פרח זלמן ז"ל

בן חנה ויעקב
נולד באוקראינה
ב כסלו תרע"ט, 22/12/1919
עלה ב-1924
גוייס ב-1941
יחידות: הגדוד הרביעי, פל' א', פלי"ם
תפקיד אחרון: מפקד שייטת קטנה
שוחרר ב-12/1948
נפטר ב-10/3/1989
נקבר בקיבוץ בית השיטה

קורות חיים

זלמן נולד ב-22 בדצמבר שנת 1919 חנוכה תרע"ט, בעיר אומן אשר באוקראינה. עלה ארצה בשנת 1924, לחיפה. למד בבית ספר עממי א' ובגימנסיה "ביאליק". הצטרף לתנועת הנוער "המחנות העולים" ועבר ללמוד בבית הספר החקלאי בבן שמן. במסגרת זו הצטרף להכשרת "הנוער העובד" ועם חבריה יצא לתקופת הכשרה בעין חרוד. מטרת ההכשרה הייתה להקים קיבוץ ימי בשדות ים. לפני העלייה על הקרקע ישבה הקבוצה בקריית-חיים. חבריה עבדו כסוורים וכסבלים בנמל חיפה. לאחר כשנה עבר לקיבוץ בית השיטה, בו עבד בענפי חקלאות שונים. זלמן היה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח בשנת 1941. הוא פעל בסוריה ובלבנון בסיורים, בניתוק קוי טלפון לפני פלישת הצבא הבריטי לסוריה. כן היה חלק משיתוף הפעולה עם הבריטים ואף סיים קורס חבלה בהדרכתם. הוא שובץ לפלוגה א' באיילת השחר. לאחר זמן מה מונה למפקד כיתה ועבר עם פלוגתו לכפר מנחם ולנגבה. בין לבין עבר קורס נשק, קורס מחנאות, קפא"פ וקורס מפקדי כיתות. בשנת 1943 השתתף בקורס הימאים הראשון של המחלקה הימית בפלמ"ח. בסיום הקורס מונה למדריך במחזורי הקורסים הבאים, ובהמשך מונה למפקד המחלקה הימית. בין לבין היה אחראי על האימון הימי באגודות הימיות של "הפועל", זבולון וצופי-ים. בשנת 1945 יצא זלמן בשירות המוסד לעלייה ב' לאיטליה, שם עסק בארגון ההעפלה. פיקד על ספינת המעפילים "אנצו סרני" שיצאה מאיטליה בינואר 1946. האונייה נתפסה בידי הבריטים ואנשיה נכלאו במחנה המעצר בעתלית. לאחר זמן קצר בראשית 1946 הצליח לברוח מהמאסר . הוא עבר קורס חובלים ובמהלך השנה ביצע עם חבריו את החבלה באונייה "אמפייר ווג'ווד". כעבור זמן קצר נשלח לסייע בארגון מחנות המעפילים בקפריסין. בהמשך הזמן עסק בפעילות העפלה בצ'כיה, הונגריה וברומניה. היה ממלווי האונייה "פאן-יורק" [עצמאות]. בסוף שנת 1947 חזר לארץ ומונה למפקד פלוגת הנמל בחיפה. במסגרת תפקידו עסק באיסוף מודיעין וברכש בטחוני. עם הקמת המדינה עבר לשרת בחיל הים, ומונה לקצין המודיעין של החיל. בהמשך, הקים את "השייטת הקטנה" ופיקד עליה. בסוף שנת 1948 השתחרר מהשירות וחזר לקיבוצו בית-השיטה. פעילות אזרחית: עם שובו עבד בציוד כבד. בשנת 1952 שימש כמרכז ענף גידול הדגים בבית-השיטה ופיתח פרויקט של הצמדת נוטריות לענף גידול הדגים. בשנת 1960 הקים את ענף הדייג בקיבוץ נוה-אור וניהל אותו במשך 5 שנים. הוא יזם ופיתח הטלות מאוחרות של קרפיונים, כלומר מעבר להטלה בסתיו במקום באביבי. בשנים 1962-1964 היה חבר מזכירות ארגון מגדלי הדגים ומנהל המדגה באזור הגלבוע. בשנת 1957 חזר לשרת בחיל הים במסגרת צבא הקבע ומונה לאחד ממפקדי שייטת 5. לאחר כשנה השתחרר מהשירות. בשנת 1969 מונה לקצין ביטחון (קב"ט) ראשי בצי הסוחר, תפקיד אותו מילא עד שפרש בשנת 1974. זלמן היה קצין הביטחון הראשי של אוניות חברת צי"ם ושימש למעשה כממונה על ביטחון הספנות הישראלית. במסגרת זו הקים ופיתח רשת אבטחה לאוניות ישראליות ברחבי העולם: אירופה, אפריקה, איראן, המזרח-הרחוק, נמלי ישראל והמזרח-התיכון. הוא הציב חוליות צוללנים וקציני ביטחון, ארגן את צוותי האוניות לאבטחה. ארגן את מסגרת האימונים, קביעת נוהלי אבטחה והוראות ביטחון, תוך פיתוח קשרים עם אנשי שירותי הביטחון המקומיים בארצות חוץ. במסגרת פעילות זו שהה זלמן כשנתיים בצפון-אמריקה. בשנת 1974 שב לביתו, בית-השיטה ועבד במפעל השימורים. בשנת 1975 היה ממקימי קיבוץ אורטל ברמת-הגולן. בשנים 1979-1984 פעל ועבד בנ.פ.ח. - חברה לניצול פסולת חקלאית. במסגרת עבודה זו פותח הכבול לשימושיו השונים. התחומים החקלאיים בחברה התרחבו והפכו לעיקר פעילותה המחקרית. זלמן היה אחראי למחקר ולפיתוח. במסגרת זו נטל חלק בכנסים מקצועיים רבים בישראל, איטליה ושוודיה. לאחר תקופת ביניים של שנה, חזר לתפקידו כאחראי למחקר ולפיתוח בפקולטה להנדסה אזרחית בקריית הטכניון בחיפה. זלמן עסק במחקר לפיתוח מוצרים משופרים, במהלך הניצול של הפסולת החקלאית למטרות הפקת אנרגיה. על דלת חדרו היה רשום "חוקר בכיר". זלמן נפטר ב-10 במרץ שנת 1989 והובא למנוחות בקיבוצו בית השיטה. היה נשוי לדיתה, חברת פלמ"ח ואב ליצחק, בשמת, יותם ועופר. מסרה את הפרטים: אשתו, דיתה פרח.

אלבום תמונות