ונזכור את כולם

רב"ט כרמלי (שטיין) צבי ז"ל

בן פניה ויהושע
נולד בגרמניה - פרנקפורט
בי' תשרי תרפ"ח, 6/1/1927
יחידות: הגדוד הראשון
בהכשרת גבת, הנוער העובד 1946-1948
נפל בקרב
בט"ו אדר ב תש"ח, 25/3/1948
מקום נפילה: זרעין
נקבר במושב כפר יחזקאל
בן 20 בנפלו

קורות חיים

בן יהושע ופניה. נולד ביום הכיפורים תרפ"ח (6.10.1927) בפרנקפורט ע"נ מיין אשר בגרמניה. מילדותו גדל באוירה ציונית, ובהיותו בן 5 עלה עם הוריו ארצה.
כשנתים התחנך בכפר-הנוער בן-שמן ולאחר שהמשפחה עברה לחיפה נכנס לבית-ספר עממי. בכיתה ז' הצטרף לתנועת "המחנות העולים". עוד בלמדו בבית-הספר התבלטו בו קוי-אופי מיוחדים: קנאות לערכי הלאום, כנות וגילוי-לב ביחסו להוריו ולחבריו, שאיפה לשלמות בין ההכרה והמעשה. ראשון היה במשפחה להחלפת שמו הלועזי בשם עברי "כרמלי", שמקורו באהבתו להר הכרמל אשר למד להכיר את כל שביליו אחרי סיום בית הספר העממי למד בבית הספר המחוזי ביגור ואת למודיו סיים בבית הספר החקלאי במקוה ישראל.
בתקופת לימודיו ידע ליצור סביבו אוירה של אהבה, כבוד וחברות, ותמיד נכון היה לתת שכם לכל מפעל חיובי בחברה.
היתה בו מסירות רבה לחבריו. את אשר דרש מאחרים - היה נאה מקיים בעצמו. ובמקום שהרגיש כי אין אחר למילוי תפקיד מסוים - נטהשכם לשאת בעול.
כאשר נוסד במקוה-ישראל גרעין-הכשרה היה צבי הרוח החיה בעיצובו. דרכו - הגשמה, משאת-נפשו - חקלאות. אולם בפגוע "הספר הלבן" בכבוד האומה, ידע להירתם לפעולות המאבק ללא רתיעה. בתקופת המאסרים ברפיח ובלטרון נשלח לעזרת הקיבוץ בית-הערבה ושם, מלבד תפקידי ההגנה שהוטלו עליו, עבד בהתלהבות כחקלאי מובהק ונודע בשם חיבה והוקרה "המקוואי".
עם גמר לימודיו במקוה-ישראל עבר עם חבריו מ"הנוער העובד" לגבת. שם פקדה אותו התקופה הסוערת של שנת 1947, שנת הפעולות המוגברות בהעפלה, במעשי תגמול וחבלה, במסעות וסיורים רבי המתיחות והחוויות במסגרת הפלמ"ח. הוא התענה בסבל רב למראה אותות הפילוג הראשונים בתנועת הפועלים והביע במכתביו את שאיפתו העזה לאיחוד המחנה החלוצי הגדול.
הצבאיות היתה למורת-רוחו, אך משנשלח לקורס מ"כ בדליה ראה זאת כחובה שעליו למלאותה. הוא כתב: "השתררה בי עצבות לעזוב את הקבוצה לזמן ממושך קשה, אך מכריעה ההרגשה שלמען משהו חשוב וגורלי הנני עושה זאת..."
בנסיבות חדשות אלו נתגלה כאדם אחראי, בעל הכרה ורצון לדעת, ואף ידע להביא את רחשיו מתוך חוש של ביקורת והומור דק.
השתתף בפעולות-חבלה קשות. בהפצצת תחנת הראדאר, בחיפה, היה הוא הנושא את מטען חומר-הנפץ. אש קטלנית ניתכה על קבוצת המבצעים והוא כיסה את המטען בגופו. חושש פן יפגע כדור בחומר ויחזור מקרה "אכזיב". הוא כתב: "שכבתי על גבי ובגופי כיסיתי על חומר-הנפץ. אם הכדור יפגע - יפגע בגופי ולא בחומר-הנפץ".
עם הכרזת האו"ם העמיד את עצמו לשירות צבאי מלא, בגדוד הראשון בחטיבת "יפתח". שתפקידה היה להגן על העמק ולהתקיף את האויב בתחומיו, ועד חניתה. בפעולת פיצוץ הגשר חיפה-ג'נין היה הוא אחראי לפעולה שביצע בדייקנות מעשית, בשקט ובשליטה.
חבריו למבצע כותבים: "בחרדה ליוינו את המחלקה, אך היינו בטוחים שהכל יבוצע בסדר, כי צבי הכין אותה".
השתתף בפעולות רבות וקשות בחיפה, בבלד א-שייך, חדר לתחום האויב ב"משולש", ופעולותיו הוכתרו בהצלחה. פקודיו אהבוהו, העריצוהו ובטחו בו.
שבוע לפני מותו הביא לקבורה חבר לכיתה, עצב היה נסוך עליו, הוא פגש את המות בכל מוראו. אחרי הלוויה ודברי ההספד שנשמעו, אמר צבי: "לא אלך יותר ללוויות, הדברים הם כה בנליים" וקולו רוטט. מי יודע, הניחש הנער את גורלו?
נפל בפעולת מיקוש ליד מעין יזראל לרגלי הגלבוע ב- 25.3.48. נפצע אנושות ומת מפצעיו.
הובא לקבורה בכפר-יחזקאל. במקום בו נפל הקים קיבוצו ישוב חדש, קבוצת יזרעאל, ונטע בו חורשה לזכר צבי חברו.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

