דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

סא"ל צפרירי זיוי ז"ל

בן בתיה ויעקב
נולד בקבוץ עין חרוד, ישראל
בח' תמוז תרפ"ז, 8/7/1927
גוייס ב-1945
יחידות: הגדוד החמישי - "שער הגיא", חטיבת הראל
תפקיד אחרון: מפקד פלוגה - מ"פ
שוחרר ב-1949
נפל בקרב
בכ"ז חשוון תשי"ז, 1/11/1956
נקבר בקיבוץ עינת

קורות חיים

זיוי צפרירי נולד ב-8 ביולי 1927 בקיבוץ עין-חרוד. בגיל רך השפיעו עליו מאורעות תרפ"ט עד כי אמר שהוא ינצח את כל הערבים. לאחר מכן, כשהיה לנער ולתלמיד, בשמעו מפי אמו סיפורים על פרעות שנעשו ביהודים בארץ רחוקה ונכריה, היה אומר: "כאן בארצנו יש גיבורים, גבורים תמיד - בכל שעות היום והלילה, ולא ניתן להכות בנו פרעות", ובשעת מעשה היה מספר לאמו מחיי נער בישראל בתקופה ההיא, כששכנינו שתים עלינו מכל צד, ויש שהיה מרמז גם על מחשבותיהם ותכניותיהם של נערים אלה. למד בגימנסיה "אוהל שם" ברמת-גן ולאחר-מכן עבר וסיים את לימודיו בבית-הספר החקלאי ליד גבעת השלושה. בהיותו בבית-הספר סיים קורס מ"כים ונרתם להדרכת נוער. בעבודתו ידע לסגל לעצמו את תכונת המדריך האידיאלי - מתן פקודה ביד חזקה ויחד עם זה בעדינות, מפקד בשורה וחבר מחוצה-לה. עם סיימו את בית-הספר המחוזי נכנס זיוי כחבר משק עינת והיה לטרקטוריסט - ולמסירותו אין סוף. בראשית בואו לקיבוץ ניגן גם בכינור, אך פסק מזה, כי רצה להידמות לשאר בני-הקיבוץ בכל, שהרי הם לא ניגנו. גם בספורט עסק והתאמן יום יום עד להגיע להישגים ניכרים. בשנת 1945 בא צו-השעה להתגייס לפלמ"ח, אך הוא לא שש לקראתו, כי האמין של בן-משק צריך להיות צמוד למשקו כשנה או שנתיים. אבל צרכי היישוב וביטחונו הכריעו והוא התגייס לשורות הפלמ"ח. במסגרת זו היו גם ימי-נופש ואז בא הביתה והשקיע עצמו בחקלאות האהובה עליו. בפלמ"ח שהה שלוש שנים והגיע לדרגת מפקד פלוגה. לקח חלק במאבק ובמרי, בהורדת מעפילים ובפיצוץ בתי-משטרה, וכן בשאר המבצעים הקשים. אך בפרוץ מלחמת-הקוממיות השתתף במבצעים שונים של לחימה ותגמול, כגון הפריצה לתל-ליטוינסקי, כיבוש סלמה ועוד; אז נשלח כמפקד-פלוגה לירושלים, השתתף בכיבוש שייך-ג'ראח, בפריצה לעיר העתיקה, בשחרור רמת-רחל, בקרבות של אזור לטרון ועל יישובי המבואות לבירה. לאחר-מכן הועבר לנגב, לפריצת הדרך אליו. כתום הקרבות עבר לחיל-השיריון, השתתף בקורס של טנקיסטים - עד שבא הנצחון. אז חזר למשקו - לפלחה. ובמשקו, ואף בקרב רעיו, לא סיפר הרבה על עלילותיו, וגם שסיפר עליהן לא עשה זאת אלא בצניעות ובלי רצון להתבלטות. ניחן בכשרון רב לנתח בקלות ובהגיון מאורעות עולמיים - פוליטיים וצבאיים, אבל שנקלע לבין ילדים ידע גם להיות ידידם בחיבה וברעות שהראה להם, בקור-הרוח שגרם להם בשעשועיו ובשובבותו עמהם. איש-חברה היה, אך יקרות לו שעות ההתייחדות עם עצמו, כי לבו ונפשו היו נתונים לחיי יצירה ושלום; אבל בהגנה על חיי-אדם, על חירותו וכבודו הרגיש צו עליון, וביחוד שראה באלה את היעוד הלאומי אשר לו נתון ומוקדש. בספטמבר 1950 התגייס לצבא-הקבע והגיע לדרגת סגן-אלוף. מטעם צה"ל נשלח לצרפת להשתלם בשריונאות והצליח. בהגיע המועד למערכת-סיני נמצא בקו-האש הראשון, כי היה בין הראשונים לפרוץ לעבר משלטי-האויב. הסתער בראש שריוני-גדודו על המשלט המצרי ברפיח וכעבור פחות ממחצית-השעה היה המשלט ביד גדודו - אבל הוא שוב לא היה, כי נפל בקרב רפיח ביום כ"ז במרחשון תשי"ז, אחד בנובמבר 1956. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי וביום כ"ב באלול תשי"ז, ה-18 בספטמבר 1957, הועבר למנוחת-עולמים במשק עינת. הניח אשה.

אלבום תמונות