מלחמת העצמאות

מלחמת העצמאות של היישוב היהודי בארץ-ישראל, פרצה למחרת החלטת עצרת האו"ם ב- 29.11.1947, כתוצאה מהתנגדות ערביי ארץ ישראל להחלטת העצרת על חלוקת הארץ למדינה ערבית ומדינה יהודית.
בשלב ראשון (30.11.1947 עד 3.4.1948) חטיבת הפלמ"ח וחטיבות החי"ש של ה"הגנה" ניהלו פעולות מגננה כנגד פעילות יזומה של ערביי ארץ-ישראל, שתוגברו במתנדבים חצי-סדירים ממדינות ערב. אירגוני האצ"ל והלח"י, מבצעים פעולות תגמול בקנה מידה מצומצם. עיקר המאמץ לקיום התעבורה ושמירת הקשר עם היישובים המרוחקים.
שלב שני (4.4.1948 עד 14.5.1948) כוחות ה"הגנה" נטלו את היוזמה ופעלו בהצלחה כנגד ערביי ארץ-ישראל והמתנדבים, על בסיס תכנית ד'. בסיום השלב חוסל כוחם של ערביי הארץ.
שלב שלישי (15.5.1948 עד 11.6.1948) פלישת חמשה צבאות ערביים לתוך גבולות החלוקה, ובלימתם על ידי הכוח היהודי ההופך לצה"ל.
שלב רביעי - קרבות "עשרת הימים" (9.7.1948 עד 19.7.1948) צה"ל עובר למתקפה לאחר חודש הפוגה, במטרה לעקור את האחיזה של הצבאות הערביים בארץ.
ובשלב החמישי - המתקפות הגדולות-מבצעים אחרונים היוזמה בידי צה"ל בלבד, המעביר את הלחימה אל שטחי האויב, בעיקר בחזית המצרית.
סיומה הרשמי של המלחמה בהסכמי שביתת-הנשק בין ישראל למדינות הערביות שנטלו חלק בלחימה, שנחתמו בחדשים פברואר-יולי 1949. בהסכמים אלה נקבעו גבולות מדינת ישראל עד 1967.