כיתת יורים בבית-ג'יז

תיאור הספר

כיתת יורים בבית ג'יז. מאיר טוביאנסקי הועמד לדין בפני בית דין שדה והוצא להורג. איסר בארי שהורה על העמדתו לדין, הורשע ונדון למאסר של יום אחד. איסר בארי אשר היה בן 49. ושדרגת סגן אלוף נשללה ממנו בשיפוט צבאי קודם ובעניין אחר, הואשם בהריגת אדם לפי סעיף 212 לפקודת החוק הפלילי 936 ועל כי בהיותו ראש שירות הידיעות (ש"י) בצה"ל, גרם באורח בלתי חוקי למותו של מפקד "שדה התעופה היהודי" בירושלים, סרן מאיר טוביאנסקי (הדרגה הוענקה לו לאחר מותו). מאיר היה בן 45 במותו. חבר ארגון ה"הגנה" נאמן מזה 22 שנה. שרת כמפקד פלוגה בצבא הבריטי במשך מספר שנים בתקופת מלחמת העולם השנייה. חברת החשמל הירושלמית הבריטית נחצתה ב-15 במאי 1948 לזו שבאזור הערבי ולזו שבאזור היהודי. המצור צמצם מאוד את אספקת הדלק, והחברה בהנהלת הבריטי מיכאל ברייאנט, התקינה בשיתוף פעולה עם ועדת המצב של ירושלים, רשת חירום שסיפקה, ככל שיכלה, חשמל לצרכנים חיוניים: מפקדות צבאיות, מפעלי תע"ש, בתי חולים ומאפיות. עובדי החברה היהודים הכינו שתי רשימות: המלאה והסודית בעברית, והקצרה והגלויה באנגלית, שנערכה ב-30 במאי, 1948 לשימושם של ברייאנט וזרים אחרים. העובדים העידו שלא זכרו אם ההוראה לא לגלות את הרשימה המלאה ניתנה גם לטוביאנסקי. הסיפור מוכר, מאיר טוביאנסקי, הועמד לדין על בגידה ומסירת ידיעות לאוייב, בעיצומה של מלחמת השחרור, בבית ג'יז, כיום מיצפה הראל. הוא הוצא להורג בו במקום.בתוך שעה נערכו משפט, פסק דין וגזר דין והוצאה להורג. זאת היתה טעות המעורבת בזדון של אנשים שלחלק מהם מניעים לא כשרים, ואחרים שהלכו בתלם כמו סוסים. שבתאי טבת מנתח צעד אחר צעד את שקרה באותם ימים, ממש כספר בלשי. כבר בפתיחה, עושה שבתאי טבת קשר בין ההתנהגות של "החברה" ובעיקר בנימין ג'יבלי, והשלכותיה על ארועים מאוחרים יותר בתולדות המדינה, כמו פרשת ה"עסק ביש" ועוד. אדם שמשקר פעם אחת, יחזור על כך גם בהמשך, אי נטילת אחריות היא תכונה שמשמשת את האדם גם בהמשך חייו. ה"משפט" של טוביאנסקי עצמו הוא פארסה עצובה על תהליכי משפט. ההיבטים שלו, משתנים מעט עם הזמן. בעקבות "המשפט" וההוצאה המידית להורג של טוביאנסקי, נערכה חקירה ורק מפקד המודיעין (הש"י), איסר בארי, הועמד לדין. הנימוק של התובע, שמשון שפירא, כי האחרים היו פיקודיו של בארי. היינו צריכים לעבור את ההרג/רצח בכפר קאסם, כדי לקבל יסוד משפטי חשוב, "אין לבצע פקודה שיש דגל שחור מאחוריה". יסוד זה הוקם על ידי השופט בנימין הלוי בתום מלחמת סיני בשנת 1956. אני קורא ספקן וזהיר של כתבותיו של ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין. והנה כאן, אדם מהמימסד, שבתאי טבת, מחזק את התזה שלו. כי פרטצ' וחוסר מחשבה, מובילים לפרטצ' וחוסר מחשבה גדולים יותר עד להתפכחות כואבת שדווקא הגורמים לה אינם משלמים את המחיר. יש בספר את כל המרכיבים של התקופה: יחיד שמחזיק בסמכויות יתר ללא ביקורת. הידרדרות, מחשבתית ו"עדרית" תחת צידוק של "צורך השעה" ואחוות שותפים לדרך. חוסר בהירות בין סמכויות.ולבסוף חוסר בגרות של מערכות המשפט/צדק, הן האזרחית והן הצבאית. נציין רק לסיום, כי כיתת היורים בבית ג'יז הורכבה מלוחמי פלמ"ח.