למדיני, מולדת

למדיני, מולדת איך לשאת זאת,
איך להמשיך בלעדיו, בלי צבי'קה שלי?
לקחת את כולו והוא כה צעיר, כה יפה וכה ישר!
לא היססת, אדמת המולדת, לקבלו לחיקך
כמו שלא היסס הילד שלי ללכת למענך
ללכת בפשטות וטבעיות ובכל כך הרבה מסירות!

לקחת מולדת,
את הגוף היפה בשלמותו
כשם שנפשו בשלמותו לך היתה.
את הרווית בדם הטהור של בנינו היקרים
באהבתם ובאהבת אמותיהם השכולות -
למדיני-נא...

העמק שכה אהב בני,
הגלבוע שלרגליו נפל, -
איכה בלעתם אותו?
ילדי, מה רבו חלומותיו לנטוע בכם עצים
לעבד וליפות אתכם, לשיר לכם שירים
בקולו הערב

מה רבו תכניותיך, צבי'קה שלי, יקירי
ליצירת דברים יפים וגדולים למען עמך ומולדתך.
כי כך השתוקקה נפשך האצילה. - - -
איך ידעת להעלות
אותם רגעים יפים, רגעי נצח, שנתת לי בהיותנו יחד
בקונצרטים, בהצגות, בשיחות משפחתיות!

באותם רגעים אני
כאילו יפיתי לצדך
התגאיתי בך, צבי'קה שלי
ועכשיו מה קטונתי
שאינך אתי, אינך!

לבי - ממרה הוא, אין בוכים על מות גבורים
לכן השפתים
רק דובבות: צבי'קה, צבי'קה שלי!
הרי אתה בי, בתוכי ובקרבי וכולי אתך -
בכל אשר אהיה עד אחדל...

אמא

מתוך הספר 'צבי כרמלי - נר לזכרו'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

הצפירה


הצפירה - היא זעקה על עלומים שנקטפו,
היא זעקה על עתיד שאבד.

הצפירה - קריאה בנתיב שנאטם,
חוד חנית רוטשת.

הצפירה - היא במקום מלים שאינן,
יפעה שקמלה.

הצפירה - פגישה עם עולם שנאלם ונדם.

אחותך, יהודית

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

רע וידיד היה לי

רע וידיד היה לי. ואם כי מעטות היו הפגישות בינינו, השאירה כל פגישה רושם עז ומיוחד. משהו מהרגשת נחיתות, פעלה בי בשיחתו אתי.
התברר לי, כי זה הילד שידע לשאול, להקשיב, ללמוד - נעשה פתאום גדול ומבוגר. התקופה ודרישותיה העלתה אותו. משהו טמיר היה בו. הוא כבר פעל בשורות הפלמ"ח ורגש אחריות מילא את כל ישותו. מבין פני מאות הבחורים בני גילו, נחרתו בלב אלו פניו המוצקים, כאילו עשויים שיש. והיה בהם מן התמימות הילדותית והרצינות המעמיקה. אותו חיוך רחב ובריא לא ניתן לשכחה וטוב הלב שליווהו בכל הליכותיו, היה סימן ההיכר המובהק שלו.
אם היה משהו שהצדיק את הקטיגוריה על "הבחורים שלנו" בשובבותם ובצהלתם - הרי היתה דמותו של צבי מכפרת על כל העוונות בעצם ישותה. בעבודתו, בגילויי האחריות שלו. ואם בכלל יש ויכוח על הנוער שלנו - ויש מי הקובל על שטחיות, משהו מההפקרות - הרי היה צבי סותר כל זאת, במידת ההתקשרות שלו לכל מקום ובהכנתו הנפשית לכל צו ותביעה.
ולא אשכח אותו ערב, עת נקלע לקיבוצנו, תוך פעולה בשדות הרי אפרים. וכאילו היה הכרח לפרק במידת מה את המטען הכבד שנשא בנפשו, לאחר השתתפותנו האקטיבית בפיצוץ הראדאר - בתקופת שלטון המנדט, אשר ערך ציד על מעפילנו, הוא סיפר: "נשאתי על גבי מטען חומרי נפץ. עברנו גדר ראשונה. הגענו לשניה. השגיחו בנו. הותקפנו מכל צד. חששתי שמא יפגעו במטען. שכבתי עם פני למעלה, אך זה איום - - וכשניתן צו לפוצץ את החומר, למען תת אפשרות של נסיגה לחברים הפעלנו את המטען - - - "
כך, בפשטות. וזו היתה רק ההתחלה. הוא היה בין המעטים שנראו לכל מקום. צריך היה לעמוד בפרץ - והוא עמד.
עד נפלו באחת הפעולות בזרעין. והא צעיר, צעיר מאוד, יקר.
ואם יש שכר לנפילתו וניחומים להורים ולקרובים - הרי זה ביצירה שבאה לאחר הנצחון המבטיחה קיום עצמאי לעמנו.

זיסקינד
עין השופט 17.2.49

מתוך הספר 'צבי כרמלי - נר לזכרו'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

חבר וידיד

בת-צחוק שובבה ומבט עליז, רצינות ומחשבה מעמיקה - אלה איפיינו את צביקה מאז נתוודענו אליו בבית-הספר המחוזי ביגור.
צבי'קה היה הצעיר בכיתה. התיחסנו אליו כאל ילד. אך עד מהרה הבשילה בגרותו, והשתתפותו בלטה בירחי לימוד ועיון, בדיונים בבעיות חברה ותנועה ובמילוי תפקידים חשובים.
שלהי מלחמת העולם השניה. הבריטים אז בארץ, והערבים זוממים רעה על הישוב. האימונים תפסו יותר ויותר מקום במסגרת חיינו בבית-הספר.
צבי'קה לא היה בין הנלהבים לנשק ולצבאיות, אך ראה באלה הכרח. בנפשו חלם על משק וחקלאות, אך באימוניו לא פיגר, ובכל תרגיל ומבחן עמד בתפקידים שהוטלו עליו. היו אלה שנות עיצוב הדמות. ודמותו נתגבשה מתוך חלומות על אדם יוצר, בונה ולוחם, השואף למשק חקלאי עצמאי, לחברה של עזרה הדדית, הבנה ושויון.
ביגור ניתן לו להכיר משק קיבוצי גדול. הוא עמד על מעלותיו הגדולות והחשובות, ואף על חסרונותיו לא פסח, ובהכריזנו ברבות הימים על גרעין, הצטרף לגרעין קיבוצי.
מיגור עד ההכשרה בגבת עברו שנתיים. שנתיים בהן למד והתחנך בבית-הספר החקלאי במקוה-ישראל. כאן, במקוה, נפגש צבי עם מסורת אחרת, זרה ומוזרה לו, ביחסי אדם אחרים, בנוער עולה זה מקרוב בא.

כאן הכיר עליות גג ומרתפים, גן בוטני ולילות רומנטיים, וכאן הכיר צביקה את רותה. שניהם בעלי שער שחור ושניהם חביבים ומלאי חן.
רות הביישנית, הקטנה, החרוצה והשקדנית וצביקה הגבוה, הפיקח והשנון. שניהם למדו יחד, אך לא ידעו הסתגרות בפינה. וכאן הבשילה אהבתם, מלאה ורעננה.
שניהם חיים בלבנו פשוטים, תמימים וישרים. הם תמיד ידעו להתעלות על קטנות, לעודד חברים, לשמח אנשים בצר להם.

זכרם המאיר ילוונו תמיד.

אסא פלביץ

מתוך הספר 'צבי כרמלי - נר לזכרו'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

דברים להורים

בכינוס הורי הגרעין, תש"ח

נפגשים אנו פגישה ראשונה, הורים ובניהם הבוגרים היוצאים לחיים חדשים.
כתמיד חרדים כל אב וכל אם לילדיהם
כל אם זוכרת עוד את ילדה כתינוק וודאי עוד רואה אותו כן גם עתה.
כל אם ודאי חשבה כשבנה היה קטן, שהוא נועד לגדולות. "בני יהיה מנהיג גדול, כבר בילדותו ניכרה בו רוח ההנהגה בחבריו הקטנים"
"בני יהיה מהנדס" והיתה מהללת את הבתים שהיה בונה מהקוביות שהדודה קנתה לו ליום הולדתו.
לכל הפחות שיהיה נהג ב"אגד". פרנסה מכובדת. כן, המציאות והזמן חלפו, הילדים גדלו וכל אם מרגישה שבנה ניתק ממנה, ניתק מוקדם מדי.
הזמן חלף והגענו לרגע מכריע בחיי כל נער.
סיום בית הספר, סיום השנים של חוסר דאגה ושובבות.
אנו יוצאים לקראת חיי עצמאות. אנו ברשות עצמנו. בשנים קודמות היתה יציאת הבנים להכשרה כרוכה בהתנגדות גדולה מצד ההורים.
לעתים הויכוחים והמריבות נסתיימו לא בצורה ראויה לליווי יציאת הבן מהבית. וטוב שאנו יוצאים והורינו חרדים לנו ולחיינו, אך, מנקודת ראות אחרת.
הם מלווים אותנו בחיבה וברכת דרך צלחה וטוב, שלפני צאתנו אנו נפגשים כולנו, כל הגרעין היוצא, עם הורינו. וידעו הורינו, כי בנם נמצא בחברה לפי רוח הבן ונקווה גם לפי רוח האב.
חיינו ודאי לא קלים יהיו ודרכנו שבה בחרנו לא מהקלות היא.
לפנים היתה יציאה כזו כרוכה בהעזת מה, כיום הפכה היא לדרך הרשמית של הנער בצאתו לחיי הגשמה ציונית ומעמדית.
תיהפך נא פגישתנו לחוליה ראשונה בקשר בין הורים לבניהם, קשר שתועלתו מרובה. ברכתנו להורים שיזכו לרוות נחת מבניהם למרות כל הצרות והצער בשנות גידולם.

מתוך הספר 'צבי כרמלי - נר לזכרו'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מכתב להוריו

גבת, יום ראשון, 27.4.47
רב שלום לכם, יקירי

זמן רב כבר עבר מיום שנסעתי מהבית ואיני יודע משום מה לפתע נתעוררו בי געגועים אליכם, אבל ניסיתי בכל כוחי לטשטשם משום שלא יהיה ביכולתי לשנות פני הדברים
כך, תפקידי החדש (מזכיר הקבוצה) מבלבל לי את המוח לא במעט, אך הענינים בכללותם משביעים רצון. הוצאנו עלון תשיעי בודאי כבר קיבלתם אותו. אף כי הרשימות כשלעצמן אינן רעות, קשה לחזות מהן משהו רציני על קבוצתנו. הדברים שנכתבו, מנוגדים וקשה לאדם מהחוץ לקבל תמונה מהם. גם לי שהנני נמצא פה, קשה לי לחרוץ משפט ולומר טוב או רע. מין מצב בינוני, שרבים מאוד רגעי עליה אך מצויים גם רגעים הפוכים.
אין אצלנו "משברים" ואני כמעט בטוח שלא יהיו ועוד אינני יודע אם טוב הדבר או שהוא יהיה בהמשך הזמן בעוכרינו.
תפקידי המשעמם מכריחני להישאר פה, אך מתוך הכרה. ולכן זה יותר קל לי. בדרך כלל תפקידים רבים מעלים דוקא את הקבוצה ומתגלית חברות ממשית וקשר הדוק בין ה"תפוצות".
שלחו מכתבים וכתבו הרבה ומסרו ליורם שלום חזק ושיכתוב לי ואף ישלח תמונות ובואו לבקרני פעם. טוב?

היו שלום וכל טוב,
בנכם צבי

מתוך הספר 'צבי כרמלי - נר לזכרו'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מכתב לרותה

28.11.46

ישנם הרבה דברים רציניים, עצובים ושמחים וסתם דברים ושיחות שהעלו הרבה ונתנו הרבה, וכרגע אני חוזר מאסיפה יפה, רצינית ונוקבת. מספר רב של חברים באופן יחסי השתתפו בה בצורה נאה ובוגרת ויש לך גם מזה הרגשת ספוק רבה, יהיה טוב! זוהי סיסמתי.
האהל נורא לא מסודר. אתאר לך קצת ממה שנעשה מסביבי.
מימין המיטה של ע. לא מסודרת. ממול ישנה מזודה עם ערימת בגדים הפוכים. אותו דבר גם בצד שמאל, ליד מיטתי. הכסא, שעליו אני יושב מחזיק מעמד, אבל בקושי. הסדין של ב. עדיין משמש לנו בתור מפת קסמים (כרגע זה הצד ה-16) על השולחן 4 קופסאות סיגריות ריקות, ראי מלוכלך, סכין גילוח ישן, שיריים וניירות של סוכריות ושוקולדה שאכלנו לפני שבוע ושני מסרקים. על הרצפה אני כבר מתבייש לספר. ואחרי הכל, נחמד מאוד, והתאהבתי באוהל נורא ונדמה לי, שלא אעזבהו לעולמים.
החתולים עוד מוסיפים לבקר אותנו כרגיל ואמש בא גם כלבלב של אסף לחסות בצל קורתנו. לעתים, מזדמן לנו גם בן אדם.
וטוב לנו גם ככה
על תכניתך אומר לך גם אני משהו. רבות חשבתי על דבר מעין זה. אף כי לא, במסגרת של "הרחבת המושב". קשה מאד להחליט. איני רוצה להשלים עם כך שתם פרק חיים מסוים אצלי. יתכן, שאני אף מפחד מזאת, כי בלי ספק זה רגע די מכריע בחייו של כל אחד. אך טוב ואף טוב מאד לצלול בתוך עולם דמיונות שכולו אושר וטוב... אך אם נחליט עליה יחד ונשאף לה ונחתור אליה בכל כחותינו, ונגשימה.

מתוך הספר 'צבי כרמלי - נר לזכרו'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מכתב מגבת

גבת, 17.10.46
למשפחתי היקרה שלום,

זה כבר מכתב שני שאני שולח לכם בלי תשובה. אחרי שסוכתנו התמוטטה עברנו לאוהל ואח"כ לצריף מפושפש. חדר קטן שגרים בו מלבדי עדי ותקוה.
ביום שלישי באו עוד כ-20 חבר'ה ואנו מונים כ-45. מחר צריכים לבוא עוד כ-15 ונהיה כ-60 איש ואשה. הרדיו הגיע והוא כבר מטרטר בראש, כשצריך וכשלא צריך. איני יודע, אבל נדמה לי שנכנסתי לתקופת חיים חדשה של עבודה ממשית וממושכת. כל הזמן אני עובד בעצי פרי. נכנסתי לעבודה מקצועית במשתלות עצי פרי, הרכבות וקשירת הרכבות ושלמה ש. כבר אמר לי שעזבתי את הפרוליטריון ועברתי לאריסטוקרטיה. במשתלה עובד אתי ה"מומחה" שלהם ונעים מאוד לשוחח עמו, כי ידיעותיו רבות. גם לי יש עוד בכל זאת מה לומר לו, ונדמה לי שהתידדנו מאד. מה שמרגיזני זה הפצעים שלי, שתרופה כנראה לא אמצא להם.

אתמול היתה לנו מסיבה צנועה, בלי תוכן רב אבל נחמדה וזה החשוב, אף כי גם לתכנית יש לדאוג יותר. אבל זה יבוא, אל יאוש. ישנם כבר כמה עסקים עם הרומנים. אחד פתאום לא קם לעבודה וצמחו מזה אי-נעימויות רבות. אבל נשתדל לברר זאת בקפדנות רבה, בכל אופן, אני אעמוד בתוקף להזהירו קשות, שלא יקלקל פה את שמנו.
כן, רצוני שתשלחו עוד ביום שיגיע מכתבי את השקל שלי. הוא נמצא בתוך חוברת גדולה על תורת הקרקע של מרדכי פרידמן, שנמצאת בארון הספרים בתא של המחברות שלי, כי הבחירות יהיו כבר ב-28 לחודש זה.

שלום רב,
צבי

מתוך הספר 'צבי כרמלי - נר לזכרו'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.