דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי זידבנד יוסף יוסי ז"ל

בן אסתר ודוד
נולד בחיפה
בה' ניסן תרפ"ח, 26/3/1928
יחידות: הגדוד השלישי
נפל בעת מילוי תפקידו
בא' אדר ב תש"ח, 12/3/1948
מקום נפילה: סמוך לצמח
נקבר בחיפה
בן 20 בנפלו

קורות חיים

בן דוד ואסתר. נולד ב-26.3.1928 בחיפה. למד תחילה במכינה של בית-הספר הריאלי והמשיך בבית-הספר "גאולה" וסיים בו את חוק לימודיו. אחר-כך למד מקצוע כמכונאי-חרט ועבד בו.
מגיל 10 ואילך היה חבר תנועת "הצופים" ומ-1945 חבר ה"הגנה" בחיפה. באוקטובר 1946 יצא להכשרה מגויסת של הצופים בבית-השיטה ושירת באחת הפלוגות של הפלמ"ח. התערה במהרה בעבודות המשק ועסק בהן במסירות, אך ביחוד התחבב על חבריו בעליזותו ובהומור שלו.
מילא תפקידי בטחון שונים ובאוגוסט 1947 נשלח לשמירה על קו-המים בנגב, אך מתוך געגועים לחברים חזר באוקטובר. שהה עם חבורתו תקופה קצרה בעין-גב והועבר עמה בפברואר 1948 להר-כנען לבנות את הפלוגה של גדודו בפלמ"ח.
השתתף ב"רכש" מן הצבא הבריטי לטובת ה"הגנה". נשלח בתפקיד מטעם הפלוגה עם שני חברים נוספים בטנדר ובעברם ליד צמח נהרגו מיריות הערבים, הוא ואחד מחבריו ביום 12.3.1948. היה קבור בדגניה א'. ב-16.11.1950 הועבר לחיפה.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

לזכרו של יוסי

כנען, ב' אדר ב' תש"ח
לפני כעשר שנים היה הדבר. בשכונת העפרים היינו כאשר זודי בא אלינו לראשונה. הופיע אז על המגרש מעין כדורון ספק מהלך, ספק מתגלגל ועוד בטרם היה סיפק בידו להכיר את כולנו כבר היה פיו שופע הלצות וחידודים. מאז צעדנו כל הזמן יחד. אם בעתות החורף כאשר היה מופיע בכובע הטייסים לראשו ויחד היינו הולכים לחבל בבנות השכבה, ואם בעתות הקיץ כאשר היינו יוצאים לטיולים ממושכים רבי הרפתקאות. תמיד היה הוא הרוח החיה בקרבנו ובמחיצתו קשה היה להיות שרוי שמצב רוח ירוד. ולמעלה מכל ספק שבכוחו זה עורר לא פעם את הרוח בהיותנו בהכשרה בבית השיטה.
יעקב מטרי (נפל בנגב בתשרי תש"ט)

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

דברים לזכרו

... באחד הימים פגשתיו כועס במקצת. לשאלתי "מה הענינים, זודי?", ענה, "לא כלום". לאחר כמה ימים קבלתי ממנו מכתב. בקראי את השורות הראשונות התפלאתי, מנין לו גישה רצינית כזו. במכתבו התרעם על הסתבכות מסוימת ביחסי החברים. ותבע גישה פשוטה, חברית, שווה לכל חבר וחבר. בלי כל ספק צדק. כן היה ביחסו לחברים. נעים היה להיות במחיצתו.
משהוחלט לשלוח אותו לנגב, קם, ארז את חפציו ובלי להוציא הגה הלך.
ידעתי: כעס במקצת, נעים היה לו במחיצת החבריא וקשה היה לו לעזבם, אך משהחליטו - ביצע זאת.
בדידותו בנגב העיקה עליו, איך שהוא הסתלק משם על מנת להגיע חזרה לחבריא שהיו כבר בכנען. פגשתיו בחיפה מתלבט ונאבק עם עצמו. "הבן", אמר לי, "לא יכולתי להשאר שם, מוכרח אני בתקופה זו להיות עם בג'מע, לבדי קשה לי, ולכן עזבתי את הנגב. וקשה לי עתה לחזור לחבריא, שמא יחשבוני כבורח מן המערכה". אחרי דין ודברים השתכנע שהג'מע אחרי הכל משלנו ויבינוהו.
בא לכנען ובסך הכל שבועיים היה במחיצת החבר'ה, במשך שבועיים הספיק להשתרש בפלוגה כך שכולם הכירוהו. עליצותו, שובבתו ובדיחותיו שבו את לב כולם. אחרי מותו נפגשו עם בחורים (ששבועיים לפני מותו הכירוהו) אשר אמרו לי:"הבית בכנען בתרוקן כאילו, חסר מישהו..."
ישראל ג.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח