש בית הבראה!
החיים לגמרי אינם משעממים. כל יום עוברות שיירות מזון לירושלים וקיים תור של מלוים. אני נסעתי כבר פעם אחת לירושלים, ואומר את האמת: הופתעתי! כסבור הייתי שירושלים היא תל-חרבות, אין חיים ואין מאומה, והתברר שלא כן הוא הדבר. החיים ברחוב הם כמו בתל-אביב... השיירה לא התעכבה בעיר זמן רב אלא רק שעה אחת. עלינו על בית גבוה ומשם הראו לנו את כל העיר. אני מקוה שאחר שבוע שנשב כאן - יחליפונו ונחזור לסרפנד. ככה אין לי מה להוסיף. מסרו לחבריא דרישת שלום.
דרישת שלום לכולכם.

שלכם קלמן

המכתב האחרון. (יום לפני נפילתו).

שלום רב לכם אבא-אמא ועזאי,

ברגע זה אני נמצא בכפר הערבי ברפיליה שנכבש בליל אמש. הכפר הוא יפה ויש בו ירק רב. אני יושב בצל עץ-זית וכותב.
ראשית אודיעכם שאני בריא ושלם ומרגיש בסדר גמור. כל הפעולה הזו נעשתה במהירות עצומה, ולפי מיטב האיסטרטגיה הצבאית.
כפר אחרי כפר נפל בידינו: אל-בריה, עינבה, ג'ימזו, דניאלה, חדיתא וברפיליה. עם הכבושים הללו כותרו לוד ורמלה כליל. לאחר הכתור ישבנו בדניאלה והסתכלנו בהנאה גדולה כיצד מפציץ חיל-האויר שלנו את שתי הערים. בלוד התחולל לילה שלם קרב אכזרי עד שנכבשה לבסוף. עם כיבושה נכנעה רמלה. לפני יומים יצא צו גרוש על תושבי העיר והיה זה מחזה רב לראות את יציאת לוד. אלפי ערבים עוזבים את העיר בשביל מיוחד שהוקצב להם, כשמשמרות שלנו מפקחים עליהם... שיירות הפליטים זורמות ימים תמימים. עקב השיירות שובשו בהחלט כל הדרכים המובילות לרמלה. רוח הערבים ירדה לגמרי והם נראים אומללים מאוד. אני מקוה שעכשו נקבל מעט חופש ואז אשתדל להגיע הביתה. יותר אין לי מה להוסיף כי הכל אצלי בסדר גמור.
תמסרו שלום לכל החבריא ולקרובים.

שלכם קלמן
מתוך "רעינו", הכשרת בית השיטה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח